PROFILPELAJAR.COM

לואיש דה קמואש
Luís Vaz de Camões
לידה	דצמבר 1524; ליסבון, פורטוגל
פטירה	10 ביוני 1580 (בגיל 55); ליסבון, פורטוגל
מדינה	ממלכת פורטוגל
מקום קבורה	מנזר ז'רונימוש
השכלה	אוניברסיטת קוימברה
השקפה דתית	נצרות קתולית
חתימה

לואיש ואז דה קמואש (בפורטוגזית: Luís Vaz de Camões;‏ 1524, ליסבון (או בקוימברה או באלנקר) – 10 ביוני 1580, ליסבון) היה משורר פורטוגזי הנחשב על ידי רבים לגדול המשוררים בשפה הפורטוגזית ובין גדולי המשוררים בהיסטוריה האנושית. גאוניותו ושליטתו בחריזה זיכוהו במעמד שקול לזה של הומרוס, ורגיליוס, דנטה, סרבנטס או שייקספיר. הוא חיבר מספר רב של פואמות בפורטוגזית ובספרדית ודרמות ליריות, אך יותר מכל נודע בזכות יצירתו האפית הלוזיאדות (Os Lusíadas), כלומר שירי בני לוזוס, הלוזיטאנים או הפורטוגזים. חיבורו הפילוסופי "הפארנאסוס של לואיש ואז" אבד לאנושות, כשנגנב ממנו, יחד עם חלק מ"הלוזיטאנים", בעת ששהה באי מוזמביק.

ביוגרפיה

קמואש נולד בליסבון (או בקוימברה או באלנקר) בסביבות 1524–1525 כבן למשפחה ממוצא גאליסי, שעברה להתגורר בפורטוגל. תחילה קבעה המשפחה את ביתה בצפון הממלכה, בשאבש, ובהמשך העתיקה את מעונה לקוימברה ולליסבון. שם אביו היה סימָאוֹ וָאז דה קמוֹאֶש ואימו הייתה אנה דֶה סָא אֶה מָסֶדוֹ. מצד אביו, סב סבו של קמואש היה הטרובדור הגאליסי ואסקו דה פירש דה קמואש, ומצד אימו הוא היה קרוב משפחה של מגלה הארצות הנודע ואסקו דה גאמה, האירופי הראשון שהפליג להודו דרך כף התקווה הטובה.

בשנים 1542–1545 הוא חי בליסבון, ונטש את לימודיו לטובת התערות בסביבת חצר המלך ז'ואו השלישי, ושם הוא זכה לאהדה כמשורר, וגם נודע ביהירותו. הוא חי זמן מה בעיר קוימברה, וייתכן שהתגורר במתחם מנזר סנטה קרוז, שם שימש דודו בֶנְטו דה קמואש ככומר.

אין כיום בידינו תיעוד לגבי הזמן בו שהה המשורר בקוימברה. על כל פנים, כתיבתו המעודנת מעידה על כך שככל הנראה קנה את השכלתו באוניברסיטת קוימברה, המוסד האוניברסיטאי היחיד בפורטוגל באותה עת. שם נקשר לבני ביתו של הדוכס של ליניארס (Linhares), פרנסיסקו דה נורוניה, ואפשר כי שימש כחונך של בנו אנטוניו. ב-1549 גויס קמואש לצבא ונשלח לפייטוריה הפורטוגזית בסאוטה בה שהה עד 1551. באותה תקופה נחשבה יציאה לסאוטה כחלק מההווי הצבאי המקובל בקרב צעירים, אותו ביטא קמואש בשירו הלירי "Aquela que de amor descomedido" (בתרגום חופשי: "זו אשר אהבתה הכזיבה" או "זו אשר נאהבה עד בלי די"). קמואש איבד בקרב, מפגיעת חץ, את אחת מעיניו, כאשר כיתרו המורים את סאוטה, והוא ביטא זאת כ"חרונו הנדיר של מארס" ("fúria rara de Marte"). אף על פי כן, שימר קמואש את כשירותו ומוכנותו כחייל.

עם חזרתו לליסבון, שב במהרה לחיי הבוהמה. ייוחסו לו פרשיות אהבים שונות, עם עלמות החצר, ואף עם אחותו של המלך ז'ואו ה-3. משהוטל עליו אות קלון, נאלץ לעזוב את ליסבון ולעבור לעיירה קונסטנסיה שבמחוז סנטרם. אין כל ראיה מתועדת בעניין זה. ב-1552, ביום חג הקורפוס כריסטי, הכה קמואש, בעודו בגילופין, פלוני בשם גונסלו בורז'ס. הוא נכלא, ויצא לחופשי הודות לכתב מחילה מלכותי, שהונפק ב-7 במרץ 1553, ועלה על אחת מאניות הארמדה של פרנאו אלוורז קברל, שהפליגה להודו ב-24 במרץ 1553.

המזרח

עם הגעתו לגואה, הצטרף קמואש למסע עונשין שארגן המשנה למלך פורטוגל בהודו, אפונסו דה נורוניה, כדי לתקוף את מלך צֶ'מְבֶה, הידוע כ"מלך הפלפל". למסע זה התייחס קמואש בשיר הלירי "O Poeta Simónides falando" (המשורר סימונידש, בעודו מדבר). עם חזרתו לגואה, כתב קמואש חלק ניכר מיצירתו האפית. הוא ראה בעיר "אם חורגת לכל הגברים יישרי הדרך". שם למד את מנהגי הנוצרים וההינדים המקומיים, ואת הגאוגרפיה וההיסטוריה האזורית. הוא לקח חלק בעוד מסעות ימיים, הקשורים בפעילות צבאית של הפורטוגזים בזירות המזרח הרחוק. בחודשים פברואר-נובמבר 1554 הוא יצא להפלגה למפרץ הפרסי, במסגרת הארמדה של פרננדו דה מנזז, בה לקחו חלק יותר מ-1000 חיילים ומלחים ו-30 ספינות, ואת מרירותו באותה עת הוא הביע בשירו "Junto de um seco, fero e estéril monte" ("למרגלות גבעה שחונה, עקרה ומעוררת יראה"). עם חזרת הארמדה להודו הוא התמנה בידי המושל פרנסיסקו בָרֶטו, לו הקדיש מאוחר יותר את השיר "Auto do Filodemo", כ"נציב לענייני נפטרים בסביבותיה של סין" ("provedor-mor dos defuntos nas partes da China").

ב-1556 הוא נסע למקאו. שם הוא חי במערה, בה כתב חלק נכבד של "הלוזיאדות". באומץ לב הוא מנע את אובדן כתב היד של "הלוזיאדות", שכבר היה בשלבי כתיבה מתקדמים (cf. Lus., X, 128), כאשר ספינה בה הפליג עלתה על שרטון בדלטת נהר המקונג. באסון הוא איבד את בת זוגו הסינית, שכונתה בפיו דינמני (Dinamene), לה הקדיש סדרת שירים. ייתכן כי טורי החריזה "Sôbolos rios" (בפורטוגזית ארכאית: "על פני נהרות") נכתבו בהשראת חוויה זו.

באוגוסט 1560 הוא חזר לגואה, ובשיר ארוך, כתוב באוקטבות, הוא ביקש את חסותו של המשנה-למלך, דום קונשטנטינו דה ברגנסה. לאחר שנכלא בעוון צבירת חובות, הוא פנה בחרוזי תחנונים כלפי המשנה-למלך החדש, דום פרנסישקו קואוטיניו, הדוכס של רדונדו, בבקשה לשחררו.

ב-1568 הוא הפליג לאי מוזמביק, ושם, בחלוף שנתיים, פגש אותו דיוגו קואוטו, אשר דיווח על כך בכתביו. בכתבים אלה, מוסיף ומפרט קואוטו כי המשורר "היה כה עני עד כי חי על חשבון חבריו" (נכתב בדקאדה השמינית של אסיה, בכתבי קואוטו). שם עמל קמואש על הגהת "הלוזיטאנים" וגם חיבר את יצירתו "חיבור פרי עטו של לואיש דה קמואש, כולל שירה, דיון על פילוסופיה ומדעים אחרים", שנגנבה מאוחר יותר, בעודו שוהה במוזמביק. דיוגו דה קואוטו מימן את מסע ההמשך של קמואש בחזרה לליסבון, אליה הוא הגיע ב-1570. ב-1578, הוא חזה ביציאתו של הצבא הפורטוגזי לצפון אפריקה, שם נערך קרב אל-קסר אל-כביר שהמיט אסון על האימפריה הפורטוגזית.

הוא מת ב-10 ביוני 1580 בבית ברובע סנטנה שבליסבון, ונקבר בחלקה רדודה במקום בלתי ידוע באחת מכנסיות הסביבה (מאוחר יותר, נבנה עבורו קבר סמלי במנזר ז'רונימוש). יום מותו מצוין כיום פורטוגל.

הנצחה

יום מותו, 10 ביוני, הוכרז כחג הלאומי של ארצו - יום פורטוגל.

יצירות תיאטרון

לקריאה נוספת

"Os Lusíadas". Catálogo da Exposição Bibl., iconogr. e medalhística de Camões. Intr., sel. e notas de José V. de Pina Martins. Lisboa, 1972
Col. Camoniana de José do Canto. Lisboa, 1972.
Luis de Camões: Epic and Lyric, ed. Keith Bosley (1990)
Camoens: His Life and his Lusiads, 1881
The Place of Camoens in Literature / Nabuco, Joaquim., 1908
Luis de Camões / Bell, Aubrey F. G., 1923
Camoens, Central Figure of Portuguese Lit. / Isaac Goldberg|Goldberg, Isaac., 1924
From Virgil to Milton / Bowra, C. M., 1945
Camoens and the Epic of the Lusiads / Hart, Henry Hersch., 1962
The Lusiads of Luiz de Camões / Bacon, Leonard., 1966
The Presence of Camões / Monteiro, George., 1996
The Lusiads / White, Landeg., 2002
Ordering Empire: The Poetry of Camões, Pringle and Campbell / Meihuizen, Nicholas., 2007
Camoens y Cervantes / Orico, Osvaldo., 1948
Camoens / Filgueira Valverde, Jose., 1958
Homenaje a Camoens: Estudios y Ensayos., 1980
Cuatro Lecciones Sobre Camoens / Alonso Zamora Vicente., 1981
Enfatriões. Pref. e notas de Vieira de Almeida. Lisboa, 1942
El-Rei Seleuco. Id. Ib., 1944
Obras completas. Com prefácio e notas de Hernâni Cidade. Lisboa, 1946-1947
Obra completa. Org., intr., com. e anotações de A. Salgado Júnior. R. de Janeiro, 1963
Os Lusíadas. Leitura, prefácio e notas de Álvaro J. da Costa Pimpão. Lisboa, 1992
Rimas. Texto estabelecido e prefaciado por Álvaro J. da Costa Pimpão. Coimbra, 1994
Rebelo Gonçalves, Dissertações Camonianas. S. Paulo, 1937
António Salgado Júnior, Os Lusíadas e a viagem do Gama. O tratamento mitológico de uma realidade histórica. Porto, 1939
B. Xavier Coutinho, Camões e as artes plásticas. Porto, 1946-1948
J. Vieira de Almeida, Le théâtre de Camões dans l'histoire du théâtre portugais. Lisboa, 1950
H. Cidade, L. de Camões. Os Autos e o teatro do seu tempo. As cartas e o seu conteúdo biográfico. Lisboa, 1956
Jorge de Sena, Uma canção de Camões. Lisboa, 1966 id., Os sonetos de Camões e o soneto quinhentista peninsular. Lisboa, 1969
Georges le Gentil, Camões. Lisboa, 1969
Roger Bismut, La Lyrique de Camões. Paris, 1970
Vítor M. de Aguiar e Silva, Maneirismo e Barroco na poesia lírica portuguesa. Coimbra, 1971
M.ª Isabel F. da Cruz, Novos subsídios para uma ed. crítica da Lírica de Camões. Porto, 1971
Visages de L. de Camões. Paris, 1972
António José Saraiva, Camões. Lisboa, 1972
XLVIII Curso de Férias da Faculdade de Letras de Coimbra. Ciclo de lições comemorativas do IV Cent. da publ. de "Os Lusíadas". Coimbra, 1972
Luciano Pereira da Silva, A Astronomia de "Os Lusíadas". Lisboa, 1972
Ocidente (n.º especial). Nov. 1972
Garcia de Orta (n.º especial). Lisboa, 1972
Cleonice Berardinelli, Estudos Camonianos. R. de Janeiro, 1973 Estudos Camonianos. R. de Janeiro, 1974
João Mendes, Lit. Portuguesa I. Lisboa, 1974
E. Asensio, Sobre El Rey Seleuco de Camões, em Estudios Portugueses. Paris, 1974

Roger Bismut, Les Lusiades de Camões, confession d'un poète. Paris, 1974
Vítor M. de Aguiar e Silva, Notas ao cânone da Lírica camoniana. Coimbra, 1968 e 1975
Gilberto Mendonça Teles, Camões e a poesia brasileira. R. de Janeiro,1979
José Maria Rodrigues, Fontes dos Lusíadas. Lisboa, 1979
Quaderni Portoghesi, 6. Pisa, 1979
Studi Camoniani. L'Aquila, 1980
Homenaje a Camoens. Estudios y ensayos hispano-portugueses. Granada, 1980
Brotéria, vols. 110 e 111
Luís F. Rebelo, Variações sobre o teatro de Camões. Lisboa, 1980
A. Costa Ramalho, Estudos Camonianos. 2Lisboa, 1980
A. Pinto de Castro (et al.), Quatro orações camonianas. Lisboa, 1980
Eduardo Lourenço, Poesia e Metafísica. Lisboa, 1980
Hélder de Macedo, Camões e a viagem iniciática. Lisboa, 1980
Jorge de Sena, A estrutura de "Os Lusíadas" e outros estudos camonianos e de poesia peninsular do séc. XVI. Lisboa, 1980 id.,30 Anos de Camões. Lisboa, 1980
Cleonice Berardinelli, Os sonetos de Camões. Paris, 1980
Jorge Borges de Macedo, "Os Lusíadas e a História. Lisboa, 1980
J. G. Herculano de Carvalho, Contribuição de "Os Lusíadas" para a renovação da língua portuguesa. Coimbra, 1980
Vasco Graça Moura, L. de Camões: alguns desafios. Lisboa, 1980
José Hermano Saraiva, Vida Ignorada de Camões. Lisboa, 1980.
W. Storck, Vida e obras de L. de Camões. Lisboa, 1980
Boletim da Sociedade de Geografia de Lisboa, 1980-1981
M.ª Vitalina Leal de Matos, Introdução à poesia de L. de Camões. Lisboa, 1980 id., O canto na poesia épica e lírica de Camões. Paris, 1981
M.ª Clara Pereira da Costa, O enquadramento social da Família de Camões na Lisboa do séc. XVI. Lisboa, 1981
José Pedro Machado, Notas Camonianas. Lisboa, 1981
J. Filgueira Valverde, Camões. Coimbra, 1981 Cuatro lecciones sobre Camoens. Madrid, 1981
A. Pinto de Castro, Camões, poeta pelo mundo em pedaços repartido. Lisboa, 1981
A Viagem de "Os Lusíadas": símbolo e mito. Lisboa, 1981
E. Asensio e J. V. de Pina Martins, L. de Camões. El Humanismo en su obra poética. Los Lusíadas y las Rimas en la poesía española. Paris, 1982
M.ª Lucília G. Pires, A crítica camoniana no séc. XVII. Lisboa, 1982
J. de Sena, Estudos sobre o vocabulário de "Os Lusíadas". Lisboa, 1982
Jacinto do Prado Coelho, Camões e Pessoa, poetas da utopia. Lisboa, 1983
H. Cidade, L. de Camões. I. O Lírico. Lisboa, 1985 id., L. de Camões. II. O Épico. Lisboa, 1985
Camoniana Californiana. St.ª Bárbara, 1985
Vasco Graça Moura, Camões e a divina proporção. Lisboa, 1985 id., Os penhascos e a serpente. Lisboa, 1987
Fidelino de Figueiredo, A épica portuguesa do séc. XVI. Lisboa, 1987
Martim de Albuquerque, A expressão do Poder em L. de Camões. Lisboa, 1988
J. A. Cardoso Bernardes, O Bucolismo português. Coimbra, 1988
M.ª Helena Ribeiro da Cunha, A dialéctica do desejo na Lírica de Camões. Lisboa, 1989
A. Costa Ramalho, Camões no seu e no nosso tempo. Coimbra, 1992
Actas das Reuniões Internacionais de Camonistas: I (Lisboa, 1973) III (Coimbra, 1987) IV (Ponta Delgada, 1984) e V (S. Paulo, 1992)
Revista Camoniana (S. Paulo, 10 vols publ. desde 1964).
Grande enciclopédia do conhecimento