מורדי הגטאות הייתה אונייה מעץ, בעלת שלושה תרנים מטיפוס סקונר (Schooner).
רכישה והכנה
אנשי המוסד לעלייה ב' רכשו אותה באיטליה. צוות ההכנה כלל בעלי מלאכה מקומיים ומלווי האונייה. נבנתה בה קונסטרוקציית ברזל עם דרגשי לינה ל-1,350 נפש. צוידה ב-45 טון מים להפלגה. רב החובל היה טורקי והצוות כלל חמישה מלחים ושני מכונאים. מפקד האונייה היה אליעזר ערמון איש הפלי"ם, ולצדו שאול אורן (אהרונוב), חיים קופרמן ומלווים נוספים, והגדעוני היה שלום בורשטיין.
המעפילים
1,457 המעפילים נאספו מרחבי אירופה: פולין, צ'כוסלובקיה, רומניה, הונגריה וגרמניה. הם היו ניצולי מחנות וחברי תנועות נוער. מהם 518 נשים, 37 ילדים, השאר בגילאי 24–45. הם נאספו בנקודות ריכוז שארגן המוסד באיטליה ובסמוך לאזור ההעמסה. חלקם הוסעו מפולין לצ'כיה, אוסטריה ואיטליה במשאיות של הצבא הבריטי מכוסות ברזנטים, שהובאו על ידי חיילים יהודים מיחידת תובלה של הצבא הבריטי.
העלאתם לסיפון האונייה נערכה במטפונטו בדרום איטליה, ונעשתה בחשאי בלילה, ללא התערבות השלטונות. האונייה עגנה בסמוך למזח. במשך שלוש שעות בלילה הועלו המעפילים באמצעות שמונה סירות גומי בצורה מסודרת. כל סירה השיטה כ-30 נפש. לאחר עלייתם לאונייה, יודעו המעפילים כי האונייה חולקה לאזורים: אזור לינה על דרגשים במחסן, אזור המזון. הייתה קבוצת סדרנים וקבוצת עובדי מחסן, מטבח וסניטציה. מנהיגי המעפילים נשמעו להוראות מפקדי האונייה אנשי הפלי"ם וסייעו בידם לנהל את שגרת החיים באונייה.
ההפלגה
ב-13 במאי1947 יצאה ממטפונטו באיטליה והפליגה לכיוון האיים היווניים. ב-15 במאי התחוללה סערה קשה, והאוניה מצאה מסתור מאחורי האי קפלוניה למשך 34 שעות.
ב-18 במאי לפנות בוקר, במרחק 20 מיל לפני קמיליה, נפגשה הספינה עם כלי שיט קטן שאליו הועברו המלחים הזרים, פרט לרב החובל, וכן עודף המזון שנשאר. ב-22 במאי לפנות בוקר הגיעה לדמיאט. במרחק שבעה מייל מהחוף שונה הנתיב לשיט לכיוון החוף המצרי לאזור הדלתא של הנילוס.
באותו יום, הייתה אמורה לפגוש את האונייה "יהודה הלוי, ולקבל ממנה 450 מעפילים. אולם התוכנית התבטלה, כי "יהודה הלוי" עגנה אז בפלרמו בשל מחסור בפחם ומחלת ילד. השלטונות מסרו על המצאה לבולשת הבריטית, ומאז הייתה במעקב.
ב-22 במאי הייתה מול דומיאטה (Damietta), ומשם חוף אל עריש ועזה.
מפקדי האונייה נצטוו להודיע למפקדת ההגנה בארץ ברגע שהאונייה תתגלה, ולנהל קשר מתמיד בעת העימות עם הכוחות הבריטים. תודרכו שמרגע שבו מתגלים יש לקיים קשר מתמיד עם הארץ. כמו כן, הוחלט כי יש להתנגד להשתלטות רק מחוץ למים הטריטוריאליים. בטרם ההפלגה קיבלו המעפילים הדרכה בהתגוננות במקלות ובקרב פנים אל פנים. באוניה התארגנו בשלושה מעגלי הגנה, ולכל מעגל נקבע מלווה מהפלי"ם, ששימש מפקד, והיו לו סגן וקבוצה מובחרת של 15 לוחמים.
ב-23 במאי מול רפיח הופיע מטוס בריטי. בשעה 11:00 באותו בוקר הופיעה משחתתבריטית. הנתיב שונה לכיוון חוף תל אביב. בשעה 13:00 הופיעה משחתת שנייה, ואנשיה דרשו ש"מורדי הגטאות" תפליג לחיפה, אך נענתה בסירוב. אחת המשחתות נקראה "מאוריציוס". בשעה 14:45 נגחו שתי משחתות את הספינה משני צדיה, התיזו מים וירו רימוני גז. הכוחות הבריטים עלו על הסיפון, והמלווים השביתו את המנוע. בין החיילים לבין המעפילים התנהל קרב פנים אל פנים שארך שלוש שעות. המעפילים השליכו עליהם קופסאות, בקבוקים ושיירי מזון. במשך כל זמן העימות התקיימה תקשורת עם מפקדת ההגנה בארץ ישראל. כאשר הושלמה ההשתלטות הבריטית, הושמדו מכשירי הקשר.
מפקדי האונייה ומלוויה אנשי הפלי"ם, הונחו להסתתר במחבוא (סליק) שהוכן באונייה, לבושים בבגדי עבודה כפועלים, ולהצטייד במסכות גז ובמזון ליומיים. לאחר הורדת המעפילים, או יום למחרת, עלו פועלי ניקיון יהודים עובדי נמל חיפה לאונייה, וחילצו אותם. אחד המלווים, דני, המשיך עם המעפילים לקפריסין.
_1939.jpg)
