היירם מקסים פיתח את המקלע המהפכני שלו בשנות השמונים המאוחרות של המאה ה-19, ובמהרה הם נכנסו לשירות בצבאותאירופה הגדולים. יותר מכך, בעסקה עם חברת הנשק הבריטית "ויקרס", הבטיח מקסים שהנשק יכנס לייצור המוני. ואכן, מקלע המקסים שיוצר על ידי חברת ויקרס לא רק נמכר לצבא הבריטי, אלא גם נמכר לצבאות רבים ברחבי העולם.
מקלע ויקרס 303. השרוול העבה שסביב לקנה הכיל את מי הקרור. בתמונה לא נראה מכל המים לקרור הקנה
למרות הצלחת הנשק, ועם פקיעת זכויות הפטנט של ממציאו, היירם מקסים, החליטה חברת ויקרס לייצר גרסה משופרת שלו. הנשק שנוצר היה קל יותר מה"מקסים" המקורי, ובעל ביצועים זהים, ולכן אומץ על ידי הצבא הבריטי ב-1912. הנשק נקרא "מקלע ויקרס".
המקלע עצמו היה עדיין כבד, אם כי פחות ממקלע "מקסים", ושקל 50 קילוגרם פחות ממנו, בהתאם למקבע שעליו הותקן ולכמות התחמושת. התחמושת הייתה בקוטר 7.7 מ"מ (0.303 בריטי), דומה לזו של הרובה הבריטי הסטנדרטי לי אנפילד. הכדורים הוזנו בסרט מבד כותנה שהכיל כ־250 כדורים.
המקלע התפרסם באמינותו הרבה. באחד מקרבות מלחמת העולם הראשונה, באוגוסט 1916, הפלוגה הבריטית ה-100 מקורפוס המקלעים, בה היו עשרה מקלעי ויקרס, ירתה במשך 12 שעות רצופות כמיליון כדורים ללא שום תקלות, תוך שהיא מחליפה 100 קנים למקלעים.[1]
עקב משקלו הכבד יחסית כלל צוות המקלע ביחידות החי"ר מספר אנשים. בדרך כלל כלל הצוות 6–8 איש. אחד להפעלתו, אחד להזנת השרשראות והשאר לנשיאת הציוד והתחמושת. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוא היה נישא על גבי פרדות וסוסים. ביחידות הרכובות האוסטרליות כלל צוות המקלע שישה חיילים כאשר המקלע וחלקיו נישאו על גבי שני סוסים נוספים. בהמשך הוא הותקן גם על גבי כלי רכב שונים.
בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא הותקן גם על גבי שריוניות בריטיות.
עקב התבססותו על קירור מים, הפך המקלע לכלי מיושן יחסית למקלעים שהופיעו בצבאות השונים שפעלו כבר על בסיס קירור אוויר, כגון המקלע האמריקני מסוג M1919 בראונינג, הגרמני מסוג MG34 וכן MG42, או הצ'כי מסוג בזה 7.92 מ"מ.
מלחמת העצמאות
מקלע זה היה המקלע הבינוני הנפוץ ביותר בקרב גדודי החי"ר של הצבא המצרי בתש"ח.
צוותי המקלע המצריים נעו באמצעות נושאי ברן זחליליים.
