מיהאי לאסלו אקוש באביץ' סנט-אישטוואני (בהונגרית: Babits Mihály או Szentistváni Babits Mihály László Ákos , 26 בנובמבר1883סקסארד – 4 באוגוסט1941בודפשט) היה משורר, סופר, מסאי, היסטוריון של הספרות, מבקר ספרות ומתרגםהונגרי. חלק משיריו נוגעים בנושאים בעלי אופי דתי. הוא נמנה עם נציגי דור הסופרים הראשון שהתבלטו בחוג הדו-שבועון הספרותי החשוב בהונגריה, ניוגט (מערב) שהוא הפך לעורכו הראשי (השני) משנת 1929 (לאחר תקופת העורך הראשי הראשון הוגו איגנוטוש) ועד מותו בשנת 1941. באביץ' כונה "המשורר המלומד" (Poeta Doctus) של הספרות ההונגרית.[1][2] היה חבר באגודת קישפלודי ובאגודת פטפי.
ביוגרפיה
ילדות וצעירות
באביץ' נולד בשנת 1883 בסֶקסארד, בירת המחוז טולנה כבנם של השופט מיהאי באביץ' (שעבד בבודשפט ואחר כך החל משנת 1891 בבית משפט בפץ') ושל האַינאלקה (אורורה) לבית קֶלֶמֶן (Kelemen), אישה שוחרת תרבות, כולל שירה, שידעה לדלקם בעל פה את "יבגני אונייגין" מאת פושקין, את הפואמה "טולדי" מאת יאנוש אראן ואת הרומן בחרוזים של לאסלו אראן, "גיבור התעתועים". אחד מקרובי המשפחה של האם היה המשפטן דז'ה בודאי.
שם המשפחה באביץ' נפוץ בקרב הסרבים והקרואטים. לדברי הסופר לא היה ידוע לו דבר על אבות ממוצא סלאבי ומשפחתו מצד האב היא משפחת אצילים הונגרים שמקורה באזור שומוג'. באביץ' טען שקיימת גם מילה הונגרית עתיקה דומה, אך אם היה מתברר שיש לו באמת גם מוצא סלאבי, היה רואה בזאת העשרה מבורכת, כמו במקרים של מיקלוש זריני או שנדור פטפי.[3]
באביץ' למד בבתי ספר יסודיים בבודפשט ובפץ' ואחר כך החל מספטמבר 1893 הוא למד בגימנסית הנזירים הציסטרסיאנים על שם לאיוש הגדול בעיר פץ'. ב-1898 כשהיה תלמיד בשנה חמישית בגימנסיה מת האב ואלמנתו עברה עם שני ילדיה לבית סבה, יוז'ף קלמן בסקסארד. סבתה, אינוצנציה לבית ראץ (המופיעה בשם "הדודה צנצי" ברומן של באביץ' "בני המוות") איחדה את המשפחה סביבה. בשנים 1901–1905 הוא למד בפקולטה ללימודים הומניים באוניברסיטת פטר פאזמאן בבודפשט ספרות הונגרית וצרפתית, אחר כך ספרות הונגרית ולטינית. בעת לימודי הסגנון בקורס של לאסלו נֵגיישי (Négyesy), עשה באביץ' היכרות עם דז'ה קוסטולאני ועם דיולה יוהאס. כסטודנט התוודע להגותם של ארתור שופנהאואר ושל פרידריך ניטשה. בתום לימודיו הוסמך להוראת הונגרית ולטינית ולימד ספרות הונגרית בגימנסיות בבאיה (1906-1905), בסקסארד, אויפשט, סגד (1908-1906), אחר כך בפגראש (בטרנסילבניה) (1911-1908), שוב באויפשט בגימנסיית "קלמן קנווש" (1911) ולבסוף בגימנסיית "פרנץ קלצ'יי" בבודפשט (1918-1912).
פעילותו ספרותית והפובליציסטית
כתב שירים עוד מהתחלת המאה ה-20 אך את פעילותו הספרותית הרשמית החל בשנת 1908 כשפורסמו לו שירים באוסף לשירה "א הולנאפ" ("יום המחר" A Holnap) שהוצא לאור בעיר נאג'ווארד.
באותה שנה ערך מסע באיטליה בעקבות דנטה אליגיירי, ואחריו באו מסעות נוספים לשם. הם נתנו לו השראה לתרגם להונגרית את הקומדיה האלוהית של דנטה: "התופת" (1913), "כור המצרף" (1920), גן עדן (1923).
בשנת 1911 הפך לכותב הבית של המגזין "ניוגאט" (מערב), לצד מחברים חשובים אחרים כגון אנדרה אדי, גיולה קרודי או אלדאר שפפלין.
זמן קצר בימי המהפכה ההונגרית משנת 1918 התמנה כפרופסור לספרות זרה ולספרות הונגרית מודרנית באוניברסיטה ע"ש לוראנד אטווש בבודפשט, אך אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי בגלל השקפתו הפציפיסטית הודח מתפקידיו על ידי השלטון הימני החדש.
הרומן של באביץ' "הכליף-חסידה" הוא ספר מדע בדיוני על האישיות המפוצלת שנכתב בהשפעת התורה של פרויד. עלילתו של ספר אחר, Elza pilóta, vagy a tökéletes társadalom ("הטייסת אלזה או החברה המושלמת") מתרחשת בעתיד אוטופי. בכמה מיצירותיו ניכר עניינו בהגותם של אנרי ברגסון ופרידריך ניטשה.
בשנת 1921 התחתן באביץ' עם המשוררת אילונה טאנר, שפרסמה שירים תחת שם העט סופי טרק.
(Sophie Török). כעבור שנתיים עבר הזוג לגור באסטרגום. בשנת 1927 התקבל הסופר באגודת קישפלודי מנה באביץ' כאמור לעורך הראשי של כתב העת ניוגט (עד 1933 במקביל לז'יגמונד מוריץ) וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו.
בשנת 1937 אובחן עם סרטן של הגרון. ב-1941 הוא נפטר בבודפשט בגיל 57. הובא לקבורה בבית העלמין קרפשי בבודפשט.
פעילותו הספרותית
שירתו התאפיינה במגוון סגנוני רחב תוך שימוש וירטואוזי בשפה. לעיתים סגנונו התקרב לאקספרסיוניזם כמו בתיאורו את אירוע הדמים של דיכוי הפגנת הפועלים ב-23 במאי 1912 בשירו "עשרים ושלושה במאי בראקושפאלוטה". גוון דומה ניתן למצוא גם בשיריו הפציפיסטיים בימי מלחמת העולם הראשונה.
בשנותיו האחרונות גישתו הפציפיסטית וזו הדתית קתולית פעלו יחדיו בהעברת מסר הומניסטי. אף על פי שהצטייר לא פעם כבעל השקפה אמנותית שהדגישה את הפן האמנותי האסתטי לעומת הפן המגויס, גילה באביץ' מודעות לאחריותו ושליחותו הנבואית כמשורר
אמנם.
עניינו בשפות בינלאומיות
בשנת 1913 למד באביץ' את שפת אידו ובשנת 1918 היה לחבר לשם כבוד ב-ULII, איחוד השפה הבינלאומית אידו.
פרסים ואותות הוקרה
1940 - פרס סן רמו (איטליה) - על תרגומו את "הקומדיה האלוהית" בהונגרית
מאי 2017 - הוקמה בעיר אסטרגום להקת תיאטרון קאמרי על שמו
כתביו
רומנים
1913, 1916 A gólyakalifa- (ח'ליף החסידה) (1913; התרגום העברי של יצירה זו ראה אור בשנת 2009 בהוצאת כרמל),
1920 - Karácsonyi Madonna (הגבירה של חג המולד)
1922 - Timár Virgil fia (בנו של וירגיל טימאר)
1916-1915 - Kártyavár (טירת הקלפים) (1923) רומן סאטירי, ממנו פורסמו 23 פרקים מתוך 31 בכב העת "ניוגאט" בשנים 1915–1916, אחרי הפסקה בכתיבה בנסיבות פוליטיות, הסופר סיים אותו בשנת 1923
1927 - Halálfiai (בני המוות) -מתאר מתוך גישה אוהדת את שקיעתם של בני מעמד הביניים
1933 Elza pilóta vagy a tökéletes társadalom (הטייסת אלזה או החברה המושלמת)
קובצי שירים
מצבתם של מיהאי באביץ' ואשתו סופיה טרק (אילונה טאנר) בעיצובו של האמן בני פרנצי בבית העלמין קרפשי בבודפשט
1909 Levelek Iris koszorújából - (עלים מן העטרה של איריס)
Herceg, hátha megjön a tél is! 1911 (הו, נסיך, אז מה אם ויבוא גם החורף!)
Béke és háború közt 1911–1913 (שלום ומלחמה)
Recitatív 1916 (רצ'יטטיבו)
Nyugtalanság völgye 1920 (עמק האי שקט)
1925 -Sziget és tenger (אי וים)
1929-Az Istenek halnak, az ember él (האלים מתים, האדם חי)
1933-Versenyt az esztendőkkel! (מרוץ נגד השנים)
1938 - Összes versei (כל השירים)
מבחר שירים
In Horatium 1904
Óda a bűnhöz 1904 (אודה לחטא)
Himnusz Irishez 1904 (המנון לאיריס)
A lírikus epilógja 1904 (האפילוג של הליריקן)
Messze... messze... 1907 (רחוק...רחוק...)
Esti kérdés 1909 (שאלת ערב) - בקובץ "Herceg, hátha megjön a tél is!"
Május huszonhárom Rákospalotán 1912 (עשרים ושלושה במאי בראקושפאלוטה)
Húsvét előtt 1916
Fortissimo 1917 (פורטיסימו)
Zsoltár férfihangra 1918 (תהלים לקול של גבר)
A gazda bekeríti házát 1925 (החוואי מגדר את ביתו) (בקובץ "האלים מתים, האדם חי")
Cigány a siralomházban 1929
Mint különös hírmondó 1930
Csak posta voltál 1933
Ősz és tavasz között 1936
Balázsolás 1937
Jónás könyve 1938 - ספר יונה (סיפור בחרוזים)
Jónás imája 1939 - תפילת יונה
מסות
Petőfi és Arany 1910 (פטפי ואראן)
Az irodalom halottjai 1910 (מות הספרות)
Az ifjú Vörösmarty 1911 (ורשמרטי הצעיר)
A férfi Vörösmarty 1911 (ורשמרטי הבוגר)
1917 - Irodalmi problémak (סוגיות ספרותיות)
Tanulmány Adyról 1920 (מחקר על אדיׂ)
Írók két háború közt 1941 (סופרים בתקופה שבין שתי המלחמות)
1936, Az europai irodalom története, 1941 (תולדות הספרות האירופית)
1928 Groteszk és arabeszk. Elbeszélések és fantáziák Edgar Allan Poe - סיפורי אדגר אלן פו (Pár szó egy múmiával, A hosszúkás láda, Árny, Metzengerstein, Egy hordó Amontillado, Az Usher-ház vége, Történet a Rongyos Hegyekből, Morella, Az üzletember, A perverzió démona stb.) ושיריו (A holló, Álomország, Valakinek a Paradicsomban etc)
1923 - George Meredith: Az önző (ג'ורג' מרדית'- הרומן "האגואיסט") יחד עם ארפאד טוט
1923 - Theophile Gautier: Kleopatra egy éjszakája (תאופיל גוטייה:הנובלה "לילה אחד של קלאופטרה"
משפות שונות:
1921 - Erato -Az erotikus világköltészet remekei (אראטו - יצירות המופת של השירה הארוטית העולמית) פורסם תחת שמו, אולם חלק מהשירים תורגמו על ידי לרינץ סאבו
1939 - תרגומיו הקצרים - בכלל היצרות של מיהאי באביץ'
תרגומי יצירותיו לעברית
1973 - הפואמה "ספר יונה" - בתרגומו של מרדכי אבי שאול, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאת לאור, תל אביב
