מדרש שם הוא הסבר למקורו או למשמעותו של שם פרטי של אדם או של מקום.
מדרשי שם בתנ"ך
בתורה ניתנו מדרשי שם רבים, כהסבר לשמותיהם של גיבורי התורה.
חוה - "כי היא הייתה אם כל חי"
קין - "קניתי איש את ה'"
שת - "כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל, כי הרגו קין"
פלג - "כי בימיו נפלגה הארץ"
נח - "ויקרא שמו נח לאמר: זה ינחמו ממעשינו ומעצבון ידינו"
אברהם - "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ"
יצחק, ראו בהמשך.
יעקב - "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו - וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב"
"וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל - כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו".
לשמו של כל אחד מבני יעקב ניתן הסבר על ידי אמו. כך, למשל, מוסבר שמו של לוי: ”עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי”[1]
לעיתים משקף מדרש השם אירוע שקרה טרם הולדתו או בראשית ימיו של בעל שם זה:
- שמו של משה מוסבר: ”וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ”[2]
- בהוראת האל לאברהם ”אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק”[3] ברור שהשם יצחק נובע מהתיאור שני פסוקים קודם לכן: ”וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק”[4]. מדרש בראשית רבה מציע הסבר אחר: "יצא חוק לעולם"[5]
לעיתים תולה מדרש השם את אופיו של האדם בשמו:
- בפיה של אביגיל, אשתו של נבל הכרמלי, ישנו מדרש שם לבעלה: ”כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא - נָבָל שְׁמוֹ, וּנְבָלָה עִמּוֹ”[6].
- על דלילה נאמר במסכת סוטה: "תניא, רבי אומר: אילמלא נקרא שמה דלילה ראויה הייתה שתקרא דלילה - דילדלה את כחו, דילדלה את לבו, דילדלה את מעשיו"[7]
לעיתים ניתנים לגיבורי הסיפור שמות המלמדים על אחריתם (ולכן כנראה אינם השמות שניתנו להם בעת היוולדם). בניהם של אלימלך ונעמי קרויים ”מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן”[8] - שמות המלמדים על אחריתם. אף שמו של "הבל" מרמז על אחריתו המוקדמת[9].
פרשני המקרא משתמשים לעיתים במדרש שם למטרות פרשניות. כך, למשל, הפירוש לפיו המיילדות שפרה ופועה הן יוכבד ומרים, מסביר: "שפרה - זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד. דבר אחר: שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? שהייתה פועה (ומוציאה את הולד). דבר אחר: פועה - שהייתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל"[10].
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוק ל"ד
- ^ ספר שמות, פרק ב', פסוק י'
- ^ ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק י"ט
- ^ ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק י"ז
- ^ בראשית רבה נג ז
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק כ"ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ט', עמוד ב'
- ^ מגילת רות, פרק א', פסוק ב'
- ^ ספר בראשית, פרק ד', פסוק ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד ב'