PROFILPELAJAR.COM

מרדכי זאב חבקין
Владимир Ааронович Хавкин
	מרדכי זאב חבקין (1920–1929)
	מרדכי זאב חבקין (1920–1929)
לידה	15 במרץ 1856; ברדיאנסק
פטירה	26 באוקטובר 1930 (בגיל 74); לוזאן, שווייץ
ענף מדעי	אימונולוגיה, בקטריולוגיה
מקום מגורים	האימפריה הרוסית; צרפת; הודו הבריטית; שווייץ
מקום לימודים	אוניברסיטת אודסה
מנחה לדוקטורט	איליה מצ'ניקוב
מוסדות	אוניברסיטת לוזאן; מכון פסטר ;
פרסים והוקרה	עמית מסדר האימפריה ההודית; מסדר האימפריה ההודית; פרס קמרון של אוניברסיטת אדינבורו ;
תרומות עיקריות
	פיתוח חיסון נגד כולרה ודבר.

מרדכי זאב (ולדימיר) חַבקין (ברוסית: Владимир Ааронович Хавкин, באנגלית: Waldemar Mordechai Haffkine; ‏15 במרץ 1856^[1] אודסה, כ"א באדר ה'תר"ך, האימפריה הרוסית – 26 באוקטובר 1930, ד' בחשוון ה'תרצ"א, לוזאן, שווייץ) היה בקטריולוג ואימונולוג יהודי, שעשה רבות למען שיפור תנאי הבריאות בהודו בפועלו שם. תרומתו המשמעותית למדע היא פיתוח חיסון נגד כולרה ודבר. בסוף חייו הקים את קרן חבקין לתמיכה בישיבות ובמוסדות תורה.^[2]

קורות חיים

שנותיו הראשונות

מרדכי זאב נולד בברדיאנסק, רביעי בין חמישה ילדים, לאהרון מנהל בית ספר במשפחה יהודית מתבוללת ולאשתו השלישית, אמו נפטרה בילדותו והוא גדל לבדו. למד בגימנסיה בברדיאנסק. לאחר ריב עם אחד המורים עבר לאוניברסיטת אודסה שם השתתף בשיעורים כשומע חופשי בפקולטה למתמטיקה ופיזיקה. לאחר כשנה חזר לברדיאנסק. בתום לימודיו שוב חזר לאוניברסיטת אודסה (1879). לאחר לימודיו התנדב לצבא, שירת בפלוגה ארטילרית.

בשנות ה-80 של המאה ה-19 התעניין ברעיונות נרודניקים, אך כשקבוצה זו פנתה לטרוריזם עזב אותה. חבקין היה חבר "הליגה היהודית להגנה עצמית" והגן על בית יהודי במהלך פוגרום. בעקבות פעולה זאת הוא נעצר, אך שוחרר זמן קצר לאחר מכן בעקבות התערבותו של מורו איליה מצ'ניקוב, מגדולי הביולוגים בתקופתו ולימים חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.

חבקין סיים לימודיו בהצטיינות באוניברסיטת נובורוסיסק שבאודסה, ובסיום לימודיו הציע לו דיקן האוניברסיטה, פרופסור יסנוגורודסקי, להישאר כפרופסור בפקולטה, בתנאי שיטבול לנצרות. חבקין סירב, ולימים כתב ביומנו ”בהתנגשות בין יהדותי למקצועי, יהדותי חשובה יותר כי היא קודמת למקצוע” במקום עבודה זו החל לעבוד במוזיאון הטבע של אודסה.

בשנת 1889 היגר חבקין לשווייץ ועבד תקופה באוניברסיטת ז'נבה, ושנה לאחר מכן הצטרף למכונו של לואי פסטר לצד מצ'ניקוב.

מחקרים בפרוטוזואולוגיה

חבקין החל את הקריירה המחקרית שלו בתור פרוטוזואולוג, תחת הנחייתו של איליה מצ'ניקוב באוניברסיטת אודסה ומאוחר יותר במכון פסטר שבפריז. מחקריו הראשונים התמקדו בעיקר בפרוטיסטים מהסוגים: Astasia, ‏Euglena וסנדלית ובחיידקים מהסוג Holospora אשר מהווים טפיל של סנדליות. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19 זנח חבקין את מחקרו בפרוטוזואולוגיה לטובת מחקר בבקטריולוגיה, אותו מצא בעל השלכות רבות יותר.

החיסון נגד כולרה

באותה תקופה, השתוללה מגפת הכולרה באירופה ובאסיה, ולמרות העובדה כי רוברט קוך גילה כבר בשנת 1883 את החיידקים Vibrio cholerae, הוא לא נתפס כגורם המחלה המרכזי על ידי מדענים ורופאים רבים דאז. חבקין פיתח חיסון נגד המחלה שהתבסס על חיידקי Vibrio cholerae מוחלשים. ביולי 1892, תוך סיכון חייו, הוא ערך את הניסוי הראשון אודות יעילות החיסון על גופו, ועל גופם של ארבעה רופאים נוספים. לאחר כמה ימים של חום, נשארו החמישייה בריאים ומחוסנים כנגד הכולרה. ב-30 ביולי אותה השנה חבקין פרסם את מחקריו בכתב העת של האגודה הלינאית של לונדון, אולם למרות הפרסום, מסקנותיו התקבלו בספק גדול בקהילה המדעית, לרבות בקרב פסטר ומצ'ניקוב ובקרב הרשויות הרפואיות של צרפת, גרמניה ורוסיה.

בתגובה לכך החליט לנסוע להודו, שבה חלו ומתו מאות אלפים ממחלת הכולרה. בתחילה נתקל חבקין בהתנגדות עזה, ואף שרד בשנת 1893 ניסיון התנקשות איסלאמיסטי; אולם הוא הצליח לחסן כ-25,000 מתנדבים, ורובם שרדו. חבקין חזר לאירופה לאחר שנדבק במלריה ובאוגוסט 1895 דיווח לקולג' המלכותי לרופאים שבלונדון על תוצאות החיסון ההמוני שערך בהודו והקדיש את הצלחתו בפיתוח החיסון ללואי פסטר.

במרץ 1896, בניגוד להמלצת רופאיו, חזר חבקין להודו וערך כ-30,000 חיסונים נוספים במהלך שבעה חודשים. בתור בקטריולוג ראשי הצליח לחסן תוך שנתיים 42,000 איש. מקרי המוות בין אנשים שחוסנו ירדו פי עשרות.

החיסון נגד דבר

באוקטובר 1896 פרצה בבומביי (כיום מומבאי) מגפת הדבר וחבקין התבקש על ידי השלטונות לסייע. עבודות הפיתוח של החיסון ארכו שלושה חודשים וב-10 בינואר 1897, לאחר שבדק את החיסון על עצמו ומצא אותו יעיל, הוחלט על ידי הרשויות לערוך ניסוי ביקורת על קבוצת אסירים שהתנדבו לשם כך. החיסון היה אמנם מלווה בלא מעט תופעות לוואי, אך תוצאות הניסוי נמצאו יעילות במניעת הדבר. החיסון שפיתח חבקין יוצר וניתן לתושבי בומביי והצליח לצמצם את מקרי התחלואה והתמותה באופן ניכר.

ב-1902 במסע חיסונים בכפר מולקוואל בהודו 19 מחוסנים מתו מטטנוס הוקמה ועדת חקירה שטענה שהוא האשם לכך והוא גורש לאנגליה, לאחר מספר חודשים בעזרתם של מספר רופאים פורסם מסמך המפקפק באשמתו והוא הורשה לחזור להודו שם המשיך לחסן את התושבים, ב-1907 נוקה שמו לחלוטין, פרשיה זו מוכרת לעיתים בכינוי פרשיית דרייפוס הקטנה.^[3]

הודות למשקיפים על פעילותו מארצות שונות התפרסם שמו של חבקין בעולם כמומחה לחיסונים נגד מגפות (לקראת סוף המאה ה-19 הגיע מספר המחוסנים בהודו לבדה לכמיליון). המעבדה לחקר מחלת הדבר שהקים ב-1899 בבומביי, בעת התפרצות המחלה בעיר, נהפכה עם הזמן למרכז בקטריולוגיה ואפידמיולוגיה במזרח אסיה (בשנת 1925 שונה שמה למכון על שם חבקין (אנ')).

ב-1897 המלכה ויקטוריה מינתה אותו כחבר במסדר האימפריה ההודית.^[4] ב-1915 זכו החיילים הבריטיים לסדרה של חיסונים נגד שלושה סוגים של מחלות טיפוס לפי המלצתו של חבקין.

שנותיו האחרונות

ב-1895 כתב לביוגרף אנגלי: "יהיה זה עונג גדול עבורי אם במקום לגרום לאנשים להאמין שאני רוסי או פולני, תוכל לומר שאני יהודי, בן לעם ישראל או עברי – מה שתעדיף מבין אלה".

בפברואר 1908 התמנה לחבר בחברה לפתולוגיה אקזוטית שנה לאחר מכן קיבל את הפרס הגבוה ביותר מטעם האקדמיה הצרפתית למדעים. ב-1907 קיבל מבית-הספר לרפואה טרופית בליברפול (אנ') אות הוקרה על פעילותו בהודו שהיוותה פתח לחיסונים המוניים אחרים. במלחמת העולם הראשונה היה חווקין חבר המועצה הרפואית שליד מפקדת הצבא הבריטי בצרפת והמשיך במחקריו.

ב- 1916 פרסם מסה גדולה על היהדות, המסה פורסמה במספר כתבי-עת יהודים באנגליה ותורגמה למספר שפות. במסה זו הגיע חווקין למסקנה, שהיהדות היא הערך היחיד שהמדע המתקדם לא סתר, אלא דווקא אישש, וכלשונו: "הסיכום הכולל של כל התגליות המדעיות בכל הארצות ובכל הזמנים הוא התקרבות המדע אל 'אדון עולם' שלנו, השיר הנעלה אשר בו עשה היהודי ועוד יוסיף לעשות בעולם, את המהפכות הנפלאות ביותר".^[5]

ב-1919 הוא כתב עצומה בנושא זכויותיהם של יהודים במזרח אירופה, העצומה הוצגה בועידת ורסאי, לאחר תקופה התיישב בפריז, שם כיהן בחבר הנאמנים של מכון המחקר היהודי ושל ארגון 'אליאנס'.

את שנותיו האחרונות בילה בפריז, שם חזר בתשובה. ב-1929 ביקר בברית המועצות ועמד נפעם נוכח השינויים שהתחוללו שם בשנות העדרו. היה בין התומכים ברעיון הציוני, אך טען שהיישוב יוכל לתפקד רק בתנאי שהחוקים שלו יתבססו על תורת ישראל. את הונו הרב, כחמישים מיליון דולר, הקדיש לקרן חבקין, לתמיכה בישיבות מזרח אירופה, באמרו: ”הישיבות הן החיסון המושלם של עם הנצח, המגן עליו לבל ינגף במגפה”. הוא הציע שבישיבות ילמדו גם מעט כימיה ופיזיקה, וכן שתלמידי הישיבה ילמדו מקצוע שיוכלו להתפרנס ממנו, אולם כתב במפורש כי ההחלטה בעניין מסורה בידי גדולי התורה.

בצעירותו בעת לימודיו באוניברסיטת אודסה התאהב בבחורה אך הוריה סירבו לקבלו בשל דלותו, עם פרסומו הוריה הסכימו לשידוך, בתגובה אמר: "אני אינני יכול לשאת אשה. אני צריך לעבוד. אם אאהבנה-פוזמקאותיה המזוהמות אנשק; ואני עלי לעבוד לכך נוצרתי".^[6]} נשאר רווק עד פטירתו, נפטר ב-26 באוקטובר 1930 בלוזן.

הנצחתו

זכרו של חווקין הונצח בבולי דואר: ב-1964 הופק בול הודי לזכרו. ב-8 בפברואר 1994, הנפיק דאר ישראל בול להנצחת זכרו של חווקין, שעליו מופיע דיוקנו. בתחתית הבול ועל השובל של הבול מופיע קטע בכתב ידו של חווקין, בשפה האנגלית, מתוך מסמך שהנושא שלו "מה לעשות נגד המגפה בהודו?". האמן אד ואן אויין עיצב את הבול. הבול נמכר ב-1,222,000 פריטים.^[7]

שאול טשרניחובסקי חברו לספסל הלימודים פרסם את תולדותיו בעיתון "בוסתנאי".^[8]

לקריאה נוספת

Joël Hanhart, Waldemar Mordekhaï Haffkine (1860–1930), Biographie Intellectuelle, Paris, Honoré Champion, 2016, 692 p. ISBN 9782745330741^[9](בצרפתית)