ד"ר מֶנדֶל סוּדַרסקי (בליטאית: Mendelis Sudarskis, באנגלית: Mendel Sudarski; 14 בדצמבר1885 – 1951) היה רופא, סופר, ממנהיגי הקהילה היהודית בקובנה, הקדיש את אונו ועתותיו לעסקנות ציבורית ולעבודת עזרה לציבור היהודי, ממייסדי "אורט" ומוסדות חינוך אחרים בליטא, השתתף בהקמת אוניברסיטה יהודית עממית וסטודיו תיאטרוני יהודי כמו גם בהוצאת "האנציקלופדיה האידית" בפריז ובהחברה ההיסטורית אתנוגרפית יהודית בליטא. היה יושב ראש "הפדרציה של יהודי ליטא" בניו יורק ונטל חלק פעיל בהנצחת יהדות ליטא.
ביוגרפיה
מנדל סודרסקי נולד ב-14 בדצמבר1885 בעיירה הקטנה וישטיניץ, ליד הגבול שבין רוסיה לפרוסיה המזרחית (אז בתחומי פלך סובאלק שבאימפריה הרוסית; כיום העיירה נמצאת באזור המוניציפלי של וילקובישק, מחוז מריאמפולה שבליטא), בן להינדה ולאיצ'הלה (יצחק) סודרסקי, במשפחה בת 11 ילדים. אביו איצ'הלה היה אחד משבעת בניו של משכיל יהודי ידוע, הרב ר' משה ויסטיניצר הידוע בכינויו משה הווישטיניצאי. האב שהתחיל כפועל פשוט, נעשה אחר כך תעשיין עשיר (בענף המברשות) ועבר עם משפחתו לעיירה השכנה וירבאליס, אף היא בגבול גרמניה, ושם נשארה משפחת סודרסקי-האב עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914.[1]
השפעה מכרעת על הילד והנער מנדל הייתה לאישיותו של סבו והיא שהטביעה את חותמה עליו. הסבא הוא שהשפיע עליו ביותר והניח את היסוד לחינוכו ולהתפתחותו הרוחנית המאוחרת. כנהוג באותה התקופה היה חינוכו של מנדל ב"חדר". אחר כך המשיך ללמוד תנ"ך ותלמוד אצל סבו ר' משה שהיה לא רק למדן מובהק אלא גם בקיא בפילוסופיה היהודית והשאיר כתבים על השיטות של הרמב"ם, של אברבנאל, של רמח"ל ושל גדולי ישראל אחרים מימי הביניים.[1]
את השכלתו היהודית השלים בהשכלה כללית. לכך הייתה ההשפעה של הקרבה לגבול גרמניה שהייתה באותם הזמנים האשנב לתרבות המערב בשביל יהודי מזרח אירופה. כל בני המשפחה רכשו להם בד בבד עם התרבות היהודית גם תרבות כללית.
מנדל נבחן בחינת בגרות כ"אקסטרן" (חיצוני) בגימנסיה הרוסית בסובאלק, שהייתה אז עיר פלך.
את לימודיו ברפואה עשה בשלבים: התחלתם הייתה בלייפציג ובפרייבורג וסיומם בברלין (1907–1912). מתוך רצון לעלות לארץ ישראל ולהילחם בגרענת שהייתה רווחת אז בארץ למד רפואת עיניים. הוא השלים את לימודי הרפואה באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין.[2] אחרי גמר לימודיו החל לעסוק ברפואת עיניים בברלין, ואולם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, נעצר כאזרח רוסי ורק בהשתדלויות אצל השלטונות הגרמניים הצליח להגיע לשוודיה ומשם לרוסיה, שם גויס מייד כרופא לצבא הרוסי הצארי. שימש רופא צבאי ברוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה. בראשונה בצבא הצארי כסגן-אלוף ולאחר מכן בצבא האדום כרופא ראשי בדיוויזיה הארטילרית ה-11 שהשתתפה בקרבות רבים במלחמת האזרחים אחר המהפכה של 1917.[1]
בשנת 1921 חזר לליטא (אז כבר ליטא העצמאית מ-1918 או הרפובליקה הליטאית הראשונה) והתיישב בקובנה. משפחתו (הוא ואשתו אלתה) הקימה את ביתה החדש ברחוב אוז'סקה 3, ובו פתח ד"ר סודרסקי מרפאה למחלות עיניים ומכון לרנטגן ולריפוי חשמלי שבה עבד בתור רופא עיניים ורנטגנולוג. התמסר לעבודת-עזרה לציבור היהודי שסבל קשות עקב המלחמה והגירושים. ואולם מן הרגע הראשון עסק גם בפעילות ציבורית ענפה וביתו שימש מרכז ומקום מפגש לעסקני תרבות וחברה. אישי ציבור, סופרים, עיתונאים ואמנים התקבלו בזרועות פתוחות בביתו בכתובת אוז'סקה 3 שהפכה לשם דבר לא רק בליטא אלא גם בקיבוצים יהודים אחרים באירופה ומעבר לים.[1]
בליטא היה ממייסדי "אורט", "אָזע" (חברה לשמירת בריאות היהודים), ו"חברת חובבי (מפיצי) השכלה" הפולקיסטית, רשת בתי ספר אידיים (ביניהם בית הספר למסחר בקובנה, שהפך מאוחר יותר לגימנסיה על שם שלום עליכם) וגימנסיה הריאלית האידית בווילקומיר (לאחר גמר שנת הלימודים 1933/1932 התאחדה הגימנסיה האידית עם הגימנסיה העברית בווילקומיר לגימנסיה עברית אחת בהנהלתו של ל. לאמפרט מי שהיה מנהל הגימנסיה האידית[3]). "חברת מפיצי ההשכלה" שהיושב ראש שלה משנת 1926 ועד 1937 היה הד"ר סודרסקי, לקחה תחת חסותה גם פרוגימנסיות בנות 4 השנים בפוניבז' (המנהל פ. שימשלביץ') ובשאוולי (המנהל ב. קאסין). בפיקוחה של "חברת מפיצי השכלה" נמצאו גם כמה בתי ספר עממיים: ביורבורג, אניקשט ועוד. בשנת הלימודים 1938/1937 למדו במוסדות החינוך של החברה כ-800 תלמידים.[4] כמו כן, השתתף בהקמת אוניברסיטה יהודית עממית וסטודיו תיאטרוני. היה מפעילי "היאס" ומיוזמי "ייווא".
בשנת 1930 ייסד יחד עם עוזר פינקלשטיין (ציר הסיימאס ומנהיג ה"פאלקספארטיי" – 'המפלגה העממית') את היומון האידי "פאלקסבלאט" ('עיתון העם') של ה"פאלקספארטיי" מטעם ה"יידישע בילדונג געזעלשאפט" ('החברה היהודית להשכלה') ושימש אחד מעורכיו עד שנת 1937 (יודל מארק היה עורכו בשנים 1930–1934[5]). היומון ריכז סופרים מהמחנה השמאלי והאידישטי. בשנת 1938 השתלטו על העיתון אוהדי הקומוניסטים ובראשם ג. זימן.
השתתף בביטאונים "פאלקס געזונט" ('בריאות העם'), "ליטערארישע בלעטער" ('כתב עת ספרותי), "אידישע ענציקלאפעדיע" ('האנציקלופדיה האידית') ועוד.[1]
בשנת 1937 היגר לארצות הברית, שם חידש את "הפדרציה של יהודי ליטא", והוציא לאור את כתב העת האידי "דער ליטווישער איד" ('היהודי הליטאי'). התמסר לעבודה ציבורית והיה סופר קבוע ב"טאג" ('היום'), בו פרסם מאמרים בענייני רפואה.
בשנת 1943 ארגן ד"ר סודרסקי ביחד עם אשתו את "החברה לתרבות יהדות ליטא", שמטרתה הייתה לנציח את ההווי ואת היצירה של יהדות ליטא ב-700 השנים האחרונות. הוא נבחר כיושב ראש החברה ובסוף ימיו היה כולו שקוע בביצוע המפעל "ליטע": אוסף חומר, פונה בקול-קורא לכל היהודים שמוצאם מליטא, מבקר בריכוזים יהודיים ליטאיים באמריקה ובארצות אחרות, כותב בעצמו מסות ומחקרים, עורך את החומר ויחד עם אשתו משיג את ההון הדרוש להגשמת תוכניתו - הנצחת יהדות ליטא. כששכב על מיטת חוליו, בימיו האחרונים, יצא לאור הכרך הראשון של "ליטע".[1]
אשתו אלתה נולדה בשנת 1885 בדוינסק (אז באימפריה הרוסית; היום דאוגבפילס בלטביה). הייתה אחות במקצועה, סוציאליסטית מנעוריה ומחסידי התרבות היידית.[6] היא יחד עם בעלה הייתה הרוח החיה בכל הפעולות הציבוריות בהן השתתפו. עזרה לבעלה בהוצאת חלק א' של ספר "ליטע", ולאחר פטירתו התמסרה להוצאת חלק ב' שהופיע בשנת 1965, אחרי פטירתה בשנת 1962. אלתה הייתה פעילה גם במאמצי הסיוע ליהודי שאנחי (1952–1946) ורוסיה (שנות ה-50).[7]
אחיו זליג סודרסקי (?1881–1943), נולד בווישטיניץ ויצא לארצות הברית בסביבות שנת 1910 כדי להצטרף לאחיו הצעיר אליעזר (לייזר, 1927-1886) שהקים מפעל מברשות בשיקגו.
אחותו בריינה לבית סודרסקי (1971–1890), הייתה אשתו של פייבל גרינגרד (1951–1876).
יחד עם אוריה קאצענעלבאגן וי. קיסין, ליטע, כרך ראשון, ניו-יורק: קולטור געזעלשאפט פון ליטווישע יידן, 1951 (ביידיש)
ליטע, כרך שני, תל אביב, 1965 (ביידיש) (אשתו אלתה עבדה על הוצאתו)
מנדל סודרסקי (עורך), אוריה קצנלנבוגן (עורך משנה), ליטא (כרך א של פנקס הקהילות: אנציקלופדיה של היישובים היהודיים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה), ירושלים: יד ושם, תשנ"ו.
^עבודת הגמר שלו, בנושא "Ein Fall von progressiver perniziöser Anämie mit schwerer Rückenmarkserkrankung", הוגשה באוקטובר 1912. ראו גוגל ספרים, כאן ו-'Wir laden Sie höflich ein' של הפרופ' ענת פיינברג, עמ' 238, הערה 10 שמובא במלואו ב"לקריאה נוספת" בערך הנדון.
