ככל הנראה, האם היא אחת מהספורטאיות המוכרות ביותר בארצות הברית,[1] והיא מהווה מודל לחיקוי לאלפי ספורטאיות צעירות.[3] האם הייתה הכדורגלנית הראשונה בהיסטוריה שזכתה בתואר כדורגלנית השנה בעולם מטעם פיפ"א בשנים 2001 ו-2002. בשנת 2004, היא נבחרה ביחד עם חברתה לנבחרת, מישל אקרס, להיכנס לרשימת פיפ"א 100 - 125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם, רשימה שהרכיב פלה. האם ואקרס היו שתי הנשים היחידות ברשימה זו. בשנת 2007, היא נכנסה להיכל התהילה הלאומי לכדורגל, בצוותא עם חברתה לנבחרת, ג'ולי פוודי.[4]
ביוגרפיה
מכללות ומועדונים
האם נולדה במרץ 1972 בסלמה, אלבמה, לאב ששירת בחיל האוויר האמריקאי, ולכן את רוב ילדותה העבירה בבסיסים של חיל האוויר בארצות הברית ובאירופה. לאחר שסיימה את התיכון, החלה האם ללמוד באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל. בחמש שנותיה באוניברסיטה (היא לקחה הפסקה ב-1991 כדי להתכונן לגביע העולם), היא כבשה 103 שערים, בישלה 72 בישולים וזכתה בארבע אליפויות NCAA. ב-1992 וב-1993 היא אף זכתה בפרס הרמן, המוענק לכדורגלן ולכדורגלנית המצטיינים של ליגת המכללות. בארבע השנים שבהן שיחקה באוניברסיטה, הפסידה קבוצתה רק במשחק אחד.
במשך רוב הקריירה של האם לא הייתה קיימת ליגת כדורגל מקצוענית לנשים בארצות הברית. רק בשנת 2001, עם הקמת ליגת ה-WUSA, היא זכתה לשחק כדורגל ברמה מקצוענית. היא חתמה בקבוצת וושינגטון פרידום, שם שיחקה לצידן של אן מאקינן ורוזלי דה בלו. בעונתה הראשונה בקבוצה, לא הצליחה האם להוביל את וושינגטון לפלייאוף, לאחר שזו סיימה במקום השביעי. בעונה השנייה שיפרה הקבוצה את הישגיה והעפילה עד לגמר האליפות, שם הפסידה לקרוליינה קארג'. העונה השלישית והאחרונה של ה-WUSA הייתה עונת השיא של האם - היא סיימה כמלכת הבישולים של הליגה והובילה את הקבוצה לאליפות. לאחר עונה זו פורקה הליגה בעקבות קשיים כלכליים קשים, והקריירה המקצוענית של האם הסתיימה.
נבחרת ארצות הברית
השנים הראשונות
כבר בזמן לימודיה בתיכון בלטה האם בזכות כישוריה בכדורגל, וזומנה לנבחרת ארצות הברית הבוגרת בגיל 15 בלבד. את משחק הבכורה שלה בנבחרת היא ערכה ביחד עם קריסטין לילי ב-3 באוגוסט1987, במפגש נגד סין. בעקבות הופעתה במשחק בגיל 15 ו-140 ימים, הפכה האם לכדורגלנית הצעירה ביותר ששיחקה במדי הנבחרת האמריקאית אי פעם.[4] שער הבכורה שלה הגיע כמעט שנתיים לאחר מכן, ב-25 ביולי1990, בניצחון 0–4 על נורווגיה.
בנובמבר1991 שיחקה האם בטורניר הבינלאומי הראשון בקריירה שלה - גביע העולם שנערך באותה שנה בפעם הראשונה אי פעם. היא הייתה השחקנית הצעירה ביותר בסגל האמריקאי, אך למרות זאת שיחקה בכל משחקיה של הנבחרת בטורניר. את שלב הבתים סיימו האמריקאיות במאזן מושלם, וברבע הגמר הביסו את נבחרת טאיוואן 0-7. בחצי הגמר פגשה ארצות הברית את גרמניה, ניצחה אותה 2–5, והעפילה לגמר הטורניר נגד נורווגיה. במשחק הגמר ההיסטורי, שנערך אל מול קהל של 63,000 צופים בגואנגג'ואו, ניצחה ארצות הברית 1–2 וזכתה בטורניר. בשלב הבתים של הטורניר כבשה האם שני שערים - את שער הניצחון מול שוודיה ואת השער האחרון בניצחון 0–5 על ברזיל.
בקיץ 1995 כבשה האם שני שערים במשחקי בגביע העולם שנערכו בשוודיה, אך בחצי הגמר הפסידו האמריקאיות 0–1 לנורווגיה. בסופו של דבר, הן סיימו במקום השלישי לאחר שניצחו 0–2 את סין. במשחק השני של הטורניר, נגד דנמרק, הורחקה השוערת האמריקאית בריאנה סקארי בכרטיס אדום. מאחר ששלושת החילופים של הנבחרת כבר בוצעו, נבחרה האם להחליף את סקארי בתור השוערת. היא עמדה בשער בדקות האחרונות של המשחק, ואף עצרה מספר בעיטות.
המרדף אחר שיא הכיבושים
ביולי 1996 נערך באולימפיאדת אטלנטה טורניר כדורגל הנשים הראשון בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים. האמריקאיות סיימו את שלב הבתים במאזן מושלם של תשע נקודות וגברו בחצי הגמר 1–2 על נורווגיה. במשחק הגמר של הטורניר הן שיחקו נגד סין, ניצחו 1–2 וזכו במדליית הזהב. האם שיחקה בארבעה מתוך חמשת משחקי הטורניר, וכבשה שער אחד (בניצחון 0–3 על דנמרק). שנתיים לאחר מכן, בקיץ 1998, הייתה האם חלק מסגל הנבחרת שזכה במדליית הזהב במשחקי הרצון הטוב שנערכו בניו יורק. במהלך הטורניר היא כבשה את שערה ה-100 במדי הנבחרת, והחלה להתקרב לשיא השערים הבינלאומיים של אליזבטה ויניוטו האיטלקייה.
כהכנה לגביע העולם שנערך ב-1999 בארצות הברית, ערכה נבחרת ארצות הברית סדרה של 19 משחקי ידידות, שנקראו "הדרך לפסדינה". במהלך משחקים אלו, ב-22 במאי 1999, כבשה האם את שערה הבינלאומי ה-108, ובכך שברה את השיא בן עשר השנים של ויניוטו.[5] היא החזיקה בשיא השערים הבינלאומיים לשחקנית עד ה-20 ביוני2013, אז נעקפה על ידי אבי וומבאך.
אל גביע העולם הגיעו האם והנבחרת האמריקאית, כמועמדות הבולטות לזכייה. משחק הפתיחה של הנבחרת נגד דנמרק, נערך באצטדיון ג'איינטס ומשך כ-78,972 צופים - שיא עולמי לאירוע ספורט נשים. את שלב הבתים סיימו האמריקאיות במאזן מושלם של שלושה ניצחונות, וברבע הגמר ובחצי הגמר, גברו על גרמניה וברזיל, בהתאמה. משחק הגמר של הטורניר, שנערך מול שיא חדש של 90,185 צופים, התקיים באצטדיון רוז בול שבקליפורניה, והפגיש את האמריקאיות עם נבחרת סין. במשחק עצמו, לא נכבש אף שער והנבחרת הלכו לדו-קרב בעיטות הכרעה, שם ניצחו האמריקאיות בפנדל המכריע מרגלי ברנדי צ'סטיין. האם פתחה בכל ששת משחקיה של ארצות הברית בטורניר, כבשה שני שערים, ונבחרה בסיומו לנבחרת המצטיינות.
הפרישה
מיה האם, 2006
שנה לאחר גביע העולם, זכתה האם עם ארצות הברית במדליית הכסף באולימפיאדת סידני, לאחר שזו הפסידה 2–3 בגמר לנורווגיה. היא כבשה שני שערים במהלך הטורניר - במשחק הפתיחה נגד נורווגיה ובחצי הגמר נגד ברזיל. שנה לאחר מכן זכתה האם בתואר כדורגלנית השנה בעולם מטעם פיפ"א, והייתה לכדורגלנית הראשונה שזוכה בפרס זה. בהצבעה הסופית היא קיבלה 154 נקודות, וגברה על סון ון הסינית שסיימה במקום השני. גם שנה לאחר מכן קטפה האם את הפרס, וזאת לאחר שגברה על בירגיט פרינץ הגרמנייה.
בשנת 2003, שיחקה האם בגביע העולם הרביעי והאחרון שלה עם ארצות הברית וסיימה איתה במקום השלישי, לאחר הפסד בחצי הגמר לגרמניה. בכך סיימה האם את חלקה בטורנירי גביע העולם, כשלזכותה שמונה שערים ב-23 משחקים שנפרסו על פני ארבעה טורנירים.
בקיץ 2004, לאחר שארצות הברית זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אתונה, הודיעו האם, ג'ולי פוודי, ג'וי פוסט וברנדי צ'סטיין על פרישתן מכדורגל פעיל. מהלך זה סימן את סוף "תור הזהב" של הנבחרת האמריקאית,[6] שבתקופתו שלטה ארצות הברית בענף. בסיום האולימפיאדה נבחרה האם על ידי הספורטאים האחרים במשלחת לשאת את דגל ארצות הברית בטקס הסיום. ב-17 שנים בנבחרת ארצות הברית, שיחקה האם ב-276 משחקים, כבשה 158 שערים ובישלה 147 בישולים (שיא לאומי).
