בשנת 1887 יצא ספקטור לפולין הרוסית והשתקע בוורשה. בוורשה התמסר לכתיבה ובעיקר לעריכה והוציא מאספי ספרות יידיש שונים. הוא עבד עם י"ל פרץ, ובשנת 1894 הוציאו במשותף כתב עת ספרותי. ספקטור קנה לו שם של אישיות משפיעה על הנוער היהודי שנהר מהעיירות אל הערים הגדולות, נטש את המסורת וניסה להשתלב בחיים החדשים במזרח אירופה. הוא הפך לדמות מדריכה לצעירי סופרי היידיש של סוף המאה, ובהם גם שלום עליכם.
במלחמת העולם הראשונה עבר לאודסה, ועבר שם את השנים הקשות של המלחמה ושל המהפכה. שנים שבהן סבל מצרות רבות, רעב, מחסור ומחלות. בשנת 1921היגר לארצות הברית והשתקע בניו יורק. שם התמנה עם הגיעו לעורך יומון היידיש הגדול "יידישעס טאגעבלאט". ספקטור כתב ופרסם כארבעים שנה. ספריו היו מאוד אהובים על קהל הקוראים וזכו לתפוצה מאוד נרחבת. הוא ראה בספרות היפה אמצעי חינוכי בידורי מהמעלה הראשונה, ואהב את המוני קוראיו.
מרדכי ספקטור היה גם מעורב בספרות העברית החדשה. סיפור חייו נתרחש במחוזות ילדותו וגידולו של ח"נ ביאליק, ואכן תרגם ביאליק כמה מסיפוריו בעילום שם, ואף ערך מתרגומיו. ספרו "סיפורים וציורים" תורגם לעברית בידי א"נ גנסין, וכן תרגם גנסין מסיפורי הילדים שלו. ספרו "המוז'יק היהודי", כלומר האכר היהודי, הוא מעין ספר חזוני על ההתיישבות החקלאית היהודית בארץ.
אף על פי כן נשארה יצירתו חתומה בפני הקורא העברי עד היום. ספקטור פרסם כמאה כרכים של סיפורים, מעשיות, רומנים, רשימות, אוטוביוגרפיה, וסיפורי ילדים, אך לעברית תורגם רק ספר אחד וסיפורים בודדים.
