למפיאו (בפורטוגזית: Lampião, מילולית: "מנורת שמן גדולה"; 1898–1938) היה הכינוי בו נודע וירגוליניו פריירה דה סילבה (בפורטוגזית: Virgolinio Ferreira da Silva), פורע-חוק ברזילאי מפורסם ומנהיג חבורת קנגאסו שהטילה את חתתה על אזור הסרטאו בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, עד שנתפס והוצא להורג בידי הכוחות הפדרליים.

על שמו נקרא העיתון O Lampião da Esquina.

וירגוליניו נולד בכפר סרה טליאדה (Serra Talhada) שבסרטאו של מדינת פרנמבוקו כבנם השלישי של משפחת איכרים צנועה. עד לשנות ה-20 של חייו היה וירגוליניו אומן מעבד עור וידע קרוא וכתוב. כאשר נהרג אביו בעימות עם המשטרה בשנת 1919 ביקש וירגוליניו נקמה, ולאחר שקיבל את מבוקשו הפך למבוקש בידי החוק. במהלך שני העשורים הבאים הנהיג למפיאו חבורת קנגאסירוס שמספרם לא עלה על כ-50 ברחבי הסרטאו. אלו היו חמושים בנשק קל שרובו היה נשק שלל מהתנגשויותיו עם המשטרה. למפיאו ואנשיו נהגו לתקוף עיירות קטנות וחוות, להרוג אנשים ובקר, לשבות בני ערובה לשם קבלת כופר נפש, לפגוע בקורבנותיו בעינויים, אונס, הטלת מום וביזה. בשנת 1930 הצטרפה אליו חברתו מריה דאה (Déa), שכונתה "מריה היפה", ולקחה חלק במעללי החבורה ואשר ילדה לו בת בשנת 1932.

ב-28 ביולי 1938 נפלו למפיאו ואנשיו למארב משטרתי חמוש במכונות ירייה שהונח בחוות אנז'יקו (Angico) שבסרז'יפה, שהייתה אחד ממקומות המסתור שלהם, בעקבות בגידתו של אחד מתומכיהם. בקרב נפלו למפיאו, מריה ותשעה מאנשיו. ראשיהם נכרתו מעליהם ונשלחו לסלבדור על מנת שיבחנו בידי מומחים מהמכון המשפטי ויוצגו לציבור לאחר מכן. בשנת 1971 עלה בידי משפחות ההרוגים לקבל בחזרה את הראשים הכרותים על מנת להביאם למנוחתם האחרונה.

למפיאו ומריה היפה הפכו לאגדה ולדמויות באינספור סיפורים עממיים, ספרים, ספרות קורדל, שירים, סרטים ומספר אופרות סבון רוויות דרמה, תשוקה ואלימות. על אף אכזריותו כלפי תושבי הארץ הדלים, הצטיירה דמותו כגיבור עממי המנהיג מרידת איכרים כנגד הקולונלים (coroneis), בעלי האחוזות רבי הכוח.

מדיה וקבצים בנושא למפיאו בוויקישיתוף

• אתר רשמי המתוחזק בידי נכדתו של למפיאו