מגפת אנצפאליטיס לתארגיקה הייתה מגפה של מחלת אנצפאליטיס לתארגיקה שנמשכה בין השנים 1918–1930.[1] הגורם למגפה עדיין לא ידוע,[2] אף על פי שהסיבה יוחסה פעם למגפת השפעת הספרדית המקבילה, אך מחקר מודרני ערער על טענה זו.[3] התמותה ממחלה זו גבוהה מ-20%.[4]
הנוירולוג קונסטנטין פון אקונומו פרסם מאמר באפריל בשנת 1917 על מספר מקרים פתלוגים בהם נתקל בחודשי החורף של 1916 ו-1917.[3] חולים אלו, למרות אבחנות קודמות שונות שלהם, הציגו דפוס דומה של תסמינים. הדבר הוביל אותו לאבחן מחלה חדשה, שאותה כינה אנצפאליטיס לתארגיקה.[3] במקביל בצרפת, הרופא רנה קרושה נתקל בדפוסים דומים ופרסם את ממצאיו מספר ימים לאחר פרסום מאמרו של קונסטנטין פון אקונומי. בעקבות שני הדיווחים הללו דווחו מקרים רבים נוספים של המחלה, תחילה באירופה, אך במהרה התפשטו ברחבי העולם.[3] המגפה הגיעה לשיאה בין השנים 1920 ל-1929,[1] עם הערכה של כמיליון אנשים שאובחנו עם אנצפאליטיס לתארגיקה.[5]
גורמים
הסיבות לאנצפאליטיס לתארגיקה עדיין לא ידועות.[3] אף על פי שהקשר למגפת השפעת הספרדית נוצר לעיתים קרובות, התפרצות האנצפאליטיס לתארגיקה החלה מעט מוקדם יותר. עם זאת, אין די בכך להפריך את הטענה, אלא רק לציין שלא כל הראיות הקיימות מסתדרות.[3]
סיום המגפה
בערך בשנת 1931 הסתלקה המגפה כלעומת שבאה ללא טיפול ממשי.
לא ידועה הסיבה שבשלה תמה המגפה.
אחרי המגפה
בעקבות המגפה דווחו מקרים רבים של פרקינסוניזם פוסט-אנצפליטי. מצב זה היה נבדל ממחלת פרקינסון אידיופטית, שכן היא מופיעה בחולים צעירים יותר ממחלת פרקינסון רגילה, וחסרה את ה"רעד מתגלגל" של מחלת פרקינסון.[3] החולים ששרדו את המגפה נותרו ברובם נכים לכל ימיהם בסוג של תרדמת מכנית בין ישנות לעירות.[6]
