אנצפאליטיס לתארגיקה (באנגלית: Encephalitis lethargica) היא צורה לא טיפוסית של דלקת המוח. הידועה גם בשם "מחלת שינה" או "מחלת ישנונית" (להבדיל ממחלת השינה המועברת על ידי זבוב הצה צה), היא תוארה לראשונה בשנת 1917 על ידי הנוירולוגקונסטנטין פרייהר פון אקונומו[2] והפתולוג ז'אן רנה קרושה.[3] המחלה פוגעת במח, ומותירה חלק מהקורבנות במצב קישויי (דמוי פסל), ללא מילים וללא תנועה.[4] בין השנים 1915 ו-1926, התפשטה ברחבי העולם מגפה של דלקת המוח lethargica. המספר המדויק של הנדבקים אינו ידוע, אך ההערכה היא שיותר ממיליון בני אדם חלו במחלה במהלך המגפה, שגרמה ישירות ליותר מ-500,000 מקרי מוות.[5][6][7] רוב אלו ששרדו מעולם לא התאוששו לגמרי ושבו למצבם הטרום-חולני.
מטופלים עשויים גם לחוות ניסטגמוס (תנועות עיניים חריגות), "משברים אוקולוגירים",[9]פרקינסוניזם, חולשת פלג גוף עליון, כאבי שרירים, רעידות, קשיחות צוואר ושינויים התנהגותיים כולל פסיכוזה.[דרוש מקור] קלזומניה, טיק קולי המערב צרחות כפייתיות, קיים לפעמים.[10]
גורמים
Encephalitis lethargica – ההשלכות והטיפול שלה – קונסטנטין פון אקונומו, 1931: עמוד ראשון
הסיבות ל־אנצפאליטיס לתארגיקה אינן ברורות.[6][11] אף על פי שבעבר האמינו שקיים קשר בינה למגפת השפעת הספרדית, מחקר מודרני מספק טיעונים נגד טענה זו.[12] כמה מחקרים חקרו את מקורותיה בתגובה אוטואימונית,[4] לתגובה חיסונית לפתולוגיות של מחלות זיהומיות – ויראליות וחיידקיות,[4] כמו במקרה של שפעת, כאשר קשר עם דלקת המוח ברור.[13]פרקינסוניזם פוסט-אנצפליטי תועד בבירור בעקבות התפרצות של Encephalitis lethargica בעקבות מגפת השפעת של 1918; עדות לסיבה ויראלית לתסמיני פרקינסון היא נסיבתית (אפידמיולוגית, ומציאת אנטיגנים לשפעת בחולי Encephalitis lethargica), בעוד שהראיות הטוענות נגד סיבה זו הן מהסוג השלילי (לדוגמה, חוסר ב-RNA ויראלי בחומר מוח פרקינסוני פוסט-אנצפליטי).[13]
הנוירולוג הגרמני פליקס שטרן, שבדק מאות חולי אנצפאליטיס לתארגיקה במהלך שנות ה-20, ציין כי ה-אנצפאליטיס לתארגיקה שלהם התפתחה בדרך כלל עם הזמן:
התסמינים המוקדמים יישלטו בעיקר על ידי ישנוניות או ערנות.
התסמין השלישי יהיה החלמה, ואחריו תסמונת דמוית פרקינסון.
אם החולים שטופלו על ידי שטרן הראו תסמינים במהלך המחלה הזה, הוא איבחן אצלם "דלקת מוח סתמית". שטרן חשד כי אנצפאליטיס לתארגיקה קרובה לשיתוק ילדים, אך לא הייתה לה עדות. למרות זאת, הוא עשה ניסוי עם נסיוב של ניצולי התסמונת החריפה הראשונה. הוא חיסן חולים עם תסמינים בשלב מוקדם, ואמר להם שזה עשוי להצליח. שטרן הוא מחבר הספר "Die Epidemische Encephalitis".[14]
בשנת 2010, בקומפנדיום משמעותי הסוקר את ההשקפות ההיסטוריות והעכשוויות על אנצפאליטיס לתארגיקה, הוא מצטט חוקר שכתב ב-1930, שקבע, "עלינו להודות שהאטיולוגיה עדיין לא ברורה, הגורם הסיבתי עדיין לא ידוע, החידה הפתולוגית. עדיין לא פתורה", והמשיך להציע את המסקנה הבאה, נכון לאותו תאריך פרסום:
Does the present volume solve the "riddle" of EL, which ... has been referred to as the greatest medical mystery of the 20th century? Unfortunately, no: but inroads are certainly made here pertaining to diagnosis, pathology, and even treatment."[15]
(האם כרך זה פותר את החידה של אנצפאליטיס לתארגיקה, שכונתה כתעלומה הרפואית הגדולה ביותר של המאה ה-20? למרבה הצער, לא: אבל בהחלט נעשות כאן פריצות דרך משמעותיות בנוגע לאבחון, פתולוגיה, ואפי' טיפול)
לאחר פרסום קובץ זה, התגלה אנטרו-וירוס במקרי אנצפאליטיס לתארגיקה מהמגפה.[16] בשנת 2012, אוליבר סאקס, מחבר הספר "יקיצות", על מחלימים במוסדו, הכיר בנגיף זה כגורם הסביר למחלה. מקורות אחרים הציעו את Streptococcus pneumoniae כגורם.[17]
אִבחוּן
היו מספר קריטריונים לאבחון מוצעים עבור אנצפאליטיס לתארגיקה. האחת, שהייתה מקובלת, כוללת מחלת מוח חריפה או תת-חריפה שבה לא נכללו כל הגורמים הידועים האחרים לדלקת המוח. קריטריון אבחוני נוסף שהוצע, אומר כי ניתן לשקול את האבחנה של דלקת המוח לטהרגית "אם לא ניתן לייחס את מצבו של החולה לכל מצב נוירולוגי ידוע אחר וכי הם מראים את הסימנים הבאים: סימנים דמויי שפעת; יתר שינה (ישנוניות), ערות, אופתלמופלגיה (שיתוק של השרירים השולטים בתנועת העין) ושינויים פסיכיאטריים".[18] אחרים מתארים עייפות, "פנים דמויי מסכה", עודף דם בקרום המוח ותסמינים נוירולוגיים כלליים אחרים.[19]
טיפול
אל דופא
גישות טיפול מודרניות ל־אנצפאליטיס לתארגיקה כוללות טיפולי אימונותרפיה וטיפולים לתיקון תסמינים ספציפיים.[20]
יש מעט עדויות לטיפול יעיל ועקבי בשלבים ההתחלתיים, אם כי חלק מהחולים שקיבלו סטרואידים ראו שיפור.[21] המחלה הופכת פרוגרסיבית, עם עדות לנזק מוחי דומה לזה של מחלת פרקינסון.
לאחר מכן הטיפול הוא סימפטומטי. לבודופה (אל דופה, Levodopa, L-Dopa) ותרופות אחרות נגד פרקינסון מייצרות לעיתים קרובות תגובות דרמטיות; עם זאת, רוב האנשים שקיבלו אל דופא חווים שיפורים קצרי מועד.[22]
היסטוריה
בסוף שנת 1916 הופיע החולה הראשון בווינה ובשלוש השנים הבאות התפשטה המחלה בשאר רחבי העולם,
בשל ההסתמנות השונה בין חולה לחולה אבחן אותה כל רופא באופן שונה, היו שחשדו בכלבת חריגה או כסוג של פארקינסון מדבק, ורק בשל מחקריו הקליניים של פון אקמו התגלה שהמחלה נגיפית והגורם לה הוא נגיף עביר-מסנן תת- מקרוסקופי שיכול להדביק גם קופים.
המחלה הדביקה כחמישה מיליון חולים שכשליש מהם מתו במהלך שלב התרדמת במהלך שינה עמוקה עד שלא ניתן להעירם או חוסר שינה שלא ניתן לטפל בו באמצעים תרופתיים.
חולים שניצלו עדיין סבלו מתסמונת פוסט אנציפליסטית ואמנם נשארו בחיים אך לא התעוררו לגמרי אלא ישבו בכיסאותיהם כמתים חיים.
בשנת 1927 נעלמה המחלה כשם שהופיעה ללא תרופה או צורת ריפוי ממשית.
בשנת 1974 מת החולה האחרון המטופל בבית החולים מונט כרמל בטיפולו של אוליבר סאקס.
^von Economo, K. (10 במאי 1917). "Die Encephalitis lethargica". Wiener klinische Wochenschrift (בגרמנית). Leipzig and Vienna: Franz Deuticke 1918. 30: 581–585. {{cite journal}}: (עזרה)
^Cruchet, R; Moutier, J; Calmettes, A (1917). "Quarante cas d'encéphalomyélite subaiguë" [Forty cases of (subacute) encephalitis lethargica]. Bull Soc Med Hôp (בצרפתית). Paris. 41: 614–616.
^
Honey, Christian (25 בינואר 2019). "Auf der Spur der Schlaf-Epidemie" [On the trail of the sleep epidemic]. Vergessen von der Geschichte [Forgotten by history]. Spektrum (Spektrum.de). ארכיון מ-2019-01-26. נבדק ב-2019-01-28. Der Arzt Felix Stern wurde zum größten Kenner der Krankheit. Doch dann kam die Judenverfolgung der Nazis. [Doctor Felix Stern became the leading expert on the disease. But then came the persecution of Jews of the Nazis.]{{cite news}}: (עזרה)
^
Vilensky, J.A.; Gilman, S. (2010). "Introduction". In Vilensky, Joel A. (ed.). Encephalitis Lethargica: During and after the epidemic. Oxford, UK: Oxford University Press. pp. 3–7, esp. 6 ff. ISBN978-0190452209. נבדק ב-8 בדצמבר 2015 – via Google books. {{cite book}}: (עזרה)
