מיכאל הרביעי הותיר את רוב סמכויות השלטון בידי אחיו יוחנן בעוד עלייתו לשלטון התקבלה בתמיכה כללית מצד אוכלוסיית האימפריה שכן שלטונו של רומנוס השלישי לא היה פופולרי במיוחד. בשונה מקיסרים קודמים, מיכאל לא בילה את רוב זמנו בקונסטנטינופול אלא בסלוניקי, איפה שהאמין שתימצא תרופה למחלת האפילפסיה שלו. יוחנן ומיכאל העלו רבים מאחיהם לתפקידי מפתח בממשל הביזנטי, דבר שהוביל להתנגדות ממושכת מטעם האצולה הביזנטית שקדמה להם. זואי ואחותה תאודורה, קיסרית האימפריה הביזנטית, היו הנצר האחרון מהשושלת המקדונית השלטת ועקב גילם נודע כי השושלת המקדונית תסיים את ימיה עם מותן של שתיהן. על כן מונה אחיינו של מיכאל הרביעי להיות ליורש העצר של האימפריה הביזנטית, לעתיד מיכאל החמישי קלפאטס, קיסר האימפריה הביזנטית.
אף על פי שמאז שלטונו של בסיליוס השני הייתה האימפריה הביזנטית בשיא כוחה הצבאי מזה מספר מאות שנים, שלטונו של מיכאל הרביעי אופיין בעיקר במדיניות מגננתית. פשיטות שבטיות של פצ'נגים שחצו את נהר הדנובה פגעו קשות בשטחים נרחבים בחבל הבלקן שהיה בשליטה ביזנטית. הפשיטות נפסקו בשנת 1036 ובתוך זמן קצר צץ איום נוסף על גבולות האימפריה כאשר אמירויות מוסלמיות אזוריות בסוריה וכורדיסטן הטילו שני מצורים כושלים על העיר אדסה. תחת קיסרותו של מיכאל הרביעי, הצבא הביזנטי היה מעורב בניסיון הפיכה כושל בממלכת גאורגיה נגד בגרט הרביעי, מלך גאורגיה, שלאחריה נפתח מחדש הסכסוך הביזנטי-גאורגי. בסיציליה נאבק הצבא הביזנטי נגד השלטון הערבי האזורי שבתמיכת צבאו של האראלד הארדרדה הוציא לפועל התקפות על חופי הים האגאי. במהלך מלחמת אזרחים בתוך סיציליה הערבית התערב הצבא הביזנטי ששלט על מזרח העיר והוביל להפיחת סיציליה הערבית לכדי מדינת חסות ביזנטית.
המערכה נועדה בפועל לספח את כל האי סיציליה לאימפריה הביזנטית אם כי היא נכשלה, בעיקר מכיוון שהיה על חלק נרחב מהכוחות לשוב אל חבל הבלקן ולהתעמת נגד מרד בולגרי אדיר שדרש להקים אימפריה בולגרית חדשה על חורבותיה של האימפריה הבולגרית הראשונה, שנכבשה בידי הביזנטים בתקופת שלטונו של הקיסר בסיליוס השני. המורדים הבולגרים נתמכו בידי נצרי שושלתו של סמואיל הראשון, מקיסרי בולגריה לשעבר. המרד כשל במתקפתתו המרכזית לעבר סלוניקי ומרידות פנימיים ביחד עם התקדמות הצבא הביזנטי בהנהגתו של מיכאל הרביעי הובילו לנפילתו הסופית בשנת 1041. הקיסר מיכאל הרביעי שב לקונסטנטינופול הבירה בטריומף (מצעד ניצחון). מספר חודשים מאוחר יותר מת הקיסר עקב מחלתו. לאחר מותו ירש אותו אחיינו המיועד שמונה להיות הקיסר מיכאל החמישי.
