בשנת 1887 הגיע עם אשתו לאיסטנבול, שם התכונן לבחינות כדי לקבל רישיון לעסוק ברפואה בארץ ישראל. באותה עת שהה באיסטנבול דוקטור משה וולך לאותה מטרה, ובשנת 1890 הגיעו יחד לארץ ישראל.
פועלו
בבואו ארצה התיישב עם משפחתו בחברון, לאחר שקיבל כתב מינוי מאת "אגודת אחים" מאנגליה לשמש רופא ליהודי חברון. תחילה, קיבל דירה בביתו של חכם נסים לאביא בפאתי העיר.
העניק שירותי רפואה ליהודי העיר, וכן לערביי הסביבה. השתתף בהקמתם ופעולתם של מפעלי חסד ציבוריים. כמו כן, הזמין מירושלים ספר תורה מהודר לבית הכנסת האשכנזי בעיר (אחרי פרעות תרפ"ט העביר בנו את הספר לשכונת תלפיות בירושלים).
בשנה שלאחר בואו ארצה, הצטרפה אליו לחברון אמו מווילנה (נזכרת ביומן מסעו של מנחם אוסישקין, שעלה עמה באותה האניה), והתגוררה עמו עד פטירתה בחברון בשנת 1903. בביתם התארחו משכילי היישוב החדש ועסקניו בבואם לחברון, והרופאים היהודיים שבארץ שהתכנסו אחת לשנה. בשנת 1904 נסע לגרמניה ובין השאר אסף כסף לצורך תפעול בית חולים בחברון[1].
