בערב הטרום-אסלאמית (אנ') נעשה שימוש במספר לוחות שנה. כתובות עתיקות של לוחות שנה שנמצאו בדרום ערב חושפות שימוש בלוחות שנה מקומיים. לפחות חלק מלוחות השנה הדרום-ערביים עשו שימוש בלוח ירחי-שמשי. במרכז ערב, במיוחד מכה, חסרות עדויות אפיגרפיות, אך פרטים המופיעים בכתבים של מחברים מוסלמים מהתקופה העבאסית מהווים גם הם עדות לשימוש בלוחות שנה שונים.[1] חלק מההיסטוריונים טוענים כי לוח השנה הערבי הטרום-אסלאמי אשר היה בשימוש במרכז ערב היה לוח שנה ירחי בלבד בדומה ללוח המוסלמי המודרני.[2][1][3] אחרים טוענים שלוח השנה הטרום-אסלאמי היה במקור לוח שנה ירחי, אך מציעים שכ-200 שנה לפני ההג'רה הוא הוסב ללוח ירחי-שמשי, שנוסף לו מעת לעת חודש כעיבור שנה, בכדי לשמור על מועד העלייה לרגל מקביל לעונה בה שפע הסחורה היה במיטבו.[4][5]
שמות הימים הטרום-אסלאמים
השמות של ימי השבוע בערב הטרום-אסלאמית שונו עם עליית האסלאם בכדי להתאים ל-7 הימים שאללה ברא בהם את העולם, כפי שמסופר בספר בראשית, פרק א'. לפני כן, ימי השבוע הערבים הטרום-אסלאמים היו:
מקורות לשמות החודשים הטרום-אסלאמים אלה הם "אל-מונטכאב מין ע'רב קאלאם אל-ערב" מאת חסן מאבו אל-חסן עלי בן אל-חסן בן אל-חוסיין אל-חונה אד-ד'סאן (309 בספירה המוסלמית/ 921 לספירה הנוצרית), הידוע יותר בשם "קוראא אן-נאמל", וליסאן אל-ערב[6] מאבן מנחור (נפטר ב-711 בספירה המוסלמית/ 1311 בספירה הנוצרית). אל-בירוני ואל-מסעודי מציעים שהערבים הקדמונים השתמשו באותם שמות חודשים כמו המוסלמים, אם כי הם מתעדים גם שמות חודשים אחרים ששימשו את הערבים הטרום-אסלאמים.[1]
מספר
טרום-אסלאמית
בערבית
איסלאמי
בערבית
1
מו'טמיר או אל-מו'טמיר
مُؤْتَمِر / ٱلْمُؤْتَمِر
אל-מֻחַרַם
ٱلْمُحَرَّم
2
נאג'יר
نَاجِر
אל-צַפַר
صَفَر
3
חוואן או חוואן
خَوَّان / خُوَّان
רַבִּיע אַלְ-אַוַל
رَبِيع ٱلْأَوَّل
4
ובסאן
وَبْصَان
רַבִּיע אַתְ’־תַ’אנִי
رَبِيع ٱلْآخِر / رَبِيع ٱلثَّانِي
5
חאנין
حَنِين
ג’וּמַאדַא אַלְ-אוּלַא
جُمَادَىٰ ٱلْأُولَىٰ
6
רובבא
رُبَّىٰ
ג’וּמַאדַא אַלְ-אַחִירָה או ג’וּמַאדַא אַתְ’־תַ’אנִיא
جُمَادَىٰ ٱلْآخِرَة / جُمَادَىٰ ٱلثَّانِيَة
7
אל-אסם או מונייל אל-אסינה או אל-מֻחַרַם
ٱلْأَصَمّ / مُنْصِل ٱلْأَسِنَّة / ٱلْمُحَرَّم
רַגַ'ב
رَجَب
8
אדעיל
عَاذِل
שַעְבַּאן
شَعْبَان
9
נתיק
نَاتِق
רַמַד'אן
رَمَضَان
10
וואל או ועיל
وَعْل / وَعِل
שַׁוַאל
شَوَّال
11
וורנא
وَرْنَة
ד'וּ אַלְ-קַעְדַה
ذُو ٱلْقَعْدَة
12
בורק או מיימון
بُرَك / مَيْمُون
ד'וּ אַלְ-חִגַ'ה
ذُو ٱلْحِجَّة
אירועים
היו שהציעו כי פסטיבלי העלייה לרגל הערבים בחודש השביעי והשנים עשר היו במקור פסטיבלי נקודת השוויון[7] ומחקר על לוח השנה הטרום-אסלאמי סוכם במחקר האסלאמי והחילוני,[8] המשווה את החודשים הטרום-אסלאמים המקבילים לחודשים המוסלמים ממוחרם ועד ד'ו אל-חיג'ה עם חודשי לוח השנה העבריאייר עד ניסן בהתאמה (רמדאן מקביל לצום עשרה בטבת) ולא ניסן עד אדר כפי שהונח לפני כן. הנחות אלו מתבוססות על הקבלת החגים והמועדים המצוינים בלוח השנה העברי לאלו המצוינים בלוח השנה המוסלמי. אולם בניגוד גמור לדעה זו, חוקרים נוצרים[9] ויהודים[10] ניסו להשוות את החודשים הטרום-אסלאמיים ממוחרם ועד ג’ומאדא את’־ת’אניא לחודשים העבריים תשרי עד אדר בהתאמה. אף על פי כן, העמדה האסלאמית המשווה את ניסן לד'ו אל-חיג'ה פופולרית יותר בקרב החוקרים.[8] ניסן הוא חודש האביב בלוח העברי ובלוח השנה הבבלי, שניהם לוחות ירחיים עם 12 או 13 חודשים.
ארבעת החודשים האסורים
במסורת האסלאמית הרווחה בקרב ערביי תיאמח (אנ'), חג'אז ונג'ד הבחינו בין שני סוגי חודשים, חודשים מותרים (חלאל) ואסורים (חראם).[1] החודשים האסורים היו ארבעה חודשים שבהם אסורה לחימה, ביניהם חודש רג'ב ושלושת החודשים סביב עונת העלייה לרגל: ד'ו אל-קעדה, ד'ו אל-חיג'ה ומוחרם.[1] תופעה דומה אם לא זהה לחודשים האסורים תועדה גם על ידי ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס, לפיה הוא מתאר שביתת נשק שערביי המזרח בממלכת לחמיד, בשליטתו של אל-מונדיר השני, כיבדו במשך חודשיים בהיפוך הקיץ של שנת 541 לספירה.[1] עם זאת, היסטוריונים מוסלמים אינם קושרים חודשים אלו לעונה מסוימת.[1]
נסיא'
הקוראן מקשר את ארבעת החודשים האסורים עם הנסיא' (בערבית: ٱلنَّسِيء), מילה שפירושה המילולי "דחיה".[1] על פי המסורת המוסלמית, החלטת הדחיה נוהלה על ידי שבט קינאנה (אנ'),[3] על ידי אדם המכונה האל-קלמאס של קינאנה וצאצאיו.
הוצעו פרשנויות שונות למושג נסיא'.[11] מספר חוקרים מוסלמים[2] ומערביים,[1][3] טוענים כי לוח השנה הטרום-אסלאמי שהיה בשימוש במרכז ערב היה לוח ירחי בלבד הדומה ללוח האסלאמי המודרני. לפי תפיסה זו, הנסיא' קשור לפרקטיקות הטרום-אסלאמיות של ערביי מכה, שם הם היו משנים את חלוקת החודשים האסורים בתוך השנה מבלי ליישם שינויים בלוח השנה עצמו. פרשנות זו נתמכת על ידי היסטוריונים ולקסיקוגרפים ערבים, כמו אבן השאם, אבן מנצור והקורפוס של פירוש הקוראן.
טענה זו נתמכת על ידי כתובת שבאית מוקדמת, שבה "נדחה" טקס דתי עקב מלחמה. לפי ההקשר של כתובת זו, הפועל "נס" אינו קשור לשינוי בלוח השנה, אלא רק להזזת האירועים הדתיים בתוך לוח השנה עצמו. הדמיון בין התפיסה הדתית המופיעה בכתובת עתיקה זו לבין הקוראן מצביעה על כך שדחיה שאינה שינוי בלוח השנה עצמו היא גם המשמעות הקוראנית של המילה נסיא'.[1]האנציקלופדיה של האסלאם מסיקה כך: "המערכת הערבית של נסיא' נועדה רק בכדי להעביר את החג' והירידים הקשורים אליו בסביבת מכה לעונה המתאימה בשנה. היא לא נועדה בכדי לתקן את לוח שנה באופן גורף."[12]
חוקרים אחרים מסכימים כי במקור היה זה לוח שנה ירחי, אך מציעים שכ-200 שנה לפני ההג'רה הוא הוסב ללוח ירחי-שמשי, שנוסף לו מעת לעת חודש כעיבור שנה, בכדי לשמור על מועד העלייה לרגל מקביל לעונה בה שפע הסחורה היה במיטבו.[4][5] פרשנות זו הוצעה לראשונה על ידי האסטרולוג והאסטרונום המוסלמי מימי הביניים אבו מעשר אל-בלח'י, ולאחר מכן על ידי אל-בירוני,[13]אל-מסעודי ומספר חוקרים מערביים.[14] פרשנות זו רואה בנסיא'' מילה נרדפת למילה הערבית ל-'קביסה' (שינוי קלנדרי). הערבים, על פי אחד ההסברים שהזכיר אבו מעשר, למדו על התערבות זו בלוח השנה מהיהודים.[3][13]נשיא הסנהדרין היהודי קבע אלו שנים יש לעבר בלוח השנה העברי.[15] יש מקורות שטוענים שהערבים עקבו אחר הנוהג היהודי ועיברו כשבע שנים במהלך תשע עשרה שנים, או שהם הוסיפו כתשעה חודשים על פני 24 שנים; עם זאת, אין הסכמה בין החוקרים בסוגיה זו. המחזור המטוני של 19 השנים הוקם לצורך קביעת השנים המעוברות בלוח העברי מאז גלות בבל, הוא נצפה גם בלוח הבבלי החל מאותה התקופה. שבט הקיננה, בתקופתו של מוחמד, היה אחראי על אישור העיבור. שבט הקיננה נטל על עצמו את המשימה הזו משבט הקינדה, שגויר מאות שנים קודם לכן, עדות התומכת בטענה שייתכן שתהליך עיבור השנים הושאל מלוח השנה העברי.[16]
^ 12345678910F.C. De Blois, "TA’RĪKH": I.1.iv. "Pre-Islamic and agricultural calendars of the Arabian peninsula", The Encyclopaedia of Islam, 2nd edition, X:260.