הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

לרינץ סאבו
Szabó Lőrinc

דיוקן מ-1923 מצוייר על ידי יוז'ף ריפל-רונאי
לידה	31 במרץ 1900 מישקולץ, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	3 באוקטובר 1957 (בגיל 57) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות קרפשי
מקום לימודים	אוניברסיטת אטווש לוראנד
שפות היצירה	צרפתית, הונגרית
תקופת הפעילות	מ-1922
צאצאים	Klára Gáborjáni
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1957) פרס באומגרטן (1944) פרס באומגרטן (1937) פרס באומגרטן (1932) פרס אטילה יוז'ף (1954)

לרינץ סאבו, בשמו המלא - לרינץ סאבו גאבוריאני (בהונגרית:gáborjáni Szabó Lőrinc, ‏ 31 במרץ 1900 - 3 באוקטובר 1957) היה משורר ומתרגם הונגרי.

לרינץ סאבו נולד ב-1900 בעיר מישקולץ במשפחתם של לרינץ באלינט סאבו נהג קטר במקצועו, ושל אילונה לבית פאניצקי , בעלת שורשים סלובקיים מצד אביה. עם אבותיו של סאבו נמנו כמרים קלוויניסטים ומורים. בזמנו קיבלה משפחתו תואר אצולה מהוויבוד של טרנסילבניה, גאבור בתלן. כשהיה בן שלוש עברו לגור לבלשאדיארמט. למד בבית ספר בבאלשאדיארמט ואחר כך בדברצן. מגיל צעיר מאוד נתגלו כשרונותיו הספרותיים ^[1] למד בהתחלה הנדסה אבל שינה את דעתו ועבר ללימודי פילוסופיה באוניברסיטת בודפשט . עם שיריו הראשונים שעדיין נשו אופי פרנסיאני פנה אל עורך כתב העת "ניוגאט", (המערב), מיהאי באביץ' ששלח אותם לפרסום רק מאוחר יותר, אולם הכניס אותו למקום המפגש הפופולרי של הסופרים באותה עת - בית הקפה "צנטראל". הוא אף קיבל אותו כעוזר הוראה באוניברסיטה בזמן הקצר שלימד שם, ומאוחר יותר חלק את דירתו איתו ועם סטודנטים אחרים. סאבו לא סיים את לימודיו וב-1921 זמן קצר אחרי נישואיו לקלרה מיקש, בתו של הסופר לאיוש מיקש התחיל לעבוד בכתב-העת Az Est (הערב). עבד שם למשך 23 שנה עד 1944.

ב-1928-1927 ייסד וערך את המגזין הספרותי "פאנדורה". ^[1]. כמו כן כתב בעיתון Pesti napló. את שיריו הראשונים פרסם בשנות ה-1920 בכתב העת Nyugat. ("המערב"). קובץ השירה הראשון שלו יצא לאור ב-1922 תחת הכותרת Föld, erdő, Isten (אדמה, יער, אלהים) וזכה להצלחה רבה. קיבל בהמשך את הפרס באומגרטן לספרות בשנים 1932, 1937 ו-1943. כמתרגם, נחשב סאבו לאחד ממתרגמי השירה המוכשרים והפורים ביותר של הונגריה.^[1]. הוא תרגם יצירות מאת שייקספיר כמו טימון איש אתונה, (1935) כרצונכם (1938), מקבת (1939), טרוילוס וקרסידה ב-1948, כמו כן תרגם The Rime of the Ancient Mariner ו Kubla Khan מאת קולרידג', פרחי הרוע מאת שארל בודלר (יחד עם באביץ' ועם ארפד טוט, "הצוואה הגדולה", מאת פרנסואה ויון, בית ספר לנשים מאת מולייר, יסורי ורתר הצעיר מאת גתה, טס לבית דרברוויל מאת תומאס הרדי, יצירות של פול ורלן, טיוטצ'ב, פושקין, איוואן קרילוב, היינריך פון קלייסט, מריקה, ניטשה, שטפן גאורגה, רילקה, גוטפריד בן ולדימיר מאיאקובסקי ויוזף ויינהבר.

במהלך השנים התקרב סאבו אל הפאשיסם ההונגרי ולגרמניה הנאצית, שם הוזמן לאירועי תרבות. סאבו גוייס בצבא ההונגרי במלחמת העולם השנייה והשתתף בקרבות נגד ברית המועצות. פגש את דיולה גמבש ובכנס ספרותי בלילאפירד שיבח את יופיה של שירת המלחמה. ב-1942 הצטרף סאבו ל"ברית הסופרים האירופים" מיסודה של יוזף גבלס. בימינו נודעה התכתבותו עם המזיכר הראשי של ארגון זה שהיה לידיד קרוב שלו. סאבו הפך לדובר המחלקה ההונגרית של הברית, אחרי יוז'ף נירה, ופרסם מאמרים במגזין הארגון - "Europäische Literatur"

אחרי כיבוש בודפשט על ידי הצבא הסובייטי הקפטן הסובייטי הקירגיזי טמירקול אומטלייב הציל ממוות את המשורר, את משפחתו ואת ספרייתו. בסימן אסירות תודה הקדיש סאבו לאותו קצין את השיר "טמירקול אומטלייב". שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים עורר חרם נגדו מצד השלטון וחוגי התרבות של הונגריה הקומוניסטית . למזלו לא נאסר. הורשה לפרסם רק תרגומים. בתקופה הזאת הוא כתב למגירה יצירות שזכו מאוחר יותר להערכה רבה. ^[1] כתב את רומן השירים "נגינת צרצרים" על ימי ילדותו ונעוריו כמו כן את מחזור השירים הליריים "השנה ה-26" לזכר אישה אהובה. במרוצת הזמן חשיבותו כמשורר זכתה להכרה, קיבל את הפרס יוז'ף אטילה ואחר כך זמן קצר לפני מותו - פרס קושוט. סאבו נפטר ב-1957 מהתקף לב בבודפשט, ברובע יוז'פווארוש.

שירתו עמדה בהתחלה בסימן האקספרסיוניזם עם ביטויי מרדנות כלפי החברה הקפיטליסטית העירונית ופולחן הממון . זאת מבלי להיות שירת מחאה אלא בעלת אופי איטלקטואלי מובהק שהתמקד בשאלות יסוד כאשר ה"אני" הועמד במרכז. ^[1]. כמה משיריו הוקדשו לילדיו "לוצי" (Lóci) ו"קלארי", בעוד שבשירים אחרים הוא נזכר בילדותו. ב-1950 התאבדה חברתו ארז'בט קורזאטי . הסונטה "השנה ה-26" שנכתבה לזכרה, פורסמה ב-1957.

• 1932, 1937, 1944 - שלוש פעמים - פרס פרנץ באומגרטן
• 1954 - פרס יוזף אטילה
• 1957 - פרס קושוט

• 1998 - נבחר לחבר שלאחר המוות של האקדמיה הדיגיטלית לספרות בהונגריה.
• במקום שבו נולד בעיר משקולץ במתחם ורשמרטי יש רחוב שנקרא "דרך סאבו לרינץ" ובית ספר יסודי הנקרא על שמו.

• 1983 - שני שירים של להקת הרוק הסובייטית הרוסית נאוטילוס פומפיליוס (באלבום Переезд - "בתנועה")" באופרה האיטלקית" ו"מוזיקה" הולחנו לפי שירים של לרינץ סאבו.

• Föld, erdő, Isten (אדמה, יער, אלהים, 1922)
• Kalibán (קליבן, 1923)
• Fény, fény, fény (אור, אור, אור, 1926)
• A Sátán műremekei (יצירות המופת של השטן, 1926)
• Te meg a világ (אתה ועולם, 1932)
• Különbéke (שלום נפרד, 1936)
• Harc az ünnepért (מאבק על החג, 1938)
• Régen és most (פעם ועכשיו, 1943)
• Tücsökzene (שירת צרצר, 1947)
• A huszonhatodik év (השנה ה-26, 1957)

מדיה וקבצים בנושא לרינץ סאבו בוויקישיתוף

• לרינץ סאבו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• לרינץ סאבו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• לרינץ סאבו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• לרינץ סאבו, באתר Discogs (באנגלית)

• Frank-Rutger Hausmann "Dichte, Dichter, tage nicht!" – Die Europäische Schriftsteller-Vereinigung in Weimar 1941–1948. ISBN 3-465-03295-0

2004

• איתמר יעוז-קסט - לרינץ סאבו ב- צבי הפלאות -אנתולוגיה מן השירה ההונגרית לדורותיה, עקד, תל אביב 1984 עמ' 130