ערך זה עוסק בדמות מקראית, אחד משרי פרס ומדי של המלך אחשוורוש. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו
ממוכן (פירושונים).
מְמוּכָן הוא דמות מקראית, אחד משרי פרס ומדי של המלך אחשוורוש המוזכר במגילת אסתר כמציע להוציא את ושתי המלכה מבית המלוכה. בחז"ל יש המזהים את ממוכן כהמן ויש המזהים אותו כדניאל.
בסיפור המגילה
כפי המופיע במגילת אסתר, לאחר שהמלך אחשוורוש שאל את שבעת השרים אשר לפניו מה לעשות למלכה ושתי שאינה מקשיבה לדבריו, הציע לו ממוכן להעביר את ושתי מלפני המלך ולתת את התפקיד המלכותי לאשה טובה ממנה, וכך עשה אחשורוש.
וכך מופיע הסיפור במגילת אסתר, פרק א':
(יג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין.
(יד) וְהַקָּרֹב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת.
(טו) כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי עַל אֲשֶׁר לֹא עָשְׂתָה אֶת מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּיַד הַסָּרִיסִים.
(טז) וַיֹּאמֶר מומכן [מְמוּכָן] לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
(יז) כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן בְּאָמְרָם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא בָאָה.
(יח) וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדַי אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַמַּלְכָּה לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף.
(יט) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה.
(כ) וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן.
(כא) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּדְבַר מְמוּכָן.
הסיבה של סילוק ושתי הייתה כדי למנוע בזיון לכל השרים מנשותיהם, וכדי שכל הנשים יתנו כבוד לבעליהן. לפי פרשנות חז"ל[1] היה לממוכן מניעים אישיים גם כן. אמורא אחד מסביר שאשתו הכתה אותו בנעלה (הייתה מסטרתו בקורדקין שלה). לפי אמורא אחר היה לממוכן כעס שלא הזמינה ושתי את אשתו למשתה שעשתה. ולפי אמורא שלישי רצה ממוכן שביתו תחליף את ושתי ולכן פעל כך.
במסורת
בברייתא המובאת בתלמוד בבלי מופיע שממוכן הוא המן[2], ונקרא גם ממוכן כיוון שהוא מוכן לפרענות [שלבסוף נתלה על העץ]. וכך התלמוד מצטט את הברייתא: ”תנא: ממוכן זה המן, ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות”[3]
דעה אחרת בחז"ל[4] היא שממוכן הוא דניאל, ונקרא שמו ממוכן שמוכן לניסים[5].
בתלמוד בבלי[6] יוצרים על שמו את הפתגם "הדיוט קופץ בראש" [הדיוט הוא אדם פשוט בעל דרגה נמוכה, לא אידיוט חסר אינטליגנציה]. כיוון שממוכן מופיע אחרון בשרי המלך ובכל זאת משיב לפני שאר השרים. אמנם לדברי התלמוד הירושלמי[7] הסיבה שממוכן ענה ולא שאר החכמים היא כיוון שבדיני נפשות מתחילים לשאול מן הקטן שבחכמים [אף שבמגילה לא מופיע דעת שאר חכמי פרס].
לפי מדרש אבא גוריון ממוכן הוא מירושלים מה שמסתדר עם הדעה שזה היה דניאל. ולדעה שדורשת את הכתיב מומכן שהיה מוכן לפורענות גם מסתדר שזה היה דניאל כי דניאל מת באמצע המגילה
הערות שוליים
- ^ במדרש רבה אסתר רבה ד ו
- ^ וכך מופיע בתרגום על אסתר
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ב, עמוד ב'
- ^ פרקי דרבי אליעזר פרק מט ומדרשים נוספים וכן בתרגום שני למגילה, וכן מביאים תוספות במסכת מגילה יב ע"ב
- ^ בתי מדרשות ח"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ב, עמוד ב'; אסתר רבה, פרשה ד', פסקה ו'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ד', הלכה ז'
