מרגרט גרייס בונדפילד ׁ(באנגלית: Margaret Grace Bondfield, נולדה ב-17 במרץ 1873 ונפטרה ב-16 ביוני 1953) הייתה פוליטיקאית בריטית מטעם מפלגת הלייבור ופעילה למען זכויות האישה. בונדפילד הייתה האישה הראשונה שכינה בקבינט ממשלת בריטניה, כשהתמנתה לתפקיד שרת העבודה בשנת 1929 בממשלתו של רמזי מקדונלד. קודם לכן, בונדפילד הייתה מהנשים הראשונות שהובילו את האיגודים המקצועיים.
ביוגרפיה
בונדפילד נולדה ב-17 במרץ 1873 בדרום-מערב אנגליה, העשירית מתוך 11 ילדים. אביה היה איש מפלגת הלייבור ואקטיבסט פוליטי כנגד חוקי הדגן. כשהייתה בונדפילד תינוקת, אביה איבד את עבודתו. כתוצאה מכך, משפחתה של בונדפילד חיה במחסור כלכלי רב. עם זאת, הוריה דאגו לכך שתישאר משכילה, גם ללא השכלה פורמלית. בגיל 14, החלה לעבוד בחנות לרקמות, והזדעזעה מתנאי העבודה. זעזוע זה הוביל אותה להיאבק בהמשך למען זכויות עובדים ולפעילות בארגונים סוציאליסטיים.
בשנת 1898 קיבלה תפקיד בכיר באחד מאיגודי העובדים במדינה, והייתה פעילה בו מאוד. בשנת 1904 החלה להיאבק גם עבור זכות בחירה לנשים. היא טענה כי לא ניתן להגביל את זכות הבחירה של אדם לפי מעמדו או מגדרו. לאחר שעזבה את האיגוד המקצועי בו פעלה בשנת 1908, הקימה שדולה פמיניסטית במפלגת הלייבור. במסגרת שדולה זו, ניסתה בונדפילד להעביר הצעה בוועידת המפלגה התחייב את המפלגה להתנגד לכל חוק הקשור לזכויות כלשהן שאינו כולל גם נשים. בסופו של דבר בונדפילד שוכנעה להשהות את הצעה זו, דבר שעורר עליה זעם מצד חברותיה למאבק.
בשנת 1910, כשנשים יכלו לראשונה להתמודד ולהצביע בבחירות המקומיות בבריטניה, התמודדה בונדפילד על מקום בעיריית לונדון, אך הפסידה. היא הפסידה שוב בבחירות שנערכו בשנת 1913. בשנים אלו בונדפילד אף נסעה להרצות בארצות הברית בכל הקשור לזכות ההצבעה לנשים ולזכויות עובדים. היא גם נאבקה למתן הטבות ממשלתיות לאמהות.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, החלה לפעול בונדפילד כנגדה המלחמה, אף על פי שלא הייתה פציפיסטית. היא אף ארגנה במרץ 1915 כנס בברן שבשווייץ שקרא למשא ומתן בין המדינות המשתתפות במלחמה. עם סיום המלחמה בנובמבר 1918 טענה בונדפילד כי תנאי הכניעה שנכפו על גרמניה אינם הוגנים. באפריל 1920 נסעה לכנסים בינלאומיים ברחבי העולם, בהם גם בברית המועצות. בונדפילד התרשמה לטובה מן המדינה הקומוניסטית שעתה קמה, ובמיוחד ממנהיגה ולדימיר איליץ' לנין. מאוחר יותר שינתה את דעתה וראתה בקומוניזם שיטה אנטי-דמוקרטית ודיקטטורית, והתנגדה לצירופה של המפלגה הקומוניסטית הבריטית למפלגת הלייבור.
בשנת 1920 ניסתה להתמודד על מקום בפרלמנט. היא הגדילה באופן משמעותי את המצביעים למפלגת הלייבור במחוז בו התמודדה, אך בסופו של דבר הפסידה ב-3,371 קולות למועמד מן המפלגה הליברלית. בשנת 1922 ניסתה להתמודד שוב על מקום בפרלמנט, אך הפסידה בכ-5,400 קולות.
בנובמבר 1923 נפלה ממשלתו השמרנית של סטנלי בולדווין. בבחירות שנערכו כחודש לאחר מכן בונדפילד הצליחה להיבחר לפרלמנט עם רוב של 4,306 קולות על יריבה מן המפלגה השמרנית. בבחירות אלו אף אחת מן המפלגות הגדולות לא הצליחה להשיג רוב מוחלט בבית הנבחרים, דבר שהוביל לעירפול בכל הקשור להרכב הממשלה. בסופו של דבר המפלגה הליברלית לא הסכימה להיכנס לממשלה שמרנית, והמפלגה השמרנית לא הסכימה להקים ממשלת מיעוט. כתוצאה מכך, הוקמה ממשלת מיעוט של מפלגת הלייבור בראשותו של רמזי מקדונלד. בזמן זה שימשה בונדפילד כעוזרתו של שר העבודה, תפקיד שאילץ אותה להתפטר מן ארגוני העבודה שאותם הובילה. התפטרות זו עוררה על בונדפילד ביקורת רבה מצד איגודים מקצועיים שונים, בהתחשב בכך שהיא האישה הראשונה שהגיעה לעמדות כה בכירות.
במסגרת תפקידה הפוליטי, בונדפילד נסעה רבות לחו"ל. עם חזרתה מביקור בקנדה באוקטובר 1924, גילתה בונדפילד כי ממשלתו של מקדונלד נפלה בעקבות הצבעת אי אמון בפרלמנט. סיכוייה של מפלגת הלייבור לנצח היו קלושים, בעקבות פרשת מכתב זינובייב- מכתב שנשלח לכאורה על ידי המנהיג הסובייטי גריגורי זינובייב לסוציאליסטים הבריטים אשר קרא למהפכה סוציאליסטית אלימה בבריטניה. המכתב פורסם כמה ימים לפני הבחירות, והוביל לניצחון שמרני מוחץ. בונדפילד עצמה איבדה את מושבה בפרלמנט בהפרש של פחות מ-1,000 קולות. לאחר ההפסד, חזרה בונדפילד לעבודתה בניהול איגודים מקצועיים. ביוני 1926 הצליחה להיבחר מחדש לפרלמנט ברוב של כ-9,000 קולות. באותה התקופה לקחה חלק בוועדה אשר מונתה על ידי הממשל השמרני, ובחנה רפורמות במערכת האבטלה. בונדפילד חתמה על המלצות הוועדה אשר הפכו בסופו של דבר לחוק. הפעילות בוועדה קידמה את מעמדה של בונדפילד בקרב תנועת הלייבור.
ב-29 במרץ 1928 התקיימה הצבעה בפרלמנט על מתן זכות הצבעה לכל הגברים והנשים מעל גיל 21 (ללא קשר למעמדם הכלכלי). בונדפילד שיבחה את ההצעה, אשר בסופו של דבר הפכה לחוק. חוק זה הוסיף 4 מיליון מצביעים (בעיקר נשים) לפנקס הבוחרים לקראת הבחירות של שנת 1929. בבחירות שנערכו במרץ 1929 הצליחה בונדפילד להיבחר בקלות, אך מפלגת הלייבור נאלצה שוב להקים ממשלת מיעוט. בממשלה החדשה התמנתה בונדפילד לשרת העבודה, והייתה לאישה הראשונה בתולדות המדינה שכיהנה כשרה בממשלה. תקופת כהונתה התאפיינה באבטלה גואה אשר הגדילה את ההוצאה הממשלתית על קצבאות. האבטלה הובילה למתיחות בין ההוצאות הרבות על הקצבאות לבין רבים במפלגת הלייבור אשר רצו לתמוך במובטלים. בסופו של דבר, בונדפילד החליטה להגביל את קצבאות האבטלה. מדיניותה בנושא קיבלה ביקורת רבה מצד האופוזיציה, וכאשר בונדפילד רצתה להגביל את הזכאות לקצבאות אבטלה, היא נדחתה גם על ידי מפלגתה שלה. בשנת 1931 התעמק המשבר עם החלשות הבנקים באירופה. בחודשים שלאחר מכן התפרקה הממשלה. מקדונלד הקים ממשלה עם השמרנים והליברלים, בעוד שמרבית חברי הלייבור ׁ(ובהם בונדפילד) פרשו לאופוזיציה. בבחירות שנערכו באותה השנה, מפלגת הלייבור נחלשה באופן משמעותי, ובונדפילד הפסידה את מקומה בפרלמנט.
לאחר ההפסד חזרה בונדפילד לאיגודים המקצועיים, אם כי לעמדות פחות בכירות. היא ניסתה להיבחר לפרלמנט ב-1935, אך נכשלה. ב-1938 פרשה מתפקידה באיגודים המקצועיים. ב-1940 החליטה שלא להתמודד. בניגוד לעמדותיה במלחמת העולם הראשונה, בונדפילד תמכה בממשלה ביציאה למלחמת העולם השנייה. בבחירות שנערכו כחודשיים לאחר סיום המלחמה, בונדפילד חזרה לתמוך בלייבור. בשנת 1948 פרסמה אוטוביוגרפיה, שהתקבלה בביקורות צוננות.
בונדפילד מעולם לא נישאה. היא הייתה בריאה למדי עד לחודשיה האחרונים. בשנת 1953 חלתה ועברה להתגורר בבית אבות. היא נפטרה ב-16 ביוני 1953 בסארי, וגופתה נשרפה.
קישורים חיצוניים
