כדי להתמודד עם שמועות אלה, המלך והנרייטה החליטו שלואי יבחר בגברת צעירה בחצרו שתשמש כמסך עשן לחיבתו האסורה כלפיה. הנרייטה העמידה שלוש נשים צעירות לבחירתו וביניהן לואיז דה לוואלייר בת השבע עשרה.
לואיז דה לוואלייר וילדיה
פילגש למלך
לואיז הייתה בפונטנבלו חודשיים בלבד לפני שהפכה לפילגשו של המלך. אף כי הדבר נועד כדי להסיט את תשומת הלב מהקשר האסור בין המלך וגיסתו, עד מהרה היא ולואי התאהבו.[1] זה היה קשר הרציני הראשון של לואיז והיא תוארה כ"נערה תמימה, דתייה אדוקה, לא ראוותנית ולא תאבת בצע או פרסום כתוצאה ממעמדה החדש".[1]
עדות לחשיבותה בעיני המלך ניתן למצוא בכך שאחד הגורמים לנפילתו של ניקולא פוקה, היה השוחד שנתן ללואיז דה לוואלייר, שכן המלך פירש זאת כניסיון מצד שר האוצר שלו, לקחתה לעצמו כמאהבת.[1]
בפברואר1662, בני הזוג נקלעו לסכסוך. אף כי נחקרה ישירות על ידי המלך, סירבה לואיז לספר למאהבה על הרומן בין הנרייטה והרוזן דה גויסה. במקביל, המטיף ז'אק-בנין בוסואה נשא סדרה של דרשות בפני המלך ודרש ממנו לחדול ממעשי האהבים שלו ולשוב לאשתו. הוא גינה את הפעילות הבלתי מוסרית של המלך תוך השוואה לניאוף של דוד המלך, דבר שהעיק על מצפונה של הנערה החסודה, לואיז דה לוואלייר[1] שברחה למנזר שאילוט. לואי הגיע אחריה לשם ושכנע אותה לחזור לחצר המלוכה. אויביה בחצר, במיוחד הרוזנת אולימפיה מנצ'יני, אחייניתו של הקרדינל מזראן, ניסו לנצל זאת כדי להביא למפלתה והביאו את הדברים לידיעתה של אשתו ומלכתו של לואי ה-14, מריה תרזה, נסיכת ספרד.
במהלך הריונה הראשון, לואיז הועברה משירות הנסיכה למגורים בפאלה רויאל, שם, ב-19 בדצמבר1663, היא ילדה את בנה (בן לא חוקי של המלך), צ'ארלס, שנלקח מייד לסיינט לאו וניתן לשני משרתים נאמנים של ז'אן-בטיסט קולבר. על אף סודיות ההעברה, שאורגנה על ידי הרופא שהיה נוכח בלידה, הסיפור התפשט במהירות בכל פריז. הבוז הציבורי במיסת חצות ב-24 בדצמבר גרם ללואיז הנסערת להימלט מהכנסייה.[2]
ילדיה
ללואיז דה לוואלייר נולדו חמישה ילדים מלואי הארבעה עשר, אך רק שניים מהם שרדו את תקופת הינקות:
מארי אן דה בורבון (1666 – 1739) - לאחר שאביה, המלך לואי ה-14, הכיר בה כבתו הלגיטימית, נודעה בשם מאדמוזל דה בלואה. מאוחר יותר היא נישאה ללואי ארמנד הראשון, נסיך קונטי. דרך נישואים אלה, הוכרה רשמית כנסיכה של הדם.
לאחר חמש שנים של רומן עם המלך, מעמדה של לואיז נחלש. ב־7 בינואר1665 היא ילדה את בנו השני, פיליפ וב-27 בדצמבר של אותה השנה היא ילדה את הבן השלישי, לואי;[3][4] אך שלושת הילדים מתו תוך זמן קצר. ב-2 באוקטובר1666 ילדה בת. במאי 1667, על ידי מכתב הרשאה שאושר בפרלמנט דה פריז, העניק לואי הארבעה עשר לגיטימציה לבתו, שנקראה מארי אן דה בורבון וקיבלה את התואר מאדמוזל דה בלואה. לואי הארבעה עשר גם הפך את לואיז לדוכסית והעניק לה את אדמות ואוג'רוס. כדוכסית, ללואיז הייתה הזכות היוקרתית לשבת בטאבורט בנוכחות המלכה. עם זאת, לואיז לא התרשמה. היא התייחסה לתואר האצולה שניתן לה כמתנת פרישה שניתנת למשרת שפרש. אף המלך לואי ה-14 עצמו ציין, כי מתן הלגיטימציה לבתם ותואר האצולה ללואיז, "תאם את החיבה שהייתה לו כלפיה במשך שש שנים".[1]
שנה אחר לידת בתה, ילדה לואיז בן בשם לואי, אך מקומה כפילגשו של המלך נתפס על ידי ידידתה, מאדאם דה מונטספאן. בשנותיה האחרונות התקרבה למאדאם דה מנטנון, אשתו השנייה של המלך, דרך אדיקותן הדתית. היא נפטרה בשנת 1710.
_by_Fran%C3%A7ois_de_Troy.jpg)
