ארמיניא ויברחו מפניהם אבותי . . . . .י . . . . ו
לשאת עול עובדי אלילים ויקבלום . . . . . .א כי. . שי
קזריא היו תחילה בלא תורה ויישאר . . . . . . . בלא
תורה ומכתב ויתחתנו ליושבי הארץ וי . . . . הם
וילמדו מעשיהם ויצאו עמם תמי ב . . . . . . . . . . .
ויהיו לעם אחר רק בברית מילה נסמכו ומק . . .
שומרים את השבת ולא היה מלך בארץ קזריא כי א . . .
אשר היה עושה במלחמה ניצחונות שמוהו עליהם לשר
צבא עד פעם שיצאו עמהם היהודים במלחמה כפעם
בפעם ואותו היום גבר יהודי אחד בחרבו והבריח את
הצרים הבאים על קזר ושמוהו עליהם אנשי קזר לשר
צבא במשפטם הראשון ויהיו בדברים האלה ימים רבים
עד אשר חנן יי ויעורר את לב השר לשוב בתשובה
כי הטתו אשתו סרח שמה ותלמדהו להועיל וגם הוא
ניאת כי מהול היה וגם אבי הנערה איש צדיק בדור
ההוא הורהו דרך החיים . ויהיו כשמוע מלכי מקדון
ומלכי ערב את הדברים האלה חרה להם מאד וישלחו
מלאכים אל שרי קזריא דברי גידופים על ישראל לאמר
מה לכם לשוב באמונת היהודים שהם משועבדים תחת
ידי כל אומות וידברו דברים שאין לנו לספר ויטו את
לב השרים לרע ויאמר השר הגדול היהודי מה לנו
להרבות דברים יבואו מחכמי ישראל ומחכמי יון
ומחכמי ערב ויגידו לפנינו ולפניכם כל אחד מהם
. . שה א . . . . . . . . . . . . . אחריתו ויעשו כן וישלח
. . ל . . . ון . . . . . . . . מלכי ערב והתנדבו חכמי ישראל
. . בוא . . . . . . . . . ש . . . קזריא ויפתחו היוונים להעיד
. . ה . . . . . . . . . התחילו היהודים והערבים להכזיבו ואחר
. . . . . . . . . בי . . והכזיבום היהודים והיוונים ואחר פתחו
. . . . . . . . אל מששת ימי בראשית עד יום עלות ישראל
ממצרים ועד בואם אל ארץ נושבת העידו היוונים
והערבים אמת והצדיקום וגם נפלה ביניהם מחלוקת
ואמרו שרי קזריא הנה מערה בבקעת תיזול הוציאו לנו
את הספרים אשר שם ופרשום לפנינו וישו כן ויבאו
בתוך המערה והנה שם ספרים מתורת משה ויפרשום
חכמי ישראל כדברים הראשונים אשר דברו וישבו
ישראל עם אנשי קזריא בתשובה שלימה ויחלו היהודים
לבוא מן בגדד ומן כורסן ומארץ יון והחזיקו בידי אנשי
הארץ אחד מן החכמים לשופט וקוראין שמו בלשון
קזר כגן על כן נקראו שמות השופטים שקמו אחריו
כגן עד היום והשר הגדול שלקזריא הסיבו שמו
סבריאל וימליכוהו עליהם למלך ואומרים בארצינו
כי אבותינו משבט שמעון היו אבל אינינו עומדים
על אמתת הדבר והשלים המלך עם מלך אלן שבנינו
כי מלכות אלן עזה וקשה מכל האומות אשר סביבותינו
כי אמרו החכמים פן יתעוררו עלינו האומות למלחמה
ונוסף גם הוא על שנאינו על כן ה . . . . . . . . .
איש את אחיו בצרה ויהי חתת א . . . . . . . . . . . . . .
סביבותינו ולא באו על מלכות קזר . . . . . . . . . . .
המלך נתעוררו כל האומות על . . . . . ויציקו
מלך מקדון ויבאו למלחמה מלך אסיא וט . . . . . . . . . . .
. . . . ופייניל ומקדון רק מלך אלן היה בעזרת . . . . . . .
כי מקצתם היו שומרים תורת היהודים אלו המלכים . . .
נלחמו על קזריא ומלך אלן הלך על ארצם וי . . . . . . .ה עד
אין מרפא ויגפם יי לפני בנימין המלך וגם בימי אהרן
המלך נלחם מלך אלן על קזר כי הסיתו מלך יון וישכור
עליו אהרן את מלך טורקיא כי היה . . . . . . . . ויפול מלך
אלן לפני אהרן וילכדהו חי ויכבדהו . . . . . . . . . . אד וייקח
את בתו לבנו ליוסף לאשה אז . . . ע לו מלך אלן אמונה
וישלחהו אהרן המלך . . . . . . . . ה ומהיום ההוא נפלה אימת
קזר על האומות אשר סביבותם. וגם בימי יוסף המלך
אדוני . . . . . . . רו בהיות השמדה בימי רומנוס הרשע
. . . . . . הדב . לאדוני סילה רבים ערלים וגם רומנוס
. . . . . שלח מתנות גדולות להלגו מלך רוסיא ויסיתו
לרעתו ויבוא על מדינת סמבריי לילה וילכדה בגניבה
כי לא היה שם הפקיד רב חשמוניי ויודע הדבר לבולשצי
הוא פסח המיקר ויבא על עירי רומנוס בחרון אף ויך
מאיש ועד אשה וילכד שלוש עיירות לבד הפרוודים
הרבה מאד ומשם בא על שורשו . . וילחם עליה
. . . . . . . . . . . . . . . . ויצאו מן הארץ כתולעים
. . . . . . . . . . . . . . ישראל וימותו מהם תשעים איש
. . . . . . . . . . . . . ה אבל שמם למס עובד ויצל
. . . . . . . . . יד רוסו וק . . את כל הנמצאים מהם
. . . . . . . רב ומשם הלך על הלגו למלחמה וילחם
. . . . . . חדשים ויכניעהו אלהים לפני פסח וימצא
. . . . . . . . שלל אשר לקח מסמבריו ואומר כי רומנוס
השיאני . . . . . את ויאמר לו פסח אם כן לך על רומנוס
והלחם בו כאשר נלחמתה בי ואלך מעליך ואם לא פה
אמות או אחיה עד אנקום נקמתי וילך בעל כורחו
וילחם על קונסטנטינא ארבעה חדשים בים ויפלו שם
גבוריו כי גברו מקדונים באש וינס ויכלם לשוב אל
ארצו וילך אל פרס בים ויפל שם הוא וכל מחנהו
אז היו רוסיים כנועים תחת ידי קזר הנני
מודיע לאדוני שם ארצנו כאשר מצאנו בספרים
ארקנוס ושם עיר הממלכה קזר ושם הנהר העובר
בתוכה אטיל והו מימין לים הבא מהוצ . . אשר
עברו בו שלוחיך לקונסטנטינא וכמדומה אני מן
הים הגדול מושך ומדינתנו רחוקה מן הים ההוא
אלפים ומאה וששים ריס ובין ארצנו לקונסטנטינא
בים תשעה ימים וביבשה שמנה ועשרים יום
וארץ ממשלת אדוני חמשים יום הנה הנלחמים עמנו
אסיא ובאב אלאבואב וזיבוס וטורקו ולוזניו
המכתב מאתגר מספר הנחות שהיו מקובלות זמן ממושך.
מסופר בו שבימים שלאחר ייהוד הכוזרים כמה מאנשי אלאן שכבר היו יהודים ברמה מסוימת עזרו להציל את כזריה מאויביה (שורות מספר 52–53 במכתב). זוהי העובדה היחידה שמחזקת את עדותו של בנימין מטודלה על אודות היהדות אצל האלאנים[10].
מחלוקת נוספת נוגעת למידע על השליט הלגו. על פי הכרוניקה המקובלת, אולג מת בשנת 913 ויורשו, הנסיך איגור, היה השליט עד להירצחו בשנת 944. במשך שנים היו חוקרים שחלקו על המידע במכתב שכטר; לאחרונה החוקר קונסטנטין צוקרמן הציג סברה שמכתב שכטר הוא מדויק ואפשר למצוא לו התאמה עם מספר מקורות רוסיים אחרים. צוקרמן טוען למאבק בין שני פלגים בקרב אנשי רוס הקדומים: פלג אחד היה נאמן לאולג ופלג אחר היה נאמן לאיגור משושלת רוריק. במאבק זה אולג הפסיד את השלטון למתנגדו[9]. לכן מניח צוקרמן שהכרונולוגיה של אנשי רוס צריכה להיות מוערכת מחדש על פי מקורות הללו. בין החוקרים שמצדדים בדעתו ובדקו מקורות אלו, ישנה סברה שהכוזרים לא איבדו את קייב עד למאה ה-10 (ולא כפי שהיה מקובל לחשוב על פי התאריך בכרונולוגיה הישנה שהוא שנת 882). טענה נוספת היא שאיגור לא היה בנו של רוריק אלא קרוב רחוק יותר, וכן שאולג לא בא מיד לאחר רוריק אלא היה דור נוסף שאיננו יודעים עליו שום פרטים, שהתקיים בין השליטים הורנגים האגדתיים לצאצאים שמוזכרים במסמך זה[9]. אף על פי שהבנה מחודשת זו מסבירה את אמיתות העובדות, לא כל החוקרים תמימי-דעים איתה.
מכתב שכטר נערך שוב בשנות השמונים של המאה ה-20 על ידי החוקר נורמן גולב מאוניברסיטת שיקגו[11]. גולב מציג קריאה מורחבת של הטקסט המשוחזר כמו־גם תרגום מדויק לאנגלית. בדיקה פלאוגרפית של כתב היד מתארכת אותו לסוף המאה ה-11, מה שמאשר את סברתו של שניאור זלמן שכטר, שהוא נכתב כנראה זמן לא רב לאחר המאורעות עצמם (בערך כמאה וחמישים שנה מאוחר יותר).
עבודות אלו מאשרות את ההנחות של קודמיו של גולב שהכותב הוא יהודי כוזרי, נתין של המלך יוסף, המכנה את המלך בתואר "אדוני". באשר לכתובת הנמען, גולב מוכיח את מה שנחשב קודם רק לניחוש מלומד: מלך הכוזרים יוסף היה כבר ידוע לחוקרים מחליפת המכתבים שלו עם חסדאי אבן שפרוט מקורדובה, שהקדיש מזמנו רבות לאיתור מידע על הכוזרים. המטרה של מכתב שכטר הייתה לספק לו את העובדות כפי שראו אותן הכוזרים עצמם. מאז לפרסומו הראשון הניחו הכול שהוא היה מיועד לחסדאי אבן שפרוט. בספרו הוכיח גולב ששני הדפים של מכתב שכטר שייכים לאותו כתב יד של מכתב אחר מפרובאנס, שהיה מיועד בבירור לאבן שפרוט[7].
המכתב מציג את תפיסת הכוזרים בעיני עצמם, מעברם ליהדות, ומעמדם כיהודים. הכוזרים ראו עצמם כעם בעל ערכים צבאיים ואינטלקטואליים כאחד, שתרבותם שוות־ערך לתרבויות אחרות בנות זמנם. לדעתם היהדות היא חלק בלתי נפרד מהגדרתם ככוזרים. מי שאינו יהודי לא יכול להיחשב לכוזרי, לפחות לזמן כתיבת המכתב. יתר על כן, היהודים הכוזרים ראו עצמם כחלק בלתי נפרד מכלל העם היהודי הקדום עד לזמנם של שנים עשר השבטים. הכוזרים הרגישו עצמם מאוד בטוחים באמונתם היהודית, במנהגיהם וקשריהם עם שאר חלקי העם בתפוצות[6].