ממשלת ישראל העשרים ושבע

ממשלת ישראל ה-27 בראשות בנימין נתניהו בבית הנשיא עזר ויצמן. יושבים משמאל לימין: עזר ויצמן ובנימין נתניהו. עומדים משמאל לימין: לימור לבנת, יצחק מרדכי, יעקב נאמן, אביגדור קהלני, זבולון המר, דוד לוי, דן מרידור, זאב בנימין בגין, אליהו ישי, משה קצב, יצחק לוי, רפאל איתן, נתן שרנסקי, אליהו סוויסה, צחי הנגבי, יולי אדלשטיין ודני נווה מזכיר הממשלה
מידע כללי
18 ביוני 1996 – 6 ביולי 1999 (3 שנים)
תחום שיפוט	ישראל ישראל
ראש ממשלה	בנימין נתניהו
מפלגה שולטת	הליכוד-גשר-צומת
סיעות הקבינט	הליכוד-גשר-צומת, מפלגת ש"ס, מפד"ל, ישראל בעליה, הדרך השלישית
מספר שרים	25
הקבינט הקודם	ממשלת ישראל העשרים ושש
הקבינט הבא	ממשלת ישראל העשרים ושמונה

ממשלת ישראל העשרים ושבע בראשות בנימין נתניהו, המכונה גם "ממשלת נתניהו הראשונה", הושבעה ב-18 ביוני 1996 וסיימה את כהונתה ב-6 ביולי 1999.

נתניהו ביקש שלא לכלול בממשלתו את אריאל שרון, אולם דוד לוי התייצב לצידו של שרון ודרש להעניק לו תיק ביצועי בכיר. עקב התעקשותו של לוי נאלץ נתניהו למנות את שרון לשר התשתיות הלאומיות, תפקיד שכלל אוסף סמכויות ממשרדים שונים, ונוצר אד הוק לפתרון התסבוכת לאחר שכבר הורכבה הממשלה. לימים יצפה לוי להכרת תודה מצידו של שרון בעת שזה ירכיב את ממשלתו שלו, אך לשווא.

בתחום הביטחוני זכורה ממשלתו הצרה של נתניהו בשל צמצום הטרור, וכן בשל אירועי מנהרת הכותל וניסיון ההתנקשות הכושל באיש החמאס בירדן, חאלד משעל, ניסיון שגרר את שחרורו מכלאו של אחמד יאסין על פי דרישתו של המלך חוסיין, וזאת על מנת לשמר את הסכם השלום עם ירדן. ב-4 בפברואר 1997 התרחש אסון המסוקים בו נהרגו 73 חיילי צה"ל שהיו בדרכם לפעילות מבצעית בלבנון. האסון גימד את הצלחתו היחסית של צה"ל בסוף שנות ה-90 לצמצם את מספר הנפגעים בלבנון על ידי מיגון מוגבר במוצבים, והביא להקמת תנועת ארבע אמהות ולהעלאת התמיכה הציבורית בנסיגה מרצועת הביטחון, לה התנגד נתניהו. אסון השייטת שאירע ב-5 בספטמבר 1997 הגביר אף הוא את הביקורת הציבורית על השהייה של צה"ל בלבנון.

• פתיחת מנהרות הכותל ב-24 בספטמבר 1996 באישור בנימין נתניהו - בעקבות הפתיחה החל גל של התפרעויות פלסטינים, בהשתתפות המשטרה הפלסטינית^{[דרוש מקור]}, שגרמו לעשרות הרוגים, ביניהם 17 חיילי צה"ל. המהומות שימשו מודל לצה"ל בהיערכותו לקראת אפשרות של עימות עתידי נוסף עם הפלסטינים, והלחימה בימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה נוהלה על פי הלקחים שהופקו מהן.
• הסכם חברון - הסכם שחתמה ישראל עם הרשות הפלסטינית ב-15 בינואר 1997 (ז' בשבט תשנ"ז), בעניין העברת השליטה הביטחונית בחלקים מהעיר חברון לידי הרשות, ואושר למחרת בכנסת, ברוב של 87 בעד, 17 נגד ונמנע אחד.
• פרשת בר-און חברון - הפרשה שחשפה כתבת הערוץ הראשון איילה חסון, ולפיה רוני בר-און (לימים חבר כנסת ושר האוצר) מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בתמורה לכך שש"ס תצביע בעד הסכם חברון בממשלה. לפי הנטען, היועץ בר-און היה אמור להביא לסיום הפרשיות המשפטיות בהן היה מסובך מנהיג ש"ס אריה דרעי. בעקבות גל הביקורת על מינויו - עוד לפני פרסום הפרשה על ידי חסון - התפטר בר-און מהתפקיד, ימים ספורים לאחר שמונה אליו. בפרשה נחקרו ראש הממשלה נתניהו, שר המשפטים צחי הנגבי, חבר הכנסת דרעי, מנכ"ל משרד רה"מ אביגדור ליברמן ורבים נוספים, אך היא הסתיימה לבסוף ללא הגשת כתבי אישום.
• הסכם ואי - הסכם שחתמה ישראל בוושינגטון עם הרשות הפלסטינית ב-23 באוקטובר 1998, שאושר בכנסת ב-17 בנובמבר 1998, כ"ח בחשוון תשנ"ט ברוב של 75 בעד, 19 נגד ותשעה נמנעים. לפי ההסכם התחייבה ישראל להעביר לידי הפלסטינים 13% נוספים משטחי יהודה ושומרון ובתמורה התחייבו הפלסטינים להסכמות ביטחוניות שונות, כמו הפסקת הטרור וההסתה ומחיקת הסעיף באמנה הפלסטינית שקרא להשמדת ישראל.

נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי, העלה על נס את ערכי "הכלכלה החופשית" ואת ההפרטה. לראייתו של נתניהו, לממשלתו הראשונה היו מספר הישגים כלכליים:

1. הורדת האינפלציה מתחום 15–17 אחוזים לתחום 3–4 אחוזים.
2. הפחתת הגרעון התקציבי.
3. ליברליזציה במטבע החוץ, כולל ביטול "רצועת האלכסון" (על רקע מהלך זה התפטר דן מרידור מתפקידו כשר האוצר).
4. ביצוע הפרטה של גופים ממשלתיים שונים, כולל הפרטת בזק.
5. פתיחת שוק התקשורת לתחרות - הוספת מפעיל סלולרי שלישי, תחילת שירותיה של "חברת הטלוויזיה בלוויין "Yes" והוספת חברות לשוק שיחות הטלפון הבינלאומיות.
6. ביטול הפנסיה התקציבית לעובדים חדשים בשירות הציבורי.

בתקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו כיהנו שלושה שרי אוצר, כל אחד למשך פרק זמן של כשנה.

הממשלה השקיעה יותר מקודמותיה בהתנחלויות, בתקציבי הדתות וברווחה. היו ניסיונות לבצע הפרטות בחברות הממשלתיות, ניסיונות שנחלו הצלחה חלקית בלבד. משרד האוצר ניהל מדיניות של ריסון תקציבי ובנק ישראל ניהל מדיניות של ריבית גבוהה.

מדיניות ה"ניוד המנוהל" של השקל הופחתה על ידי הרחבת רצועת האלכסון, ששיפרה את חופשיות המסחר בו. מחלוקת על רקע זה הובילה לפרישת שר האוצר דן מרידור, שהתנגד למהלך. בתקופת נתניהו פחתו האינפלציה והגירעון הממשלתי של ישראל, אך האבטלה גדלה.

בשלהי כהונתה של הממשלה הוקמה המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) והועמד בראשה דוד עברי.

נושא ביטחוני בולט נוסף - מינויו של דני יתום לראש המוסד בקיץ 1996, והתפטרותו בפברואר 1998 לאחר הגשת דו"ח צ'חנובר, שהטיל עליו את האחריות בפרשת ההתנקשות הכושלת בחייו של חאלד משעל. בתקופתו של יתום היו כישלונות פומביים נוספים של המוסד שבהם נתפסו אנשי מוסד בידי רשויות.

כבר באביב 1998 הממשלה החלה להתערער, כאשר היחסים הרעועים בין דוד לוי מנהיג גשר ורה"מ נתניהו הביאו לפרישת גשר מהממשלה והסיעה המשותפת. זאב בנימין בגין פרש יחד עם חברים נוספים מהליכוד והקים את חרות - התנועה הלאומית, ואילו יריביו של נתניהו בליכוד, יצחק מרדכי, אותו פיטר מתפקידו כשר הביטחון, ודן מרידור, שהתפטר קודם לכן מתפקידו כשר האוצר, פרשו והקימו את מפלגת המרכז, יחד עם ראש עיריית תל אביב לשעבר מטעם הליכוד רוני מילוא, והרמטכ"ל שהשתחרר זה עתה מצה"ל אמנון ליפקין-שחק.

למרות מצבה הקשה של הקואליציה ניסה נתניהו להעביר את תקציב המדינה לשנת 1999 בכנסת, אך כשל לאחר שש"ס ויהדות התורה סירבו לתמוך בו ללא מילוי דרישות כספיות שנתפסו בעיניו כמופלגות, ישראל בעלייה סירבה לתמוך בו בגלל טענותיה להפרת הבטחותיו למנהיג המפלגה, נתן שרנסקי, מולדת הסכימה בתנאי שנתניהו יקרע את הסכם חברון מעל בימת הכנסת ויבטל את הסכמי אוסלו ואילו הדרך השלישית הייתה מצויה בשלבי התפוררות.

כאשר הסתבר כי המפד"ל היא הסיעה היחידה, מלבד הליכוד, המוכנה לתמוך בתקציב וישנם פחות מ-40 ח"כים המוכנים להצביע בעדו, החליט נתניהו כי אין טעם להמשיך במאמצים שלו לשמר את הממשלה והסכים לפזר את הכנסת.

מספר הח"כים החברים בקואליציה

• 66 לפני פרישת חברי גשר מהממשלה (18 ביוני 1996 - 23 בפברואר 1999)

הממשלה מנתה 18 שרים, אך במהלך כהונתה בגלל חילופי אישים כיהנו בו בסה"כ 25 אישים כשרים, מתוכם 7 כיהנו בעבר בממשלה (דוד לוי, המר, רפאל איתן, קצב, מרידור, ארנס, שרון) ו-18 שרים כיהנו לראשונה כשרים בממשלה (נתניהו, קהלני, ישי, נאמן, סויסה, בני בגין, מצא, אדלשטיין, יצחק לוי, מרדכי, לבנת, שטרית, מיכאל איתן, שרנסקי, שלום, הנגבי, יהלום, עמור)

ממשלת ישראל העשרים ושבע
א' בתמוז ה'תשנ"ו - כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט | 18 ביוני 1996 - 6 ביולי 1999

משרד	שם		סיעה		כהונה
שרי הממשלה
משרד ראש הממשלה		ראש הממשלה בנימין נתניהו		הליכוד-גשר-צומת	18 ביוני 1996 - 6 ביולי 1999
משרד הבינוי והשיכון
משרד האוצר		דן מרידור		הליכוד-גשר-צומת	18 ביוני 1996 - 20 ביוני 1997
		יעקב נאמן		עצמאי לא כיהן בכנסת	9 ביולי 1997 - 18 בדצמבר 1998
		מאיר שטרית		הליכוד-גשר-צומת	23 בפברואר 1999 - 6 ביולי 1999
המשרד לאיכות הסביבה		סגן ראש הממשלה רפאל איתן		הליכוד-גשר-צומת	18 ביוני 1996 - 6 ביולי 1999
משרד החקלאות
משרד האנרגיה והתשתיות		יצחק לוי		מפד"ל	18 ביוני 1996 - 8 ביולי 1996
משרד הביטחון		יצחק מרדכי		הליכוד-גשר-צומת	18 ביוני 1996 - 25 בינואר 1999
		משה ארנס		הליכוד-גשר-צומת לא כיהן בכנסת	25 בינואר 1999 - 6 ביולי 1999
המשרד לביטחון הפנים		אביגדור קהלני		הדרך השלישית	18 ביוני 1996 - 6 ביולי 1999
משרד הבריאות		צחי הנגבי		הליכוד-גשר-צומת	18 ביוני 1996 - 12 בנובמבר 1996
		יהושע מצא		הליכוד-גשר-צומת	12 בנובמבר 1996 - 6 ביולי 1999
משרד החוץ		סגן ראש הממשלה דוד לוי		הליכוד-גשר-צומת	18 ביוני 1996 - 6 בינואר 1998
		אריאל שרון		הליכוד-גשר-צומת	13 באוקטובר 1998 - 6 ביולי 1999
משרד החינוך, התרבות והספורט		סגן ראש הממשלה זבולון המר נפטר בכהונתו		מפד"ל	18 ביוני 1996 - 20 בינואר 1998
		יצחק לוי		מפד"ל	25 בפברואר 1998 - 6 ביולי 1999
משרד המדע		זאב בנימין בגין		הליכוד-גשר-צומת	18 ביוני 1996 - 18 בינואר 1997
		מיכאל איתן		הליכוד-גשר-צומת	9 ביולי 1997 - 9 ביולי 1998
		סילבן שלום		הליכוד-גשר-צומת	13 ביולי 1998 - 6 ביולי 1999
משרד המשפטים		יעקב נאמן		עצמאי לא כיהן בכנסת	18 ביוני 1996 - 10 באוגוסט 1996
		צחי הנגבי		הליכוד-גשר-צומת	11 בנובמבר 1996 - 6 ביולי 1999
משרד העבודה והרווחה		אלי ישי		ש"ס	18 ביוני 1996 - 6 ביולי 1999
המשרד לענייני דתות		אליהו סויסה		ש"ס	7 באוגוסט 1996 - 12 באוגוסט 1997
		סגן ראש הממשלה זבולון המר נפטר בכהונתו		מפד"ל	24 באוגוסט 1997 - 20 בינואר 1998
		יצחק לוי		מפד"ל	25 בפברואר 1998 - 13 בספטמבר 1998
		אליהו סויסה		ש"ס	13 בספטמבר 1998 - 6 ביולי 1999
משרד הפנים					18 ביוני 1996 - 6 ביולי 1999
המשרד לקליטת עלייה		יואל אדלשטיין		ישראל בעליה	18 ביוני 1996 - 6 ביולי 1999
משרד התחבורה		יצחק לוי		מפד"ל	18 ביוני 1996 - 25 בפברואר 1998
		שאול יהלום		מפד"ל	25 בפברואר 1998 - 6 ביולי 1999
משרד התיירות		סגן ראש הממשלה משה קצב		הליכוד-גשר-צומת	18 ביוני 1996 - 6 ביולי 1999
משרד התעשייה והמסחר		נתן שרנסקי		ישראל בעליה	18 ביוני 1996 - 6 ביולי 1999
משרד התקשורת		לימור לבנת		הליכוד-גשר-צומת	18 ביוני 1996 - 6 ביולי 1999
משרד התשתיות הלאומיות		אריאל שרון		הליכוד-גשר-צומת	8 ביולי 1996 - 6 ביולי 1999
ללא תיק		שאול עמור		הליכוד-גשר-צומת	20 בינואר 1999 - 6 ביולי 1999
סגני השרים
משרד האוצר		דוד מגן		הליכוד-גשר-צומת	1 ביולי 1996 - 20 במאי 1997
משרד הביטחון		סילבן שלום		הליכוד-גשר-צומת	9 ביולי 1997 - 13 ביולי 1998
משרד הבינוי והשיכון		מאיר פרוש		יהדות התורה	24 ביוני 1996 - 6 ביולי 1999
משרד הבריאות		שלמה בניזרי		ש"ס	13 באוגוסט 1996 - 6 ביולי 1999
משרד החינוך, התרבות והספורט		משה פלד		הליכוד-גשר-צומת	8 ביולי 1996 - 2 בנובמבר 1998
		אליעזר זנדברג		הליכוד-גשר-צומת	2 בנובמבר 1998 - 6 ביולי 1999
המשרד לענייני דתות		יגאל ביבי		מפד"ל	13 באוגוסט 1996 - 6 ביולי 1999
		אריה גמליאל		ש"ס	13 באוגוסט 1996 - 6 ביולי 1999
משרד ראש הממשלה		יגאל ביבי		מפד"ל	8 ביולי 1996 - 13 באוגוסט 1996
		מיכאל איתן		הליכוד-גשר-צומת	13 ביולי 1998 - 6 ביולי 1999

• מזכיר הממשלה:
  • דני נוה (1999–1996)
  • גדעון סער (1999)

• ממשלת ישראל העשרים ושבע באתר משרד ראש הממשלה
• ממשלת ישראל העשרים ושבע באתר הכנסת