מנת מאמי מסורתית עשויה ממים, קמחשיפון, אבקת לתת, מלח וגרדת קליפות חושחש מיובשת. מערבלים היטב את חומרי הגלם ומניחים לתערובת לשבת ולהשחים עקב תגובת מייאר. לוקח זמן רב להכין את המאמי, תחילה לשים ומערבבים את המרכיבים, לאחר מכן אופים את התערובת ומניחים לה להתקשות במשך ארבעה ימים. את המאמי המסורתי לא ממתיקים בעזרת סוכר או חומרים אחרים, אך במפעלים מוסיפים לתערובת דבשה. מנת מאמי ביתית מכילה עד 2 אחוזים של סוכר, בעוד שבמאמי תעשייתי אחוזי הסוכר יכולים להגיע עד 20 אחוזים. כמו כן, המאמי מכיל 10 אחוזים של חלבון והוא עשיר ביסודות קורט.
נהוג לאכול את המאמי קר לצד כוס חלב או קרם עם סוכר וכן עם רוטב וניל. בעבר, היה נהוג למרוח את הקינוח על פרוסות לחם. המאמי הוא מרכיב המוסף לבירה במפעל גדול בפינלנד[1].
היסטוריה
אזכור ראשון למאמי נמצא בתזה בלטינית מן המאה ה-16. יש הטוענים שהמאכל הומצא בדרום פינלנד עוד מהמאה ה-13.
בימים עברו היה נהוג לאכול את המאמי בימי התענית שלפני חג הפסחא. הסיבים התזונתיים שבקינוח נקשרו להיטהרות וניקיון הגוף. מאחר שהמאכל אינו מכיל הרבה נוזלים והוא אינו מתקלקל במהירות, היה נהוג לצרוך אותו גם ביום שישי הטוב.
בפינלנד של ימינו, רוב הפינים כבר לא מכינים את המאמי באופן מסורתי בביתם, אלא קונים אותו בחנויות. על אריזות מאמי שהוכן בשיטה המסורתית נהוג לכתוב את המילים perinteinen (מסורתי) או luomu (אורגני). קהילות פינים שהיגרו לאוסטרליה או לצפון אמריקה עודן מכינות מאמי בשיטה הישנה ולא נוהגים לקנות או להזמין אותו[2].
