במאי שנת 1973 הוחלט במפקדת קצין תותחנים ראשי על הקמת סוללת תותחנים שתוכשר למבצעים מוטסים ומוצנחים (המכונים "נתרן" בשפה המבצעית). הסוללה נקראה "טייגר" והוכפפה כסוללה רביעית לגדוד 405. על הסוללה פיקד סרן יהונתן שמיר, והיא הורכבה מלוחמים מגדוד הנח"ל המוצנח ומתותחנים. הסוללה צוידה בתותחים מסוג M102 יבילי אוויר בקליבר 105 מ"מ. בחודשים שלפני פרוץ המלחמה השלימה הסוללה אימונים בתחומי המבצעים המוטסים ובהם אימון חטיבתי מלא עם חטיבת הצנחנים, וכן אימוני פריקה והטענה של התותחים ממסוקים.
המשימה שהוטלה על הכוח הייתה לבצע פשיטהמוסקת בעומק מצרים, על מנת לשבש את המערכים העורפיים של המצרים ולאלץ אותם להפנות תשומת לב מחזית הלחימה לשטחם. מתווה הפשיטה כלל נחיתה בג'בל עתקה ומשם ביצוע ירי ארטילרי לעבר מפקדות הארמייה השלישית המצרית וכן לעבר צומת קשר חיונית בקרבת הקילומטר ה-101 על ציר קהיר-סואץ. מאחר שהפקודה שניתנה למפקד טייסת המסוקים לא כללה מודיעין ולא כללה נתוני מזג אוויר, החליט לתכנן את נתיב הטיסה על בסיס מודיעין בדבר סוללות טילים ומיקום מוצבים שנאסף טרם פרוץ המלחמה והניח בתכנון הנתיב את הטמפרטורה שנמדדה ברפידים.
מהלך המבצע
בלילה שבין 10–11 באוקטובר המריאו מרפידים שני מסוקי יסעור מטייסת דורסי הלילה ובהם כוח של 16 תותחנים, 6 חיילי אבטחה, קצין קישור, שני תותחים נגררים יבילי אוויר וכ- 150 פגזים חצי מהם נפיצים וחצי פגזי זרחן. מסוק שלישי ובו 15 לוחמים נותר ברפידים בכוננות לחילוץ של הכוח הפושט במקרה הצורך.
שני המסוקים טסו מערבה בליל ירח מלא, ללא אורות דרך ראס סודר, חצו את ים סוף בגובה נמוך מאד והמשיכו מערבה לכיוון ג'בל עתקה במצרים בגובה נמוך . במהלך הטיסה לא נורתה לעבר המסוקים אש נ"מ. לאחר שנחתו יצא מהמסוק מפקד התותחנים וגילה שהקרקע סלעית ואינה מתאימה לקיבוע של התותחים לקרקע. מפקד כוח התותחנים שב למסוק והחליט יחד עם מפקד הטייסת לחפש נקודת נחיתה אלטרנטיבית על אף הקושי הנובע מהצורך בתכנון נתוני ירי חדשים לתותחים.
הכוח הוטס לגבעה אחרת שבה הורד מפקד כוח התותחנים. הוא מצא אותה מתאימה להצבת התותחים ואישר את פריקת הכוח מהמסוק (מיקום מקורב של אזור ההנחתה). לאחר הנחיתה ביצע הכוח טיווח וירה 90 פגזים על מפקדות הארמייה השלישית וצומת חיוני באזור הק"מ ה-101 על ציר קהיר-סואץ והסב להם נזקים ואבדות[2]. במהלך המבצע חסם הצבא המצרי את רשת הקשר שבו השתמש הכוח הישראלי ואילץ אותו לעבור בין רשתות.
לאחר 50 דקות הוחלט על סיום המשימה והכוח הזעיק את המסוקים לחילוץ, אולם בשל תנאי מזג אוויר וערפל לא הצליחו טייסי המסוקים לזהות את הכוח שעל ההר. בעקבות זאת החליט מפקד הטייסת, יובל אפרת, כי יבצע את משימת החילוץ במסוק אחד בלבד. על אף קשיים מרובים בטיסה ובזיהוי, הצליח אפרת, שהדליק את אורות הנחיתה של המסוק כדי להקל על הכוח להכווינו, לזהות את הכוח. הוא נחת בקרבתם והחל בהעמסת התותחים, שנתקלה בקשיים מרובים עקב הכורח להעמיס את שני התותחים למסוק אחד. לאחר מאמצים מרובים של אנשי צוות המסוק ושל התותחנים, התותחים והחיילים הועמסו בהצלחה והמסוק פינה אותם בשלום לקווי צה"ל[3].
תוצאות המבצע
במהלך המבצע נתקל הכוח בקשיים טכניים: קושי בגרירה ידנית של התותחים הכבדים, קושי בקיבוע התותחים לקרקע הסילעית באופן שיצר רתע בלתי מבוקר, קושי בתפעול התותחים וקושי בפינוי הכוח בשל ערפל סמיך.
צבא מצרים לא היה מודע לכך שמקור הירי הארטילרי הוא מג'בל עתקה המצוי בשטחו. בכך התאפשר ביצוע מבצע נוסף דומה של פריקת שני צוותי תותחנים בג'בל עתקה בלילה שבין 16 - 17 באוקטובר שבו יושמו לקחים ממבצע פונטיאק והותקפו מטרות איכות בקווים העורפיים.
למרות קשיי הקיבוע והתפעול התברר למחרת המבצע שהכוח השיג פגיעות טובות במטרות וכי הפעולה הצליחה[4]. למפקד טייסת היסעורים 118, סא"ל יובל אפרת, הוענק לאחר המלחמה עיטור המופת על כושר הטיסה והנחישות שהפגין במבצע[5].
