מצד עין טמיר הוא מבנה גדול (25.4X 32.0 מ') ומבוצר מתקופת הברונזה התיכונה 2.[1] המבצר שוכן בראש מצוק הגדה הצפונית של נחל כזיב אשר בגליל העליון המערבי, ונמצא כ-600 מ' מצפון למעין עין טמיר, וכקילומטר אחד מדרום-מזרח לחורבת גליל, ליד מושב גורן. בשוליו המערביים של המבנה הוקם "חניון הזיתים" על ידי קק"ל, שמהווה נקודת יציאה מועדפת למטיילים בשמורת הטבע של נחל כזיב, והדרך הקצרה ביותר (אם כי התלולה) אל עין טמיר. הריסות האתר חבויות בין עצי האלון ובשל ריבוי המטיילים ומיקומו, הפך המצד לאסלה ציבורית.
מחקר ארכאולוגי
המבנה נסקר לראשונה על ידי רפאל פרנקל וזוהו בו גלי אבן גדולים המכסים שרידים של מבנה בנוי באבני גוויל, שבמרכזו חצר מוקפת חדרים.[דרוש מקור] המבנה מבודד, ואין בקרבתו שרידי יישוב אחרים. בקיץ 1990 נערכה במקום חפירה ארכאולוגית מצומצמת, בפינה הצפונית מזרחית של המבנה, מטעם רשות העתיקות בניהולו של נמרוד גצוב.[2]
המבנה ומידותיו
על פי הסקר הארכאולוגי שוחזר מתאר המבנה ולפיו המצד הוא מבנה מלבני בציר צפון-דרום, הכולל 13 חדרי סוגרים המקיפים חצר מרכזית (13 X 16 מ'). הקירות השתמרו לגובה של עד 2.2 מ'. עובי הקירות שסביב החצר והקירות החיצוניים הוא 1.5 מ'. עובי הקירות הפנימיים הוא 1.0 – 1.2 מ'. הכניסה למבנה נמצאת בקיר המזרחי, ומובילה לשני חדרי כניסה/משמר שמתחברים לחצר הגדולה או לגרם המדרגות שעלה לקומה העליונה. למעשה חדרים מס' 1 ו-2 שימשו כחדרי כניסה, או מעין חדרי משמר בפתח המצודה.
ממצא כלי החרס
בחפירה נמצאו אלפי שברי כלי חרס. עיקר הממצא התגלה בשכבת העפר שכיסתה את רצפת המבנה, ורובו שחוק מאוד, ולכן עיקר הזיהוי התבסס על שפות הכלים שנמצאו (סה"כ 56). חרסים בודדים זוהו כמאוחרים לברונזה התיכונה, ככל הנראה של עוברי אורח. גצוב, במאמרו על האתר, עושה סקירה קצרה של כלי החרס, ומשווה אותם לממצא מהחפירות בכברי, חצורומגידו. ע"פ ההשוואה ואפיון טיפוסי כלי החרס, מסיק החוקר שהמבנה פעל במהלך תקופת הברונזה התיכונה 2.[1]
מבנים דומים בארץ
מבנים שבמרכזם חצר מוכרים בארץ ישראל עוד מן התקופה הכלכוליתית המאוחרת.[3] רק בתקופת הברונזה התיכונה החלו להופיע מבני חצר מסודרים, בהם החצר מוקפת שורה ישרה ואחידה של חדרים. מבנים אלו, מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת מזוהים כארמונות ומן המוכרים לנו כדוגמתם הם בתל אל-עג'ול, בשכם, בחצור ובמגידו (מבנה הנורדבורג). הארמונות המוזכרים שוכנים בתוך מערך יישובי ולעומתם, מצד עין טמיר נמצא מבודד, במרחק של 4 ק"מ מן היישוב הקרוב ביותר שהיה קיים בתקופת הברונזה התיכונה 2 – תל איקרית.[1] כאמור, מיקומו של מבנה כזה בשלוחת נקר הוא ללא ספק יוצא דופן - אין לו יתרון טופוגרפי, התצפית ממנו למרחק מצומצמת מאוד והוא אינו שולט על המרחב ונראה כי הגורם הטקטי לא היווה חשיבות בעת בנייתו. מצודה נוספת, כדוגמת עין טמיר, ניתן לראות בנהרייה על הגדה הדרומית של שפך נחל הגעתון, סמוך לחוף הים. בחפירות שנערכו באתר, בניהולה של אורה יוגב, נמצאו שרידי ביצור מתקופת הברונזה התיכונה על פני שטח מצומצם, אך לא נמצאו שרידי יישוב מאותה תקופה ולכן גם אתר זה מזוהה כמצודה.[4]
שיוך המצודה
במעבר בין תקופת הברונזה התיכונה 1 לברונזה התיכונה 2, עולה כוחה של היישוב כברי אשר הופכת למרכז שלטוני אזורי המשתרע על שטח גדול. שינוי זה ניכר בהופעתו של מרכז מבוצר בתוכה, ושל מבצרים נוספים במרכזים משניים בתל אכזיב, תל אבדון, נהריה ומצד עין טמיר. כלומר ההשערה הרווחת היא שמצד עין טמיר היה מבצר גבולה המזרחי של כברי. השערה נוספת היא שהיה גבול מערבי של יישוב מזרחי - תל ראש.[5]
^Assaf Yasur-Landau, Eric H. Cline and George A. Pierce, Middle Bronze Age Settlement Patterns in the Western Galilee, Israel. Journal Of Field Archaeology vol. 33, pp. 59-83, 2008.
