PROFILPELAJAR.COM

מנואל אלוורס בראבו
Manuel Álvarez Bravo
לידה	4 בפברואר 1902; מקסיקו סיטי
פטירה	19 באוקטובר 2002 (בגיל 100); מקסיקו סיטי
תקופת הפעילות	1926–2000 (כ־74 שנים)
תחום יצירה	צלם
פרסים והוקרה	אביר מסדר האמנויות והספרות (1981); הפרס הלאומי למדעים ואמנויות (1975); פרס הסלבלד (1984); מלגת גוגנהיים ;
בן או בת זוג	לולה אלברס בראבו; Doris Heyden; Colette Álvarez Urbajtel ;

מנואל אלוורס בראבו (ספרדית: Manuel Álvarez Bravo‏; 4 בפברואר 1902 – 19 באוקטובר 2002) היה צלם מקסיקני. הוא נולד במקסיקו סיטי למשפחה שחיבבה אמנות, עסקה בה ועודדה אותה. אביו היה מורה וצייר חובב וכן עסק בספרות ובצילום וסבו היה צייר פורטרטים במקצועו. בראבו היה חשוף לאמנות בת תקופתו במקסיקו והושפע מאמנים שפגש, ביניהם הצלמת טינה מודוטי (Modotti) והצייר דייגו ריברה. מ-1928, ובמהלך המחצית השנייה של המאה העשרים, הוא נחשב לצלם המשפיע ביותר במקסיקו^[1] ולאחד מהמטמיעים של יסודות הצילום המודרני בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.^[2] בראבו ידוע בתמונותיו הפואטיות של ילידים (אינדיאנים) ושל מקומות במקסיקו. הוא היה חלק מהתחייה האמנותית שחלה אחרי המהפכה המקסיקנית (1910-1921), ומודרניסט שהושפע מהתפתחויות אמנותיות בעולם, בייחוד מפיקטוריאליזם ומסוריאליזם.

ביוגרפיה

בתקופת בית-הספר היסודי, קרבות רחוב של המהפכה המקסיקנית וסצנות מוות השאירו על בראבו רושם משמעותי.^[3] בגיל 13 עזב את בית-הספר לטובת עבודה, ומאז רכש השכלה בכוחות עצמו. באותה שנה הכיר בראבו לראשונה את יסודות הצילום באמצעות מצלמת דאגרוטיפ של חבר מבית הספר. הוא החל מתעניין לעומק בתהליך הצילום: עשה ניסויי צילום בביתו באמצעים ביתיים, יצר חדרי חושך ולמד לפתח סרטי צילום בעצמו. תמונותיו הראשונות צולמו ברחוב ובמסדרון.

בראבו למד חשבונאות במטרה לרכוש מקצוע, וב-1916 החל לעבוד עבור משרד האוצר המקסיקני. מ-1917 החל ללמוד ספרות ומוזיקה ב"אקדמיה סאן קרלוס" ובמקביל למד ציור ב- Academia Nacional de Bellas Artes (האקדמיה לאומית לאמנויות יפות). ב-1922 עבד כאסיסטנט של הצלם הוגו קונוויי,^[4] פגש והתיידד עם האמנית והצלמת טינה מודוטי, שהתגוררה במקסיקו אז, ונחשף לעבודותיה ודרכה לתצלומיו של אדוארד וסטון (Weston), בן זוגה. שנה לאחר מכן רכש את מצלמתו הראשונה, Century Master 25, אך החל לעסוק בצילום מקצועי רק לאחר שנתיים, אז החל גם לכתוב על אסתטיקה ועל עבודת הצילום הטכנית. בתקופה זו החל בראבו להתנסות בצילום תמונות בסגנון פיקטוריאליסטי.

בשנת 1925 התחתן בראבו עם לולה והשניים ועברו לוואחקה (Oaxaca), שם עבד במשרד האוצר המקסיקני. בתקופה זו צילם בראבו בשחור לבן בעקבות דלות החומרים שעמדו לרשותו. שנתיים אחר כך נולד בנו, מרטינס, והמשפחה הרחבה חזרה למקסיקו סיטי. לולה אלוורס בראבו, שהייתה צלמת בעצמה, ומנואל פתחו גלריה בטאקובאיה והציגו בה תערוכות של אמנים בני התקופה, ביניהם דייגו ריברה ופרידה קאלו.

ב-1930 גורשה טינה מודוטי ממקסיקו, והעבירה לו את עבודתה במגזין "Mexican Folkways", בו צילמה ציירי קיר (Murals) של התקופה. עבודתו של בראבו עבור המגזין כללה צילום תיעודי של ילידים מקסיקנים וצילום פורטרטים של כותבי מאמרים או של אמנים שנכתב עליהם במגזין.^[5] ב-1931 רכש המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק כמה עבודות של בראבו (אותם קיבלו כתרומה מאספן).^[6]

ב-1932 הציג בראבו את תערוכת היחיד הראשונה שלו ב"גלריה פוסדה" במקסיקו סיטי. ב-1935 הציג ב"גלריית ג'וליאן לוי" בניו יורק, יחד עם ווקר אוונס ועם אנרי קרטייה ברסון, שהעריץ אף הוא את בראבו. באותה שנה נסע בראבו לשיקגו והציג בה שתי תערוכות. הוא לימד בבית-הספר לאמנות "הול האוס" בשיקגו בשנת 1936, ובין השנים 40–1938 לימד ב"אקדמיה סאן קרלוס" במקסיקו. ב-1938 הכיר דייגו ריברה לבראבו את אנדרה ברטון, אבי התנועה הסוריאליסטית, בעת ביקורם בביתו.^[7] דרך ברטון נחשף בראבו לרעיונות הסוריאליסטים, שהשפיעו על תצלומיו למשך תקופה מסוימת.^[8] ברטון אהב את עבודתו של בראבו, והציג תמונות משלו בתערוכה שהעלה בפריז ב-1939.

בשנת 1933 פגש בראבו בצלם פול סטרנד, שעסק אז בצילום סרטו, "The Wave", במקסיקו, והעריץ את עבודתו של הצלם המקסיקני. דרך סטרנד החל בראבו להתעניין בקולנוע. בשנים 31–1930 צילם בהפקת הסרט שלא הושלם של סרגיי אייזנשטיין "Que Viva Mexico!". ב-1934 הפיק בראבו את סרטו באורך-מלא הראשון והיחיד "Tehuantepec", המתמקד באזור מטריארכלי בדרום מקסיקו. בשנה זו גם נפרד מאשתו, לולה. ב-1942, השנה בה נפטרה טינה מודוטי, התחתן בראבו עם דוריס היידן (Heydn), סופרת, ארכאולוגית וצלמת. בין השנים 59–1943 לימד בראבו צילום ועבד כצלם סטילס בתעשיית הקולנוע במקסיקו. הוא עזב משרה זו כדי להצטרף לצוות ה-Fondo Editorial de la Plastica Mexicana, כחבר הצוות הטכני, וכצלם הראשי של הקרן. בנוסף, לימד מ-1969 באוניברסיטה ללימודי קולנוע Universitario de Estudios Cinematograficos.

עבודותיו של בראבו נכללו בתערוכה של המוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה ב-1945, וב-1955 נבחרו שניים מתצלומיו להציג בתערוכה החשובה "משפחת האדם", שאצר אדוארד סטייכן במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.

שנים מאוחרות

בשנות ה-60 החל בראבו לצלם בצבע תמונות מסובייקטים מופשטים ועד נופים ותמונות רחוב.

ב-1970 חידש נגטיבים מוקדמים וחדשים יותר בטכניקת הדפסי פלטינום ופלדיום (Palladium).

בשנת 1976 צילם סדרה חדשה של צילומי עירום בביתו ובחצר, בהן תמונתו המפורסמת, "La Buena Fama Durmiendo" ("מוֹנִיטִין הטובה ישנה")^[9]

בשנת 1987 קיבל את אות הכבוד Master of Photography על ידי המרכז הבינלאומי לצילום (International Center of Photography) בניו יורק.

בשנת 2002 נפטר מנואל אלוורס בראבו.

אמנים משפיעים

בראבו קיבל השראה ממגוון מקורות מודרניסטיים. מחד, הייתה לו משיכה לסימנים סוריאליסטיים מצויים, שניתן למצוא, למשל, בשלטים (כמו, למשל, בתצלום Parábola optica מ-1931, או Dos pares de piernas מ-1928). מאידך, הייתה לו נטייה לסוג של פורמליזם, האופייני לקוביזם ולאמנות מופשטת. אך למרות ההשפעה הרבה שהייתה לאמנות האירופאית על תצלומיו, להשפעה זו קשר זניח יחסית למראה תמונותיו.^[10] בראבו עצמו טען שעבודתו "קשורה יותר לאמנות המקסיקנית ולחיים במקסיקו מאשר למסורת של הצילום".^[11] בראבו תרגם ואיחה בתצלומיו השפעות אירופאיות עם השפעות מקומיות, ובחר לצלם נושאים ותמות מקסיקניות במובהק.

הצלם הגרמני המוביל במקסיקו, בתקופה בה החל בראבו לצלם, הוגו ברהם (Brehme), היה הצלם הראשון ממנו הושפע. השניים נפגשו ב-1923 – בראבו השקיף על ברהם בעבודתו בחדר-החושך, ואחרי זמן קצר גם רכש את מצלמתו הראשונה. הוא העיד כי סדרת תצלומיו הראשונה נעשתה בסגנון פיקטוריאליסטי בהשפעת ברהם.^[12]

ב-1927 פגש את טינה מודוטי, שהכירה לו כשנתיים אחר כך את דייגו ריברה. לטענת בראבו, החברות עם טינה מודוטי בשנות העשרים הייתה זו שהובילה אותו לראות את תמונותיו המודרניסטיות של שותפה, אדוארד וסטון.^[13] חברויות אלה ואחרות ביססו אצל בראבו אידאולוגיה וכריזמה חברתית שייצגו וייחדו את עבודתו: תכנים עמוקים שמעבר לתיעוד המלווים בדמיון ובמתן ביטוי לתרבות ולזהות המקסיקנית, תיעוד חיי האורבניים וחיי הכפר, הדת, המסורת והנוף.^[14] במהלך עבודתו עבור המגזין Mexican Folkways מ-1930, התעמת בראבו עם נושא פישוט הצורה כאשר צילם עבודות של ציירי-קיר כמו ריברה, חוזה קלמנטה אורוסקו (Clemente Orozco) ודוויד אלפרו סיקיירוס.(Alfaro Siqueiros).^[13]

בראבו הושפע מאוד מעבודתו של הצלם הצרפתי אז'ן אטז'ה בעקבות רכישת ספר שלו (1930). אטז'ה שימש לו מודל חשוב ביותר לעיצוב מחשבתו ונקודת מבטו, להעלאת מודעותו למקומות בהם הוא מסתובב ולדברים אותם הוא רואה. דרכו הגדיר בראבו את סגנונו האמנותי בעבודתו: נושא הצילום של תרבות עשירה ועתיקה, והבנת הצילום כאמנות גבוהה אקפרסיבית.^[15] הצלם פול סטרנד השווה בין שני הצלמים דרך יחסם למקום, כשטען שבראבו "שואף לדבר על מקסיקו באותה החמימות בה אטז'ה דיבר על פריז".^[16] בראבו הושפע גם מעבודותיו של הצלם אלברט רנגר-פטש (Renger-Patzsch), המביא אסתטיקה מודרניסטית המבוססת על צורות נקיות ופשוטות, ומהצייר רופינו טאמאיו (Tamayo) בגישתו לאמנות ולמהפכה המקסיקנית בשנות ה-20.

ניתן למצוא השפעות סוריאליסטיות רבות בעבודתו של בראבו, שהחלו בעקבות הכרותו עם אנדרה ברטון, ומאוחר יותר דרך הכרותו עם צלמים סוריאליסטים אחרים. כך, למשל, אפשר למצוא זיקות בין תצלומי ציורי הקיר של בראבו לתצלומי קירות של בראסאי, או ברגישות לדרמות קטנות של חיי היום יום בין תצלומי הרחוב של שני הצלמים הללו. יכולתו להגיב לניואנסים במחוות ואינטראקציות אנושיות הזכירה למבקרי צילום מסוימים את עבודתו של הצלם אנדרה קרטש.^[17] גם בחירת שמות התמונות של בראבו מזכירה כותרות של עבודות סוריאליסטיות, בעיקר בכך שהן אינן חוזרת על תוכן הנראה בתצלום, אלא מדגישות או מרחיבות את משמעותם המטאפורית. על-אף שבעבודותיו הקומפוזיציות הלא-טבעיות מזכירות את המראה המסתורי והמוזר של הסוריאליזם, בראבו טען בתוקף שלסוריאליזם הייתה דווקא השפעה מינימלית על עבודתו.^[13]^[18] על כותרות תצלומיו אמר בראבו: "אין כל ספק שהכותרת המומצאת, ולא הברורה מאליה, היא האמיתית ביותר - והיא זו שמגדירה טוב יותר את התצלום".^[19]

לבראבו ולאנרי קרטייה ברסון יש תמונות דומות להפליא, של נושאים זהים ושל אותם מקומות. לא ידוע כמה ואם בכלל השפיעו אמנים אלו זה על זה, אך בראבו טען באחד הראיונות שהם לא צילמו יחד אך הלכו באותם רחובות וצילמו דברים דומים רבים.^[20] במקור אחר נאמר כי בראבו וקרטייה-ברסון פעלו באופן הדדי והשפיעו זה על זה בעבודותיהם.^[13]

סגנונו האמנותי ותרומתו

כמתעניין מאז ומתמיד באמנות, שגיתי באמונה הרווחת כי צילום יהיה הקל ביותר; היזכרות בכוונות לתחומים אחרים גורמת לי להבין עכשיו שמצאתי את דרכי בזמן.^[21]

כבר בשנות פועלו המוקדמות כצלם קיבל בראבו הכרה נכבדת בעבודתו. בשנת 1928, תערוכת הצילום הראשונה והחשובה של ה- Primer Salon Mexicano de Fotografia במקסיקו סיטי הציגה עבודות שלו. תמונותיו המודרניסטיות אפיינו אותו כצלם הנמנה עם אמני האוונגרד של התקופה. ב-1939 הכניס אנדרה ברטון את בראבו למרכז עולם האמנות כיוצר אוניברסלי, כשהציג עבודה שלו בתערוכת סוריאליזם בפריז. המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA) רכש תשע עבודות של בראבו לאוסף המוזיאון ב-1942.

אלוורס בראבו טען כי: "עבודתי מתייחסת יותר לאמנות מקסיקנית ולחיים המקסיקניים מאשר למסורת הצילום".^[13] תפיסת אמנות הצילום החדשה אותה אימץ בראבו משליכה על ההיסטוריה, התרבות והזהות של מקסיקו, ומתחברת לתפיסה החדשה של הצילום כמדיום גמיש המשקף רגעים מחיי היומיום הנתפסים בעינו העירנית של הצלם, והופכים לסימנים של חוויות או לסיפורי-בדיה. מהפכה זו במבט הצילומי התבססה בחלקה על השפעת ההמצאה של מצלמת הכיס (פורמט קטן, 35 מ"מ) בתחילת המאה ה-20. המצאה זו שינתה את אופן הצילום ואת תפיסתו: היות שפעולת הצילום הפכה לפשוטה ומהירה, הצלם יכול לצלם ללא תכנון מוקדם והתמונה יכולה להיות מקרית. על-אף שצילום מסוג זה נעשה כבר מהמצאת הצילום, המצלמה הקטנה, שהפכה גם נפוצה, יכלה לתפוס רגע בקלות יתרה וליצור מערכות-יחסים שייחודיות לצילום: נוצרו אסוציאציות כמו הומור, אלימות, חברה וסקס, ופתאום כל דבר נהיה פוטנציאל לדימוי צילומי.^[22]

עם כל אופני הצילום השונים שלו, התמקד בראבו בתרבות המקסיקנית. הוא התעניין באינטראקציה האנושית, בייחוד זו של המעמד החברתי הנמוך, ויצר תמונות רגישות של חלומות, מוות או רגעי יומיום מעניינים. מעבר לתיעודם הישיר, בצילומיו למגזין Mexican Folkways בשנות ה-30, אפיין בראבו את הפורטרטים שצילם, והוסיף להם מימד שנון כך שכל אדם הופך לאינדיבידואל. בין היתר, עסק בראבו בעבודותיו במעמד הפועלים ובנושא המוות, והחדיר בהן אווירה של מסתוריות וסוריאליזם (באופן לא ישיר).^[23]

תערוכות חשובות

מרכז הצילום "מנואל אלוורס בראבו" בוואחקה שבמקסיקו (Oaxaca, Mexico)

‏

1935 – הציג יחד עם אנרי קרטייה ברסון (Cartier-Bresson) במקסיקו סיטי ב-Palacio de Bellas Artes. תערוכה זו עברה גם לניו יורק אל גלריית ג'וליאן לוי.
1939 – אנדרה ברטון מציג עבודה של בראבו בתערוכת הסוריאליזם Mexique, המוצגת בפריז ב-Galerie Renou et Colle.‏
1945 – התערוכה הגדולה La fotografia como arte ("הצילום כאמנות" –בתרגום חופשי), בה החברה לאמנות מודרנית הציגה הומאז' לבראבו.
1955 – התערוכה הבינלאומית הגדולה "משפחת האדם" שאצר אדוורד סטייכן (Steichen) ב-MoMA בניו יורק מציגה שלושה תצלומים של בראבו תחת קטגוריות כמו "לידה" ו"מוות".^[24]‏
1976-1982 נפתח חדר המוקדש לעבודתו במקסיקו סיטי ב-Museo de Arte Moderno.‏
1978 – רטרוספקטיבה גדולה בוושינגטון בארצות הברית ב-Corcoran Gallery of Art.‏
1983 – רטרוספקטיבה בשם Dreams-Visions-Metaphors: The Photographs of Manuel Alvarez Bravo מוצגת במוזיאון ישראל בירושלים.

לקריאה נוספת

Kismaric, Susan. Manuel Alvarez Bravo. The Museum of Modern Art: New York, 1997
Fraser, Benjamin R., Problems of Photographic Criticism and the Question of a Truly Revolutionary Image: The Photographs of Mario Algaze, Juan Rulfo, and Manuel Álvarez Bravo. Chasqui, Tempe: Nov 2004. Vol. 33, Iss. 2; pg. 104, 19 pgs
Manuel Alvarez Bravo, (Aperture Masters of Photography), 1987. Cologne: Könemann Verlags and Aperture Foundation, Inc.
Paul Hill and Thomas Cooper, (2005). Dialogue with Photography, Kings Lynn, Dewi Lewis Publishing, p. 179-188
Colin Westerbeck and Joel Meyerowitz, 1994. Bystander: A History of Street Photography, London: Thames and Hudson Ltd., p. 193-198

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מנואל אלוורס בראבו בוויקישיתוף

צילומים של מנואל אלוורס בראבו באתר Photography Now.
האתר הרשמי של Manuel Alvarez Bravo כולל תמונות המייצגות את עבודתו לאורך השנים.
מאמר המבוסס על ריאיון עם אלוורס בראבו מאת פרדריק קאופמן (פורסם בכתב העת Aperture) מהאתר Wilson Web.
מאמר מתוך תערוכה של בראבו מ-2002 בארצות הברית, S.K.Josefsberg Studio.
מנואל אלוורס בראבו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מנואל אלוורס בראבו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

^ Marien, Mary Warner. Photography: a cultural history, Pearson Education Inc. New Jersey, 2nd ed. 2006 p.319
^ Kismaric, Susan. Manuel Alvarez Bravo. The Museum of Modern Art: New York, 1997 p.11
^ המידע הביוגרפי לקוח, אלא אם כן צוין אחרת, מ: Kismaric, pp.224-6
^ מידע שמופיע באתר: http://artscenecal.com/ArticlesFile/Archive/Articles2002/Articles0202/MABravoA.html
^ Kismaric, p.21
^ Paul Hill and Thomas Cooper, (2005). Dialogue with Photography, Kings Lynn, Dewi Lewis Publishing, p.182
^ Kismaric, p.20
^ Hill and Cooper, (2005). Dialogue with Photography, Ibid., p.183-4
^ התמונה המפורסמת La Buena Fama Durmiendo (The good reputation sleeping), 1976
^ Colin Westerbeck and Joel Meyerowitz, 1994. Bystander: A History of Street Photography, London: Thames and Hudson Ltd., p.194
^ Hill and Cooper, (2005). Dialogue with Photography, Ibid., p.233
^ Kismaric, p.16
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Marien, p.319
^ לקוח מהערך הספרדי בוויקיפדיה
^ Kismaric, pp.25-26
^ Strand, as quoted in: Manuel Alvarez Bravo, 1987. p.5
^ A.D. Coleman, in: Manuel Alvarez Bravo, 1987. p.22
^ Hill and Cooper, (2005). Dialogue with Photography, Ibid., p.184
^ Hill and Cooper, Ibid., p.186
^ Kismaric, p.31
^ [דבריו של בראבו במכתב לננסי ניוהול (Newhall) ב-1943- מתורגמים מאנגלית]Kismaric, p.12
^ Kismaric, pp.23-24
^ מתוך האתר של MoMA - המוזיאון לאמנות מודרנית
^ Marien, p.319