PROFILPELAJAR.COM

מִינַס טִירִית (בסינדרין: "צריח המשמר") הוא שמן של שתי ערים בדויות הממוקמות בארץ התיכונה. הן מופיעות בלגנדריום של ג'ון רונלד רעואל טולקין וחלק גדול מעלילת הספר שר הטבעות קשורה אל השנייה שבהן.

מינס טירית הראשונה

מינס טירית הראשונה הייתה ממוקמת בטול סיריון שבצפון בלריאנד, ושמרה על מעבר הסיריון שבין ארד וותרין - הרי הצל, ורכס הרי האכוריאת - ההרים המקיפים. היא נבנתה על ידי פינרוד שבא יחד עם אחיו במרד הנולדור בראשית העידן הראשון, אך מי ששלט בה ברוב הזמן היה אחיו של פינרוד - אורודרת, לאחר שזה התמקם בנרגותרונד. בשנת 457 לעידן הראשון השתלט סאורון משרת מלקור על העיר והפכה למבצרו, שם נשבה פינרוד עצמו יחד עם ברן וכמה מאנשיו, והומת.

מינס טירית השנייה

מינס טירית השנייה (בשמה הקודם - מינס אנור, "צריח השמש"), שנקראה גם העיר הלבנה, הייתה בירתה של ממלכת גונדור, הממלכה הדרומית של הדונדאין מנומנור בארץ התיכונה (דונאדאין - אנשי המערב: דון - מערב, אדאין - בני-אדם). נבנתה בשנת 3320 לעידן השני בידי אֲנַארְיוֹן, אחיו של איסילדור ובנו השני של אֱלֶנְדִיל, מלך ארנור, הפלג הצפוני של מלכות הדונאדאין. אוסטוהר, מלכה השביעי של גונדור, שיקם את העיר בשנת 420 לעידן השלישי. עם הזמן עלתה קרנה של העיר על חשבון קרנה של אוסגיליאת, בירתה הקדומה של גונדור. מלחמת האחים ומגפת 1636 פגעו במעמדה של אוסגיליאת, ומקום ישיבת המלך הועתק למינס אנור בשנת 1640, עת שלטון טארונדור. נוכח כיבוש מינס יתיל ("צריח הירח") בידי הנאזגול ושינוי שמה למינס מורגול ("צריח הכשפים"), הוסב שם העיר למינס טירית, שפירושו "צריח המשמר", שכן היה לעיר תפקיד מרכזי בהגנה על גונדור בפרט והארץ התיכונה בכלל מפני הרוע שבמורדור. בלשון רוהאן כונתה העיר מונדבורג, "העיר אשר נבנתה על הגבעה".

שושלת המלכים צאצאי אנאריון הלכה והסתאבה עם השנים, בעיקר בשל סכסוכי ירושה ופחד מפני המוות; ימי חייהם של המלכים התקצרו והם מיעטו ללדת ילדים, עד כי נקטעה השושלת עם מותו של איארנור בשנת 2050 של העידן השני. לאחר מותו משלו בעיר הסוכנים אשר על הבית שלא היו נעלים כמלכים שדם נומנור טהור זרם בעורקיהם, אולם היו בעיני רבים שליטים מוצלחים יותר, אם גם השחיתות לא פסחה גם עליהם. מבין הידועים שבסוכנים ניתן למנות את מארדיל הטוב, העוצר שמינה איארנור תחתיו עם צאתו לקרב, והיה הראשון שבסוכנים שכיהן כמושל העיר בפועל; קיריון, שהעניק את רוהאן לרוהירים; אקתליון, שבנה צריח איתן להגנת העיר, ובנו דנתור, שהיה שורה ברוחו עם סאורון, השר האפל אשר במורדור, באמצעות אבן הפלנטיר שהובאה מנומנור; כוח רצונו הכביר של דנתור איפשר לו לנצל אבן זו לתועלתו, ובאמצעותה זכה במידע מודיעיני יקר-ערך, שהביא לניצחונות רבים על האויב שבמזרח, אולם עדיין לא היה חזק דיו לגבור על כוח רצונו של סאורון, שהיה מטריף את דעתו בהראותו לו את צבאותיו העצומים, עד שההתבוננות באבן גרמה לאובדן שפיות דעתו.

בימי אקתליון השני סוכן גונדור, נבנתה חומה מעגלית בשם ראמאס אֱכוֹר סביב שדות הפלנור (ארץ מגודרת בסינדארין), אשר שימשו כשדות תבואה ומרעה. ואולם בניית החומה הועילה אך מעט כשפרצה מלחמת הטבעת, והיא נפלה בידי לגיונות האורקים ממורדור, תחת הנהגתו של אדון הנאזגול, המלך המכשף של אנגמאר.

העיר שוכנת על גבעה בצל הר מינדולוּאין. היא מחולקת לשבעה מפלסים, כל אחד גבוה 100 רגל (30 מטרים) מקודמו. כל מפלס מגודר בחומות לבנות. השערים שמחברים את המפלסים לא ממוקמים זה אחר זה בקו ישר, כי אם בכיוונים שונים. זיז אבן אשר מגיע לאחרון המפלסים בעיר, בולט מקדמת העיר בכיוון מזרח. הבליטה חוצה את כל מפלסי העיר, להוציא את הראשון. במפלס השביעי שוכן מעוז העיר עם המגדל הלבן שנבנה ב־1900 לעידן השלישי על ידי קאלימהטאר. המגדל מזדקר לגובה של 300 רגל נוספים. במפלס האחרון שכן העץ הלבן של גונדור החל מימי אִיסִילְדוּר, וחוטר שלו נשתל מחדש בימי טארונדור. באוכף אשר בין העיר להר מינדולוּין שוכנים בתי המתים, הם קברי מלכי וסוכני גונדור. ביצורי המפלס הראשון היו האימתניים ביותר, ואולי לא נבנו מאותו חומר כיתר העיר.

בימי מלחמת הטבעת (3018–3019 לעידן השלישי), נאמר כי ישבה בעיר כמחצית האוכלוסייה שהיא יכלה להכיל. בספרו של טולקין "שר הטבעות: שיבת המלך" מתואר כי מוטל מצור על העיר על ידי צבאות מורדור משרתיו של סאורון המאיא, בחסות החשכה הגדולה שהמיט סאורון. ב־15 במרץ 3019, נערך בסמוך לעיר קרב שדות הפלנור. על אף האבדות הקשות, הייתה ידה של גונדור על העליונה בתום הקרב. ב-1 במאי של אותה השנה הוכתר המלך אֱלֶסָר (ארגורן) מחוץ לעיר ונכנס אליה כמלך. העיר המשיכה להתקיים בעידן הרביעי.

העיט אשר הביא את הבשורה בדבר תבוסת סאורון לעיר התייחס אליה כאל "מינס אנור". אף על פי שלא מוזכר באף מקור כי העיר שינתה את שמה, ניתן להסביר זאת בחלוף הרוע מעל פני הארץ התיכונה. עם זאת, בספר־המשך העוסק בימי אלדריון בנו של ארגורן, אשר טולקין נטש את כתיבתו, ננקב שם העיר "מינס טירית".

אחרי המלחמה הגדולה שופצו העיר וחומותיה בידי גמדי עמו של גימלי בן־גלוֹין הגמד, רעו הנאמן של ארגורן באחוות הטבעת. גימלי וחבריו הגמדים התקינו גם שער חדש במקום קודמו שנהרס, שחושל מפלדה וממיתריל.