מהירות הנסיעה המרבית המותרת במנהרות הכרמל היא 80 קילומטר לשעה.
סך אורך הכבישים בפרויקט מנקודת הכניסה אל נקודת היציאה הוא 6.5 קילומטרים, מהם כ-4.7 קילומטרים במנהרות. המנהרה המערבית, שאורכה 3,200 מטרים, היא הארוכה ביותר בישראל כיום לנסיעת כלי רכב. אורכה של המנהרה המזרחית הוא 1,643 מטרים. כל אחת משתי המנהרות היא בגובה של 6.5 מטרים וברוחב 10 מטרים, מספיק כדי לאפשר לשתי משאיות "פול-טריילר" לנסוע זו לצד זו. המנהרות אינן מיועדות לכניסת הולכי רגל. המחלף שהוקם בנווה שאנן הוא המחלף הגדול בישראל, עם שבעה גשרים בארבעה מפלסים.
המנהרות נבנו בידי שותפות "כרמלטון", אשר הוקמה במיוחד לצורך הקמת המיזם. הפעלת המנהרות נעשית עבור "כרמלטון" בידי חברת נתיבי הכרמל מערכות ותפעול, שהיא חברה-אחות של "דרך ארץ", מפעילת כביש 6. חברת כביש חוצה ישראל היא המפקחת על פעילותו של הזכיין במנהרות הכרמל, גביית האגרות (כולל ועדות ערר על גובה החיוב), התפעול והתחזוקה.[1]
הפרויקט בוצע בשיטת בנה-הפעל-העבר שבה חברת "כרמלטון" מתכננת ובונה את הפרויקט, מפעילה ומתחזקת אותו במשך כ-30 שנה ככביש אגרה, ולאחר מכן הפרויקט עובר לידי מדינת ישראל. [2]
לכל אורך תכנונו וביצועו היה המיזם שנוי במחלוקת.[6] מתנגדיו טענו כי הוא יעודד את מגמת הפירוור כתוצאה מעקיפת מרכז העיר ויעודד את השימוש ברכב פרטי (המביא לפגיעה רבה יותר באיכות הסביבה על פני תחבורה ציבורית).[7] לטענתם הוא יביא ל"ייבוש" של מרכז העיר הישן, ועצם תכנונו שם לאל כל מאמץ מקביל של התחדשות תוך-עירונית. נגד הפרויקט הוגשו 223 התנגדויות והוא התעכב בוועדות התכנון ובתי המשפט שנים רבות.[8] בספטמבר 2002, קבוצת תושבים אף הגישה עתירה מינהלית לבטל את התוכנית שלפיה הוחלט לאשר את הפרויקט. לטענתם, בהליך האישור נפלו פגמים מהותיים.[9] אך העתירה נדחתה.[10]
בנובמבר 1991, החליטו שר האוצר יצחק מודעי ושר התחבורה משה קצב למסור את הפרויקט, ללא מכרז,[11] לחברת בייטמן הדרום אפריקאית המתמחה בהקמת מכרות.[12] החברה התחייבה לשאת בכל עלות התכנון וההקמה תמורת הזכות לגבות אגרה.[11] בעקבות ביקורת ציבורית ולחצים פוליטיים הוחלט לערוך בכל זאת מכרז לפרויקט. כן הוחלט לערוך סקר מקיף על עלות הפרויקט ומספר כלי הרכב שיהיה מסוגל לשמש.[13] אך סכסוך בין משרדי הממשלה עיכב אתה המשך קידומו, משרד האוצר ביקש שמע"צ תנהל את הפרויקט ומשרד התחבורה העדיף את חברת נתיבי איילון (באמצעות חברת הבת "נתיבי כרמל")[14] בתחילת 1993 הוחלט שנתיבי איילון תנהל את הפרויקט והמכרז.[15]
מכרז ההקמה
באוקטובר 1992 שר האוצר, אברהם בייגה שוחט, אישר הכנת תיק למכרז בין-לאומי שיוצא לצורך חפירת המנהרות והפעלתן.[16] במקביל החל הליך החקיקה לגביית אגרה בכביש.[17] הכנת המכרז, קביעת תנאי הזיכיון תכנון ואישור הפרויקט נמשך עוד שלוש שנים. המכרז לפרויקט פורסם לבסוף בדצמבר 1996.[18]
בספטמבר 1998 זכתה בו קבוצת כרמלטון, לביצוע הפרויקט במשך ארבע שנים וגביית האגרה במשך 31 שנים, בשיטת בנה-הפעל-העבר (BOT). קבוצת כרמלטון הייתה מורכבת מחברת דרגדוס (Dragados) – חברת תשתיות ספרדית, אשטרום, פ.י.ב.י. אחזקות, ו"נכסים ובניין" מקבוצת דיסקונט השקעות.[19] במסגרת המכרז, התחייבה כרמלטון לשלם למדינה תמלוגים בסך 266 מיליון שקלים. במרץ 1999 נחתמו הסכמי המימון לביצוע הפרויקט ונחתם הסכם סופי עם הממשלה.[20]
הקבוצה התכוונה להתחיל את העבודות, אולם עיכובים באישורים החוקיים של התוכנית לא אפשרו את התחלת העבודות עד שנת 2002. אז התעוררה בעיה חדשה, כאשר בנק דיסקונט נסוג מהסכמתו לספק אשראי למימון פעולות הבנייה.[21] הפרויקט הותנע מחדש לאחר התדיינות משפטית ארוכה בה נפסק כי על בנק דיסקונט לעמוד בהתחייבויותיו.[22] במהלך 2005 הבעלות על הזכיינית כרמלטון שונתה כאשר קבוצת אשטרום וחברת "שיכון ובינוי" רכשו אותה במשותף באופן מלא ובחלקים שווים.[23] שינוי זה דרש אישור מיוחד של הממונה על ההגבלים העסקיים מאחר ששתי החברות פועלות באותו התחום.[24]
לאחר שהוקמה גם קבוצת מימון חדשה, ביולי 2005 נחתם חוזה מחודש עם הממשלה.[25] בהסכם המחודש התחייבה הממשלה להעניק לזכיינית "רשת ביטחון" במקרה שיסעו בכביש פחות כלי רכב מהתכנון, בדומה להסכם עם זכיינית כביש חוצה ישראל. כרמלטון תשתף את המדינה ברווחיה אם התנועה במנהרות תהיה גבוהה מהצפוי.[26]
ב-2006 עלות ביצוע הפרויקט הוערכה בכמיליארד ורבע שקל במימון פרטי וכרבע מיליארד שקל נוספים לסלילת דרכי גישה שבוצעה על ידי חברת "יפה נוף".[27]
שלבי ההקמה
בינואר 2007 החלו העבודות בשטח. שנתיים לאחר מכן, בינואר 2009,[28] הסתיימה חפירתה של המנהרה הראשונה באורך 1,643 מטרים, מהצ'ק פוסט למחלף רופין בנווה שאנן. זו אחת מזוג מנהרות מקבילות המוליכות במסלול זה, כל מנהרה חד-סטרית בכיוון אחר. את המנהרה חפרו משני הכיוונים: מצד אחד חברת CCECC (אנ') הסינית,[29] ומהצד השני חברת "י. לרר (הנדסה) בע"מ" הישראלית.[30] כאשר הגיעו שני הצוותים האחד מול משנהו, בוצע פיצוץ מבוקר שהסיר את המכשול האחרון.[31] חפירת המנהרה המקבילה הסתיימה ב-25 בפברואר 2009.[32] חפירת המנהרה השלישית הסתיימה ב-5 במאי 2009[33] וב-21 ביולי 2009 הסתיימה חפירת המנהרה הרביעית. טקס חנוכת המנהרות התקיים במעמד ראש הממשלה ב-30 בנובמבר2010,[34] ובבוקר המחרת נפתחו המנהרות לתנועת כלי רכב.
טונות העפר הרבות שהוצאו מההר בעת חציבת המנהרות, הועברו לכמה אתרים, בהם שימוש לצורך ייבוש ים במסגרת הקמת רציפי "מסוף הכרמל" בנמל חיפה וסלילת כביש 772 מצומת "דשנים" לצומת יגור. לצורך הוצאת העפר מהמחלף המרכזי, נסלל כביש במרכזו של נחל גיבורים, שחסך את נסיעת המשאיות עמוסות העפר בכבישי חיפה.[35] בתמורה, התחייבה "כרמלטון" להקמת פארק ציבורי רחב-ידיים בנחל הגיבורים.[35]
שנתיים וחצי לאחר חנוכת המנהרות, הפרויקט לא עמד ביעדי ההכנסות. נפח התעבורה היה קטן בשליש ממה שציפו, ובשל כך נאלצה המדינה לפצות את המפעילים בסכום של 50 מיליון שקל.[36]
בראשית 2014 נפתחה דרך נחל הגיבורים בחיפה, המקשרת בין העיר התחתית למחלף רופין. דרך זו מקבילה לחלקו המזרחי של פרויקט מנהרות הכרמל, אך בניגוד אליו, הנסיעה בה אינה בתשלום. במרץ 2014 נחנך קטע הכביש המקשר את מנהרות הכרמל אל נתיבי המפרץ באמצעות מחלף מבוא כרמל.
הנסיעה במנהרות כרוכה באגרה, שאת גובההּ קבעה ועדת הכלכלה של הכנסת. המחיר לנוסעים שאינם מנויים, נכון לחודש יולי2019[37] הוא 10.9 שקלים לנסיעה ברכב פרטי של מחצית הדרך ותשלום של 20.18 שקלים עבור נסיעה למלוא אורכן של המנהרות. בעלי רכב דו-גלגלי מחויבים במחיר הזהה למחיר מכונית פרטית. התשלום מתבצע בשני מסלולים: מסלול מהיר למנויים ומסלול ובו קופות ללקוחות מזדמנים. במסלול המהיר למנויים השער פתוח בכל עת והרכב מזוהה על ידי צילום לוחית הרישוי הקדמית, או באמצעות התקן אלקטרוני ייעודי לכלי רכב דו-גלגליים שבהם מותקנת לוחית אחורית בלבד.
תעריפי הנסיעה לרכב ציבורי ולמשאית גבוהים יותר: מחיר הנסיעה למשאיות עומד על פי חמישה ממחיר הנסיעה לרכב פרטי (בכביש 6, לשם השוואה, דמי הנסיעה למשאית הם פי 2.5 בממוצע מרכב פרטי, בהתאם לסוג המנוי). דבר זה נועד להרתיע משאיות מלהשתמש במנהרות, וכך להשאיר את המנהרות פנויות. דמי הנסיעה לרכב ציבורי (אוטובוס), הם פי 3 מהמחיר לרכב פרטי.
החל מ-19 בדצמבר 2010 מפעילה "אגד" מספר קווי אוטובוס עירוניים שמסלולם עובר במנהרות הכרמל, לרבות קו 101 שנסע במנהרות במסלולן המלא ונע בין תחנת מרכזית המפרץ לתחנת מרכזית חוף הכרמל. החל מ-13 במאי 2022 הוחלף קו 101 בקו 4 של המטרונית שנוסע במסלול דומה. פועלים גם מספר קווים בינעירוניים העוברים במנהרות.
בראשית 2015, בעקבות עלייה בעלות הנסיעה במנהרות, ייקור שישי בארבע שנים, הוקמה תנועת מחאת מנהרות הכרמל ופתחה את דף הפייסבוק תחת שם זה
.[38] המחאה היא כנגד תעריפי הנסיעה הגבוהים. המחאה, שבין המצטרפים אליה היה גם ראש עיריית חיפה, יונה יהב, כוללת עצומה עליה חתמו למעלה מ-30 אלף איש.[39]
החל מינואר 2018, הוחל תעריף מוזל למנויים בחלק מקטגוריות כלי הרכב, וכן נוספה ללוח התעריפים הקטגוריה "משאית קלה" למשאיות שמשקלן עד 12 טון. התעריף המוזל למנויים, התאפשר בזכות הסכם עם משרד האוצר, לסבסוד המנהרות.[40] במהלך 2023 עלו תעריפי הנסיעה פעמיים, בהתאם להצמדה למדד המחירים לצרכן לפי הסכם הזיכיון.[41]
בעקבות עליית המחירים החדה בינואר 2021, פרצה מחאת תושבים[43] וראש עיריית חיפה שיגרה מכתב הדורש להקפיא את עליית המחירים.[44]
בינואר 2025 עיריית חיפה פתחה במחאה נוספת, בה דרשה לבטל לחלוטין את תשלום האגרה בשימוש במנהרות הכרמל, ולאפשר נסיעה חופשית. כחלק מהמחאה רכבי העירייה שיבשו את התנועה במנהרות. [45]
.JPG)
.JPG)
_landing_at_London_Heathrow_Airport.jpg)