ערך זה עוסק בסם פסיכואקטיבי. אם התכוונתם לאפקט לשינוי צורה, ראו מורפינג. אם התכוונתם לסדרת הטלוויזיה Migty Morphin Power Rangers ראו מייטי מורפין פאוור ריינג'רס.
מורפין, כמו אופיאטים אחרים, פועל בצורה ישירה על מערכת העצבים המרכזית על מנת לשכך כאב. פעולתו העיקרית היא בסינפסות של הגרעין הקשתי (arcuate nucleus). מורפין נחשב לתרופה ממכרת מאוד בהשוואה לחומרים אחרים, סבילות ותלות פיזית ופסיכולוגית מתפתחות במהירות.
מקורה של המילה מורפין נגזר מהמילה מורפיאוס, אל החלומות במיתולוגיה היוונית.
פעולותיו הטיפוליות המרכזיות של מורפין הן שיכוך כאבים הרגעה וטשטוש (הורדת חרדה השריית שינה ואופוריה). מנגנון שיכוך הכאב המדויק אינו ידוע, אך זוהו קולטנים וחומרים אנדוגניים דמויי מורפין במוח ובעמוד השדרה שלוקחים חלק בשיכוך כאבים. מורפין גורם לדיכוי נשימתי על ידי פעולה ישירה במרכזי הנשימה בגזע המוח. מנגנון הדיכוי הנשימתי כולל ירידה בתגובתיות של מרכזי גזע המוח על מנת להגביר את לחץ הפחמן הדו-חמצני וכן לגירוי חשמלי.
מורפין גם מדכא את רפלקס השיעול על ידי השפעה ישירה על מרכז השיעול במוח המוארך. ההשפעות נוגדות השיעול עשויות להתקיים במנות נמוכות מאלו הנדרשות לשיכוך כאבים.
מורפין גורם להצרת אישונים (מיוזיס), אפילו בחשיכה מוחלטת. אישוני "סיכה" הם סימן למנת יתר של חומרים נרקוטיים, אך זו אינה הסיבה האפשרית היחידה למצב.
מורפין גורם לירידה בהפרשות הקיבה, המרה והלבלב, וכן לירידה בתנועתיות הקשורה בטונוס מוגבר של מפתח הקיבה וחלקו הראשון של המעי הדק (תריסריון, או דאודנאום). התנועתיות והעיכול במעי הדק והגס פוחתים. התוצאה הסופית של השפעות אלו היא עצירות.
ניתן לתת מורפין בהזרקה תת-עורית, תוך שרירית ותוך ורידית, וכן בהזרקה אפידורלית. בשל זמינות הביולוגית הנמוכה של מורפין במתן פומי (שליש עד שישית מיעילותו במתן פראנטלי), לרוב לא משתמשים בדרך מתן זו. ישנן גם קפסולות לשחרור מושהה של מורפין למתן כרונית. תרכיבים אחרים על בסיס מורפין יכולים להינתן פומית, וכן מילעורית באמצעות מדבקות.
מתן מורפין שלא על ידי רופא
באופן רגיל נאסר על מתן מורפין ללא אישור רופא, למעט מספר חריגים:
בלב ים רשאי רב חובל לתת מורפין ללא אישור רופא (אם ולא ניתן ליצור קשר עם החוף) לאחר שניסה לקבל אישור כזה. במקרה זה עליו לציין זאת ביומן האונייה, כולל המינון שניתן. עליו לשמור גם על המכל המשומש בכספת האונייה (שבה גם נשמרים המכלים המלאים). יש לתת את המורפין בנוכחות קצין נוסף שמאשר את המינון שניתן. שימוש בסמכות זו הוא חריג ביותר ונדיר.
בצה"ל התברר לאחר מלחמת לבנון השנייה כי החובשים הם אלו שהיו הקרובים ביותר לפצועים ולכן הוחלט להתיר גם לחובשים לתת מורפין, במינון יחיד של 10 מ"ג ורק בעזרת מזרק אוטומטי לתוך הירך (הזרקה תוך שרירית). על החובש לסמן זאת, באופן ברור ובצירוף שעה, על מצחו של הפצוע ובמקום נוסף על גופו ובמדת האפשר גם על טופס ייעודי ולידע את הכוחות המפנים או הדרג המטפל הבא.
תופעות הלוואי המסוכנות של מורפין דומות לאלו הנצפות עם תרופות אופיואידיות אחרות. אלו כוללות דיכוי נשימתי, הפסקת נשימה, ומידה פחותה יותר עצירת פעולת הלב ושוק.
מורפין הוא אגוניסט לרצפטורים אופיואידים - השפעתו העיקרית היא קשירה והפעלה של הרצפטורים האופיואידים מסוג מיו- µ מערכת העצבים המרכזית. הפעלה של רצפטורים אלו קשורה בשיכוך כאבים, טשטוש, אופוריה, תלות פיזית ודיכוי נשימתי. מורפין הוא גם אגוניסט לרצפטור האופיואידי מסוג קאפא - & שפעילותו קשורה לשיכוך כאבים ספינלי (דרך חוט השדרה).
מורפין היה חומר שיכוך הכאבים הנרקוטי השכיח ביותר להתמכרות, עד להתחלת השימוש בהרואין. הרואין (דיאצטילמורפין) זוקק ממורפין ב-1874. בדומה לסמים אחרים, רכישתו ללא מרשם רופא הפכה לעבירה בארצות הברית כאשר הועבר חוק החומרים הנרקוטיים ב-1914.
למורפין שתי תופעות נפוצות: פיתוח סבילות והתמכרות. סבילות (ירידה בהשפעת הסם עם התארכות השימוש בו) תגיע תמיד לפני התמכרות - אם הנוטל ימשיך לקחת את הסם הוא יידרדר להתמכרות.
פיתוח סבילות: כאשר המורפין משכך כאבים הוא "מתיישב" בתוך תעלת CAMP. זוהי תעלה שמובילה עצבים במערכת העצבים המרכזית. כאשר המורפין מתיישב בתוך התעלה הוא מונע מעבר של כאב ולכן הכאב אינו מורגש. כאשר הגוף מבחין כי אינו מרגיש את הכאב הוא מייצר עוד תעלות CAMP על מנת לחוש את הכאב שוב. לכן אדם שמתרגל יידרש בשימוש הבא לכמות מורפין מוגדלת כדי לחוש את אותה הקלה.
התמכרות היא תופעה מסוכנת יותר, אצל נוטלי מורפין כרוניים. כאשר הגוף מייצר תעלות CAMP הוא מגיע לגבול שבו מפסיק הגוף לייצר משככי כאבים טבעיים - אנדורפינים ואנקפיליניים - והנוטל הכרוני הופך למכור למורפין.
