המצר מהווה בית גידול ימי משמעותי עבור מגוון מינים חשובים מבחינה אקולוגית וכלכלית. יש לו חשיבות מיוחדת עבור כמה מינים של חיות בר המוגנות פדרלית, ומגוון סוגי דגה בעלי ערך מסחרי ותיירותי. המצר ממוקם במפגש של זרמי לברדור הקרים וזרם הגולף החם. זה יוצר בית גידול חוף ייחודי, המייצג את הטווח הדרומי עבור מינים צפוניים של האוקיינוס האטלנטי, ואת הטווח הצפוני עבור מינים מיד-אטלנטיים. במצר יש מגוון ביולוגי רב, והוא מכיל בתי גידול שנעים בין ים פתוח לביצות מלח, כמו גם חופי מים חמים בחופי הכף והאיים. העובדה שהמצר פתוח מאד לאוקיינוס, מביאה יונקים ימיים מסוגים שונים גם למצר[2].
היווצרות המצר והאיים
היווצרות המצר והאיים שמסביבו קשורים באותו תהליך. מדובר בשכבת הקרח של לורנטייד(אנ') שלפני כ-25,000 שנה התפשטה ל"שמיכה" של אלפי קילומטרים רבועים של קנדה וארצות הברית. הקצה הדרומי שלה הגיע בערך למקום בו שוכנים כיום מרתה'ס ויניארד, ננטקט, בלוק איילנד ולונג איילנד. עובי של קילומטר עד שני קילומטרים של שכבת הקרח נעה דרומה על פני הנוף הקדום, והביאה עימה סלעים גדולים, אבנים וחול שגרף. כשהקצה הדרומי שלו נמס, שוחררו כמויות אדירות של מי נמס ופסולת סלעית, ויצרו את מרתה'ס ויניארד, ננטקט והאיים האחרים. פני הים שהיו נמוכים בכ-122 מ' ממה שהוא היום, עלו שוב, והתפתחו סביבות שפכים של נהרות שערוציהם נחרצו על ידי זיזים של הקרחון וכן וחופים וביצות מלח[3].
תחבורה ימית
התעשייה המשגשגת של אמריקה של סוף המאה ה-19 העלתה את מצרי ויניארד וננטקט לנתיבי המים העמוסים ביותר, לפי הערכות מסוימות במקום השני אחרי תעלת למאנש במונחים של תנועה ימית. ברם לאחר פתיחת תעלת קייפ קוד(אנ'), היקף התנועה ירד דרמטית, עלה שוב בשנות השלושים, וירדה שוב דרמטית עם פרוץ מלחמת העולם השנייה[4]. כיום נמל ננטקט ממוקם לאורך החוף הצפוני של האי ננטקט, היינו בתוך המצר. הנמל מהווה אתר נופש בולט. הוא משמש באופן קבוע לתנועת מיכליות חוף קטנות ומעבורות המובילות נוסעים, כלי רכב ומטען כללי בין היבשת לננטקט. הנמל מושך אליו גם עיסוקי פנאי רבים, ומשמש כנמל מקלט לספינות דיג באוקיינוס, וסירות אחרות. תחנת משמר החופים של ארצות הברית ממוקמת בברנט פוינט, גם כן על חוף המצר, בסמוך למגדלור הנושא שם זה(אנ')[5].
