מייקל לאת'ם פאוול (באנגלית: Michael Latham Powell; 30 בספטמבר1905 – 19 בפברואר1990) היה במאיאנגלי, שנודע בזכות שותפותו עם התסריטאיאמריק פרסבורגר. באמצעות חברת ההפקה שלהם "הקשתים", הם כתבו, הפיקו וביימו ביחד סדרה של סרטים בריטיים קלאסיים, הידועים שבהם "חייו ומותו של קולונל בלימפ" (1943), סיפור קנטרברי (1944), אני יודע לאן אני הולך! (1945), עניין של חיים ומוות (1946, נקרא גם מדרגות לגן עדן), נרקיס שחור (1947), נעליים אדומות (1948) וסיפורי הופמן (1951). סרטו המאוחר יותר המציצן משנת 1960, היה שנוי במחלוקת בעת יציאתו והושמץ כל כך עד שפגע קשות בקריירה של פאוול. כיום נחשב הסרט לקלאסיקה, ואף נקרא ה"סלאשר" הראשון.[1][2][3]
יוצרי קולנוע רבים כמו מרטין סקורסזה, פרנסיס פורד קופולהוג'ורג' א. רומרו ציינו את השפעתו של פאוול עליהם.[4] בשנת 1981, הוא קיבל את פרס עמית באפט"א יחד עם שותפו פרסבורגר, עיטור הכבוד הגבוה ביותר שהאקדמיה הבריטית לקולנוע יכולה להעניק ליוצר קולנוע. השחקן אלסטייר תומסון מילס גילם את דמותו בסרט הקצר עטור הפרסים Òran na h-Eala (2022), אשר מספר על ההחלטה של מוירה שירר להופיע בסרט "הנעליים האדומות", כהחלטה ששינתה את חייה.
ביוגרפיה
פאוול היה בנם השני והצעיר ביותר של תומאס ויליאם פאוול, שהיה איכר, ומייבל, בתו של פרדריק קורבט, מווסטר, אנגליה. פאוול נולד בבקסבורן, קנט, והתחנך ב"בית הספר של המלך" (King's School), קנטרברי ולאחר מכן במכללת דולוויץ'. הוא התחיל לעבוד בבנק הפרובינציאלי הלאומי ב-1922, אך מהר מאוד הבין שהוא לא נועד להיות בנקאי.
קריירת קולנוע
פאוול נכנס לתעשיית הקולנוע ב-1925 דרך עבודה עם הבמאי רקס אינגרם באולפני ויקטורין בניס, צרפת (הקשר עם אינגרם נוצר דרך אביו של פאוול, שהיה בעל מלון בניס). הוא התחיל בתור עוזר כללי בסטודיו, אך עד מהרה התקדם לעבודות אחרות, כמו: צילום סטילס, כתיבת כותרות (לסרטים האילמים) ולכמה תפקידי משחק, בדרך כלל כדמויות קומיות. פאוול ערך את הופעת הבכורה שלו בסרט כ"תייר אנגלי קומי" בסרט הקוסם (1926).
כשחזר לאנגליה ב-1928, פאוול עבד במספר עבודות שונות עבור יוצרי סרטים שונים, כולל כצלם סטילס בסרטו האילם של אלפרד היצ'קוקשמפניה (1928). הוא גם קיבל תפקיד דומה ב"סרט המדבר הראשון" של היצ'קוק, סחיטה (1929). באוטוביוגרפיה שלו, פאוול טוען שהוא הציע את הסוף של הסרט, המתרחש במוזיאון הבריטי. שהיה הראשון בשיאים ה"מונומנטליים" של היצ'קוק לסרטיו.[5] פאוול והיצ'קוק נשארו חברים עד סוף חייו של היצ'קוק.
לאחר כתיבת תסריט של שתי הפקות, פאוול נכנס לשותפות עם המפיק האמריקני ג'רי ג'קסון ב-1931 כדי ליצור "קצרצרי מכס", סרטים בני שעה, שהיו דרושים כדי לעמוד בדרישה החוקית, שבתי קולנוע בריטיים יקרינו מכסה מסוימת של סרטים בריטיים. במהלך תקופה זו, הוא פיתח את כישורי הבימוי שלו, ולעיתים יצר עד שבעה סרטים בשנה.[6]
למרות שהוא לקח על עצמו כמה עבודות בימוי בסרטים אחרים, פאוול קיבל קרדיט ראשון שלו כבמאי בסרט "שעתיים צפופות" (1931). מותחן זה הצליח הצלחה צנועה בקופות, למרות התקציב המוגבל שלו.[6] מ-1931 עד 1936, ביים פאוול 23 סרטים.
בשנת 1937 השלים פאוול את הפרויקט האישי האמיתי הראשון שלו, קצה העולם. פאוול אסף צוות שחקנים ועובדים שהיו מוכנים לקחת חלק במשלחת למה שהיה אז אזור מאוד מבודד בבריטניה. הם נאלצו להישאר שם חודשים רבים וסיימו עם סרט שגם סיפר את הסיפור שפאוול רצה וגם תפס את היופי הטבעי הגולמי של המקום.
בשנת 1939, פאוול קיבל חוזה בימוי מאלכסנדר קורדה על בסיס הצלחתו של קצה העולם. קורדה הקצה אותו לעבוד על כמה פרויקטים, כמו כסף בורמזי, שבוטלו לאחר מכן.[5] אף על פי כן, פאוול הובא להציל סרט שנעשה כאמצעי להציג את שניים מהכוכבים של קורדה, קונרד ויידט ו-ולרי הובסון. הסרט היה המרגל בשחור,שם פגש פאוול לראשונה את אמריק פרסבורגר.
המפגש עם אמריק פרסבורגר
התסריט המקורי של "המרגל בשחור" היה נאמן יחסית לספר, אבל היה מילולי מדי ולא היה בו תפקיד טוב לא לווידט ולא להובסון. קורדה כינס פגישה שבה הוא הציג גבר קטן-ממדים ואמר, "ובכן, ביקשתי מאמריק לקרוא את התסריט, ויש לו דברים לומר לנו."[5]
פאוול מתאר באוטוביוגרפיה שלו חיים בסרטים מה התרחש שם:
"אמריק הוציא פיסת נייר מגולגלת קטנה מאוד והתייחסה לפגישה. הקשבתי מרותק. מאז שהסרטים המדברים השתלטו על הקולנוע, עבדתי עם כמה סופרים טובים, אבל מעולם לא פגשתי דבר כזה. בימים של הסרט האילם, התסריטאים המובילים [האמריקאים] היו טכנאים ולא כותבי-דרמה... הקולנוע האירופי נשאר ספרותי וכל מדינה, בהתחשב בתרבות ובספרות המיוחדת לה, שאפה להתעלות על האחרת. כל זה השתנה על ידי הסרטים המדברים. אמריקה, עם העושר העצום, ההתלהבות שלה והמשאבים הטכניים שלה, הניפה את המקל הגדול.... הסרט האירופי כבר לא היה קיים.... רק תעשיית הקולנוע הגרמנית הגדולה הייתה מוכנה להילחם במונופול האמריקני, וד"ר גבלס עצר זאת במהרה ב-1933. אבל היום שבו אמריק יצא מדירתו, השאיר את המפתח בדלת כדי לחסוך לאס-אה את הטרחה בשבירתה, היה יום העבודה הגרוע ביותר שהרופא החכם עשה אי פעם למען המוניטין של ארצו, כפי שגילה תוך זמן קצר. כמו שאמרתי, הקשבתי מרותק לקוסם ההונגרי הקטן הזה, כשאמריק פרש את הרשימות שלו, עד שאורכן היה לפחות 15 סנטימטרים. הוא הפך לגמרי את העלילה של הספר ובנה מחדש את כל מבנה הסרט."[5]
שניהם זיהו במהרה שלמרות שהם הפכים מוחלטים ברקע ובאישיות, יש להם גישה משותפת לעשיית סרטים והם יכולים לעבוד טוב מאוד ביחד. לאחר ששיתפו פעולה בשני סרטים נוספים, Contraband (1940) ו -49th Parallel, עם קרדיטים נפרדים, החליטו השניים ליצור שותפות ולחתום על סרטיהם במשותף כ"נכתב, הופק ובוים על ידי מייקל פאוול ואמריק פרסבורגר".[5]
הקשתים
כמפיקים, כותבים ובמאים עבדו הצמד בשותפות שהם כינו "הקשתים", הם יצרו 19 סרטים עלילתיים, שרבים מהם זכו להצלחה ביקורתית ומסחרית. הסרטים הטובים ביותר שלהם נחשבים עד היום לקלאסיקה של הקולנוע הבריטי של המאה ה-20. רשימת מכון הסרטים הבריטי של "הסרטים הבריטיים האהובים במאה ה-20" מכילה חמישה מסרטיו של פאוול, ארבעה מהם ביחד עם פרסבורגר.[7]
למרות שמעריצים יטענו שפאוול צריך להיות מדורג לצד הבמאים הבריטים אלפרד היצ'קוקודייוויד לין, הקריירה שלו סבלה מהיפוך חמור לאחר יציאת המותחן הפסיכולוגי השנוי במחלוקת "המציצן" (אנ') (במקור: Peeping Tom[8]), שביים לבדו ב-1960.[9] רוב המבקרים בריטיים, גינו את הסרט בשל האלימות והמיניות שבו; פאוול היה מנודה על ידי תעשיית הקולנוע ומצא שכמעט בלתי אפשרי עבורו למצוא עבודה לאחר מכן.
עם זאת, הסרט זכה לתמיכה נלהבת של מבקרי-הקולנוע הצעירים בצרפת ובאנגליה. בשנת 1965 הוא זכה להערכה מחדש על ידי ריימונד דורגנט במגזין הבמאים, סרט, שנכלל מאוחר יותר בספרו המשפיע של דורגנט A Mirror for England.
הסרטים של פאוול קיבלו מוניטין של סרטי פולחן, במהלך שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 על ידי סדרה של רטרוספקטיבות וגילויים מחדש וכן מאמרים וספרים אודותיהם. עד מותו, הוא ופרסבורגר זכו להכרה כאחת משותפויות הקולנוע המובילות בכל הזמנים - וצוטטו כבעלי השפעה מרכזית על ידי יוצרי קולנוע ידועים רבים, כמו: מרטין סקורסזה, בריאן דה פלמהופרנסיס פורד קופולה.[9]
חיים אישיים
ב-1927 התחתן פאוול עם גלוריה מרי רוג'ר, רקדנית אמריקאית; הם נישאו בצרפת והיו ביחד רק שלושה שבועות. במהלך שנות ה-40, לפאוול היו פרשיות אהבה עם השחקניות דבורה קר וקתלין ביירון.[5] מ-1 ביולי1943 ועד מותה ב-5 ביולי1983, היה פאוול נשוי לפרנסס "פרנקי" מיי ריידי, בתו של הרופא ג'רום ריידי; נולדו להם שני בנים: קווין מייקל פאוול (יליד 1945) וקולומבה ג'רום ריידי פאוול (יליד 1951). הוא גם חי עם השחקנית פמלה בראון במשך שנים רבות עד מותה מסרטן ב-1975.
פרס מייקל פאוול לסרט הבריטי החדש הטוב ביותר הוענק בשנת 1993 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של אדינבורו והוא ממומן על ידי מועצת הסרטים של בריטניה. הוא "קרוי במחווה לאחד מיוצרי הסרט המקוריים ביותר בבריטניה".[13]
אולפני פיינווד, שבהם עשה פאוול רבים מסרטיו הבולטים, קראו על שמו לאולם מיקס של מחלקת הפוסט-פרודקשן: מחלקת פאוול. תמונת ענק של הבמאי מכסה את דלת האולם, שם נעשה מיקס לסרטים ידועים רבים.
הבניין הראשי של המחלקה לקולנוע, רדיו וטלוויזיה באוניברסיטת קנטרברי קרייסט צ'רץ' נקרא על שמו: בניין פאוול.
1986: חיים בסרטים: אוטוביוגרפיה. לונדון: היינמן.מסת"ב 0-434-59945-X
1990: קצה העולם. לונדון: Faber & Faber.מסת"ב 0-571-15306-2. ספר זה הוא מהדורת כריכה רכה של 200,000 רגל על פולה
1992: סרט מיליון דולר לונדון: היינמן.מסת"ב 0-434-59947-6. זהו החלק השני של האוטוביוגרפיה של פאוול.
1994: עם אמריק פרסבורגר ואיאן כריסטי, חייו ומותו של קולונל בלימפ. לונדון: Faber & Faber.מסת"ב 0-571-14355-5. ספר זה כולל תזכירים מצ'רצ'יל והערות המראות כיצד התסריט התפתח.
רבים מהכותרים הללו פורסמו גם במדינות אחרות או פורסמו מחדש. הרשימה לעיל עוסקת בפרסומים ראשוניים למעט כאשר השם שונה במהדורה או בהדפסה שלאחר מכן.
תיאטרון
1944: ביים את הטור החמישי של ארנסט המינגוויי בתיאטרון רויאל, גלאזגו
1944: ביים את הסקיפר ליד אלוהים של יאן דה הרטוג בתיאטרון המלכותי, ווינדזור
1951: ביים את ההלואיז של ג'יימס פורסיית בהיפודרום גולדרס גרין, לונדון
