מיזורי (BB-11)

USS מיזורי במעגן ב-1912
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי	צי ארצות הברית
סדרה	מיין
ציוני דרך עיקריים
מספנה	ניופורט ניוז שיפבילדינג
הוזמנה	4 במאי 1898
תחילת הבנייה	7 בפברואר 1900
הושקה	28 בדצמבר 1901
תקופת הפעילות	1 בדצמבר 1903 – 8 בספטמבר 1919 (15 שנים)
אחריתה	נמכרה לגריטה ב-1 ביולי 1921
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 12,560 טון, מקסימלי: 13,900 טון
אורך	120.04 מטר
רוחב	22.02 מטר
שוקע	7.24 מטר
נתונים טכניים
מהירות	18 קשרים
גודל הצוות	561 קצינים ומלחים
טווח שיוט	10,480 ק"מ במהירות 10 קשר
הנעה	12 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור תלת-דרגתיים בהספק 16,000 כוחות סוס
צורת הנעה	2 מדחפים
אמצעי לחימה
שריון	חגורת שריון: 8–11 אינץ' (203–279 מ"מ) ברבטות: 12 אינץ' (305 מ"מ) צריחים: 12 אינץ' (305 מ"מ) קזמטים: 6 אינץ' (152 מ"מ) מגדל הניווט: 10 אינץ' (254 מ"מ)
חימוש	4 תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) 16 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) 8 תותחי 3 פאונד 47 מ"מ (1.9 אינץ') 6 תותחי 1 פאונד 37 מ"מ (1.46 אינץ') 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ)

אוניית המערכה מיזורי (BB-11), הייתה אוניית מערכה השנייה מסדרת מיין, והספינה השנייה של צי ארצות הברית שנקראה לכבוד המדינה ה-24. מיזורי הונחה בפברואר 1900 בחברת Newport News Shipbuilding & Drydock Company, הושקה בדצמבר 1901 ונכנסה לשירות בצי בדצמבר 1903. היא הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) ויכלה להפליג במהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש).

מיזורי בילתה את כל הקריירה שלה באוקיינוס האטלנטי עם הצי הצפון-אטלנטי, שמאוחר יותר שונה שמו לצי האטלנטי. בסוף 1907, היא ושאר הצי האטלנטי הקיפו את כדור הארץ בשם הצי הלבן הגדול, מסע שהסתיים בפברואר 1909. האונייה הוצאה משירות בשנת 1910, עם הפעלה מחדש תקופתית עבור הפלגות אימונים בקיץ במהלך שש השנים שלאחר מכן. לאחר כניסתה של אמריקה למלחמת העולם הראשונה באפריל 1917, מיזורי הוחזרה לשירות כדי להכשיר כוח אדם לצי המתרחב בזמן המלחמה. היא שירתה לזמן קצר כספינת תובלת כוחות ב-1919, ונשאה חיילים אמריקאים בחזרה מצרפת, לפני שהוצאה משירות בספטמבר אותה שנה. בסופו של דבר, היא נמכרה לגריטה בינואר 1922.

הקונגרס של ארצות הברית העביר תוכנית בנייה ימית גדולה בתגובה לפרוץ מלחמת ארצות הברית–ספרד ב-1898; התוכנית כללה שלוש אוניות מערכה חדשות, שהיו אמורות להפוך לסדרת מיין. הסדרה שילבה כמה פיתוחים טכנולוגיים משמעותיים, לרבות תותחים ראשיים בקליבר קטן יותר שהשתמשו באבק שרפה נטול עשן כדי להשיג מהירות לוע גדולה יותר (ובכך עוצמת חדירה גדולה יותר), שריון מוצק של קרופ שהיה חזק יותר משריון הארווי ששימש בכלי שיט קודמים, ודוודי צינור מים שסיפקו יותר כוח למנועים.

מיזורי הייתה באורך כולל של 393 רגל 11 אינץ' (120.07 מטרים), רוחב של 72 רגל 3 אינץ' (22.02 מטרים) ושוקע של 23 רגל 9 אינץ' (7.24 מטרים). ההדחק הסטנדרטי של האונייה היה 12,362 טונות ארוכות (12,560 טונות) וההדחק המרבי 13,700 טונות ארוכות (13,900 טונות). האונייה הונעה על ידי מנועי קיטור תלת דרגתיים בדירוג של 16,000 כוחות סוס (12,000 קילוואט), שהניעו שני מדחפים. קיטור סופק על ידי עשרים וארבעה דוודי ניקלאוס המופעלים על ידי פחם, אשר נפלטו לשלוש ארובות. מערכת ההנעה העניקה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש). כפי שנבנתה, הותקנו לה תרנים צבאיים כבדים, אך אלה הוחלפו במהירות בתרני כלוב ב-1909. היה לה צוות של 561 קצינים ומלחים, שגדל ל-779–813.

האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) /40 קליבר בשני צריחי תותחים תאומים על קו האמצע, מקדימה ומאחורה. הסוללה המשנית כללה 16 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) /50 קליבר Mark 6, אשר הונחו בתאים משוריינים בגוף האונייה. להגנה מטווח קרוב נגד סירות טורפדו, היא נשאה שישה תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) /50 קליבר המורכבים בתאים משוריינים לאורך דופן הגוף, שמונה תותחי 3 פאונד ושישה תותחי 1 פאונד. כפי שהיה מקובל עבור אוניות ראשה של התקופה, היא נשאה שני צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (457 מילימטרים), שקועים בגוף שלה בצד הרוחב.

חגורת השריון הראשית של מיזורי הייתה בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים) מעל מחסני התחמושת וחללי מכונות ההנעה ובעובי 8 אינץ' (203 מילימטרים) במקום אחר. לצריחי תותחי הסוללה הראשיים היו חזיתות בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים), והברבטות התומכות היו בעלי אותו עובי של חיפוי שריון בצדדים החשופים. הסוללה המשנית הייתה מוגנת עם שריון בעובי 6 אינץ'. למגדל הניווט היו דפנות בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים).

מיזורי הונחה בחברת Newport News Shipbuilding & Drydock Company ב-7 בפברואר 1900, והייתה האונייה השלישית בסדרה שהתחילו בבנייתה. היא הושקה ב-28 בדצמבר 1901 והוכנסה לשירות בצי ב-1 בדצמבר 1903. האונייה הוקצתה לצי הצפון-אטלנטי לאחר שנכנסה לשירות. היא יצאה מנורפוק כדי להתחיל את ניסויי הים שלה ליד כף וירג'יניה ב-4 בפברואר 1904 לפני שהצטרפה לשאר הצי בקריביים לתרגילי אימון.

ב-13 באפריל, האונייה עברה תאונה במהלך אימון ירי; תותח ה-12 אינץ' השמאלי בצריח האחורי שלה התלקח לאחור בירי והצית שלושה מטענים הודפים בצריח. השריפה שנוצרה חנקה 36 אנשי צוות בצריח, אם כי פעולה מהירה בקרב אנשי צוות הצריח ששרדו מנעה את התפשטות האש אל מחסני התחמושת, שם היא הייתה משמידה את האונייה. על מעשיהם הוענק לשלושה אנשי צוות עיטור מדליית הכבוד. מיזורי חזרה לניופורט ניוז לתיקונים, שהסתיימו בתחילת יוני.

ב-9 ביוני, מיזורי עזבה את ניופורט ניוז לסיור בים התיכון, והגיעה חזרה לניו יורק ב-17 בדצמבר. היא נשארה עם צי צפון האוקיינוס האטלנטי במשך שלוש השנים הבאות תוך כדי אימונים רגילים בזמן שלום. במהלך תקופה זו שונה שמו של הצי לצי האטלנטי. מיזורי סייעה בעבודות סיוע בקינגסטון, ג'מייקה בין 17 ל-19 בינואר 1907, בעקבות רעידת אדמה קשה שם. באותו אפריל, היא השתתפה בתערוכת ג'יימסטאון. הטקסים נערכו לציון יום השנה ה-300 של המושבה ג'יימסטאון. צי בינלאומי שכלל ספינות מלחמה בריטיות, צרפתיות, גרמניות, יפניות ואוסטרו-הונגריות הצטרף לצי האמריקני באירוע.

הפעולה המשמעותית הבאה של מיזורי הייתה השייט של הצי הלבן הגדול ברחבי העולם, שהתחיל בסקירת צי עבור הנשיא תאודור רוזוולט בהמפטון רודס. השייט של הצי הלבן הגדול נתפס כדרך להפגין כוח צבאי אמריקאי, במיוחד כלפי יפן. המתיחות החלה לעלות בין ארצות הברית ליפן לאחר ניצחונה של האחרונה במלחמת רוסיה–יפן ב-1905, במיוחד בשל התנגדות גזענית להגירה היפנית לארצות הברית. העיתונות בשתי המדינות החלה לקרוא למלחמה, ורוזוולט קיווה להשתמש בהפגנת הכוח הימי כדי להרתיע את התוקפנות היפנית.

ב-17 בדצמבר, הצי יצא מהמפטון רודס ושייט דרומה לאיים הקריביים ולאחר מכן לדרום אמריקה, וערך עצירות בפורט אוף ספיין, ריו דה ז'ניירו, פונטה ארנס וולפראיסו, בין ערים אחרות. לאחר הגעתו למקסיקו במרץ 1908, הצי בילה שלושה שבועות באימון ירי. לאחר מכן חידש הצי את מסעו במעלה חוף האוקיינוס השקט של אמריקה, ועצר בסן פרנסיסקו ובסיאטל לפני שחצה את האוקיינוס השקט לאוסטרליה, ועצר בדרך בהוואי. העצירות בדרום האוקיינוס השקט כללו את מלבורן, סידני ואוקלנד.

לאחר שעזב את אוסטרליה, פנה הצי צפונה לפיליפינים, ועצר במנילה, לפני שהמשיך ליפן שם נערך טקס קבלת פנים ביוקוהמה. לאחר מכן ערך הצי שלושה שבועות של תרגילים במפרץ סוביק בפיליפינים בנובמבר. האוניות חלפו על פני סינגפור ב-6 בדצמבר ונכנסו לאוקיינוס ההודי; הם הטעינו פחם בקולומבו לפני שהמשיכו לתעלת סואץ והטעינו שוב פחם בפורט סעיד, מצרים. הצי ביקר במספר נמלים ים תיכונים לפני שעצר בגיברלטר, שם צי בינלאומי של ספינות מלחמה בריטיות, רוסיות, צרפתיות והולנדיות קיבל את פני האמריקנים. לאחר מכן חצו האוניות את האוקיינוס האטלנטי כדי לחזור להמפטון רודס ב-22 בפברואר 1909, לאחר שעברו 46,729 מיילים ימיים (86,542 ק"מ). שם ערכו סקירת צי עבור תאודור רוזוולט.

מיזורי בילתה את השנים הבאות מושבתת, עם הפעלה מחדש תקופתית להפלגות אימון קיץ לצוערים מהאקדמיה הימית של ארצות הברית. היא צומצמה זמנית למעמד מילואים ב-1 במאי 1910 בבוסטון, אם כי הופעלה מחדש ב-1 ביוני 1911 לשירות בצי האטלנטי. ביוני 1912, האונייה נפרסה לקובה עם יחידת נחתים כדי להגן על האינטרסים האמריקאיים במהלך מרד במדינה. היא ערכה שיוט הכשרה לצוערים ביולי לפני שהוצאה משירות בשנית ב-9 בספטמבר, הפעם בפילדלפיה. היא חזרה לשירות ב-16 במרץ 1914 לשייט נוסף של צוערים, שביקר באיטליה ובבריטניה. ב-2 בדצמבר, היא שוב הושבתה לפני שחזרה לשירות ב-15 באפריל 1915 לשייט ביניים באיים הקריביים, דרך תעלת פנמה, ולביקור בנמלים בקליפורניה. לאחר שהגיעה חזרה לפילדלפיה, היא צומצמה לצי המילואים שוב ב-18 באוקטובר. תקופה נוספת של שירות פעיל החלה ב-2 במאי 1916 לשייט אימונים לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית ואל האיים הקריביים, לפני שמיזורי שוב הושבתה בסוף השנה.

ב-6 באפריל 1917 הכריזה ארצות הברית מלחמה על גרמניה, ונכנסה למלחמת העולם הראשונה. מיזורי הופעלה מחדש ב-23 באפריל לשירות כספינת אימון לתותחנים ואנשי חדר מכונות, שבסיסה במפרץ צ'ספיק. אדמירל משנה יו רודמן הניף את דגלו על סיפון מיזורי ב-26 באוגוסט, כמפקד הפלגה השנייה, הצי האטלנטי. ב-11 בנובמבר 1918 חתמה גרמניה על שביתת הנשק שסיימה את המלחמה. מיזורי שימשה לאחר מכן להסעת חיילים אמריקאים חזרה מאירופה כחלק מכוח הסיור והתחבורה. המסע הראשון שלה החל ב-15 בפברואר 1919 כשהיא יצאה מנורפוק; שלושה נוספים נערכו באותה שנה. במהלך ארבע המסעות היא נשאה 3,278 חיילים חזרה לארצות הברית. אוניית המערכה הישנה הוצאה משירות בפעם האחרונה ב-8 בספטמבר 1919 במספנת הצי של פילדלפיה. מיזורי נמכרה ל־JG Hitner ו-WF Cutler מפילדלפיה ב-26 בינואר 1922 ולאחר מכן התפרקה לגרוטאות.

מדיה וקבצים בנושא מיזורי בוויקישיתוף