PROFILPELAJAR.COM

מייצ'יסלב הורשובסקי
**Mieczysław Horszowski**
לידה	23 ביוני 1892; לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	22 במאי 1993 (בגיל 100); פילדלפיה, ארצות הברית
מוקד פעילות	פולין, ארצות הברית
מקום לימודים	קונסרבטוריון לבוב
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	פולנית, אנגלית
כלי נגינה	פסנתר

מייצ'יסלב הורשובסקי (בפולנית: Mieczysław Horszowski ‏ 23 ביוני 1892 – 22 במאי 1993) היה פסנתרן פולני-אמריקאי, יהודי מומר, שניהל אחת הקריירות הארוכות ביותר בהיסטוריה של אמנויות הביצוע.

חייו

הורשובסקי נולד ב (למברג), אוסטרו-הונגריה (עכשיו לבוב, אוקראינה). מורתו הראשונה הייתה אמו, תלמידה של קרול מיקולי (בעצמו תלמיד של פרדריק שופן. מגיל צעיר ביותר הייתה נגינתו מרשימה בבגרותה ובמוזיקליות שלה. בגיל שבע היה לתלמידו של תאודור לשטיצקי בווינה;^[1] לֶשֶטיצְקי למד אצל קרל צ'רני, מי שהיה תלמידו של בטהובן.

במרץ 1902 הופיע לראשונה ברסיטל בווינה ובאותה שנה ניגן את הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של בטהובן בוורשה עם הפילהרמונית של ורשה. זמן קצר לאחר זאת יצא למסעות קונצרטים באירופה ובאמריקה הצפונית והדרומית כילד פלא.^[2] בשנת 1905 ניגן הורשובסקי הצעיר לפני גבריאל פורה ופגש את קאמי סן-סנס בניס. ב-1911 עשה הורשובסקי הפסקה זמנית בקריירת הנגינה שלו, כדי להקדיש את עתותיו לספרות, פילוסופיה ותולדות האמנות בפריז. משנת 1914 חי במילאנו, שהייתה לבסיס הקבע שלו עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, אז היגר לארצות הברית. בראשית שנות ה-40' הוזמן להצטרף לסגל המורים של מכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה וכיהן בפקולטה לפסנתר עד מותו בגיל 101.^[3]

מוצא משפחתו של הורשובסקי היה יהודי, ועקב כך נאלץ להימלט מאירופה בשנות ה-30', אך הוא עצמו המיר דתו בגיל צעיר לקתוליות והיה אדוק בדתו. כפי שכתב מבקר המוזיקה הצרפתי אנדרה טובף, בחוברת המצורפת למהדורה המחודשת של הקלטות הורשובסקי משנות ה-30' לסונאטות של בטהובן לצ'לו ופסנתר, עם פבלו קזאלס: "הורשובסקי היה הן יהודי מאוד והן קתולי מאוד, בשני המקרים כפי שרק פולני יכול להיות."

ידיו של הורשובסקי, שקומתו לא עלתה על מטר וחצי, היו קטנות במיוחד. מסיבה זו, נמנע מנגינת חלק גדול מן הרפרטואר הווירטואוזי (סיבה אפשרית לכך, שמעולם לא הגיע למעמד "כוכב העל" של הורוביץ או רובינשטיין). ביצועיו של הורשובסקי נודעו באיכותם הטבעית, הלא-מאולצת, שהיה בה איזון בין אינטלקט לרגש. תכופות שיבחוהו על איכות הצליל שלו, תכונה משותפת לתלמידיו של לשטיצקי.^[4]

לאחר שובו אל בימת הקונצרטים בעידודו של פאבלו קזאלס, השתקע במילאנו לאחר מלחמת העולם הראשונה ונשאר שם עד שהיגר לארצות הברית בראשית מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה, הרבה הורשובסקי להופיע ברסיטלים עם אמנים כמו קזאלס, אלכסנדר שניידר, יוזף סיגטי ורביעיית בודפשט. לעיתים קרובות הופיע בפסטיבל פראדס ובפסטיבל מרלבורו בוורמונט.

משנת 1940 חי הורשובסקי בארצות הברית, תחילה בניו יורק ואחר בפילדלפיה. הוא קיבל אזרחות אמריקאית בשנת 1948.^[5] בשנים 1943 ו-1953 הופיע הורשובסקי עם התזמורת הסימפונית הלאומית של ארצות הברית בניצוח ארטורו טוסקניני, שהיה ידידו. במהלך עונת 1954–1955 ניגן את מכלול יצירות הפסנתר של לודוויג ואן בטהובן בניו יורק, בביצוע ראוי להיזכר. ב-1960 חזר על כך במכלול הסונאטות לפסנתר של מוצרט. הרפרטואר הרבגוני ורחב-ההיקף שלו הקיף גם מלחינים כמו הונגר, ד'אנדי, מרטינו, סטרווינסקי, שימנובסקי ווילה-לובוס. בשנת 1979 הקליט כמה יצירות מאת לודוביקו ג'וסטיני על פיאנו-פורטה משופץ של כריסטופורי. יצירות אלה נכתבו בהזמנת כריסטופורי והן הראשונות שידוע כי נכתבו במיוחד לפיאנו-פורטה.^[6]

הורשובסקי ניגן פעמיים בבית הלבן: עם קזאלס ושניידר ב-1961 לפני הנשיא קנדי^[7] ובהופעת סולו ב-1979 לפני הנשיא קרטר.

הורשובסקי הרבה להקליט לחברות התקליטים קול אדוניו, קולומביה רקורדס, RCA ויקטור, ונגארד, נונסאץ' ועוד. הקלטותיו האחרונות לחברת נונסאץ' נעשו כשהיה באמצע עד שלהי שנות התשעים לחייו. הוא גם לימד במכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה ובין תלמידיו שם היו רוברט דניסון, ג'וליוס איסטמן, ריצ'רד גוד, מאריי פרחיה, פיטר סרקין, סטפן דה גרוטה, קתרין סלבי, ססיל ליקאד ולזלי ספוטץ.

אחרית ימיו ומותו

בשנת 1981 התחתן הורשובסקי בן ה-89 עם ביצ'ה קוסטה, פסנתרנית איטלקייה. בשנים הבאות ערכה ביצה' את זכרונותיו של הורשובסקי וכרך של התכתובת של אמו על שנות ילדותו של הורשובסקי. כמו כן גילתה והקליטה כמה שירים, שהורשובסקי חיבר לטקסטים צרפתיים בסביבות 1913–1914.

הופעתו האחרונה של הורשובסקי התקיימה בפילדלפיה באוקטובר 1991. הוא מת בעיר זו חודש לפני שמלאו לו 101. את השיעור האחרון שלו נתן שבוע לפני מותו.