לואי בונפרטה

לואי בונפרטה
Louis Napoléon Bonaparte
לידה 2 בספטמבר 1778
אז'אקסיו, ממלכת צרפת ממלכת צרפתממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 ביולי 1846 (בגיל 67)
ליבורנו, הדוכסות הגדולה של טוסקנה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Luigi Buonaparte עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה
  • Saint-Leu-la-Forêt
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג הורטנס דה בוארנה (4 בינואר 1802–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך הולנד
5 ביוני 18069 ביולי 1810
(4 שנים)
אין, הממלכה פורקה. השליט הבא יהיה וילם הראשון
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לואי (משמאל) יחד עם נפוליאון
לואי במדי קולונל בצבאו של נפוליאון
סמל האצולה של לואי בונפרטה

לואי נפוליאון בונפרטהצרפתית: Louis Napoléon Bonaparte; ידוע גם בשמו ההולנדי לוֹדֶוֶוייק בונפרטה, בהולנדית: Lodewijk Bonaparte; 2 בספטמבר 1778 - 25 ביולי 1846) היה בן אצולה צרפתי מבית בונפרטה. לואי היה שליט ממלכת הולנד הנפוליאונית בשנות קיומה, 18061810. הוא היה בנם של קרלו בונפרטה ולטיציה ראמולינו, ואחיו של נפוליאון בונפרטה קיסר צרפת.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

לואי נולד בשם לואיג'י בואונפרטה ב-2 בספטמבר 1778, בעיר אז'אקסיו שבקורסיקה. הוא היה החמישי מבין ילדיו ששרדו של קרלו בונפרטה ולטיציה ראמולינו. היו לו ארבעה אחים גדולים: ז'וזף, נפוליאון, לוסיאן ואליזה. כמו כן היו לו שלושה אחים קטנים: פאולינה, קרולינה וז'רום.

יחד עם אחיו נפוליאון, התגייס לואיג'י לצבא המהפכה הצרפתי, ובהתאם לכך שינה את שמו לשם צרפתי יותר לואי. הוא הצטרף אל מסעו של אחיו לסוריה ולמצרים. תודות לנפוליאון, הוא קיבל דרגת קצונה בצבא הצרפתי, וקיבל מינוי של לוטננט ברגימנט התותחנים ה-4. מאוחר יותר הוא השתתף גם במסעו של אחיו לאיטליה, וזה האחרון המליץ להעלותו לדרגת קפטן. מאוחר יותר הועלה לדרגת גנרל, עוד לפני שהגיע לגיל 25. הוא עצמו הודה מאוחר יותר שעלה לדרגה גבוהה מדי, בזמן קצר מדי. בשנת 1799 לאחר שובו לצרפת מהמסע באיטליה, השתתף בהפיכת 18 בברימר שהפכה את אחיו לקונסול ראשון.

נישואיו

בשנת 1802, כשהיה לואי בן 24, נישא לואי להורטנס דה בוארנה, בתם של ז'וזפין ואלכסנדר דה בוארנה, ובתו המאומצת של אחיו. השידוך היה ביוזמתו של נפוליאון עצמו, שחיבב מאוד את שניהם. למרות שפער הגילים לא היה גדול מדי, וסביר בהחלט באותם הימים (הורטנס הייתה אז בת 19), הרי שנישואיהם לא היו מאושרים. הורטנס הייתה שופעת חיים, בעוד לואי היה דיכאוני והיפוכונדרי. נפוליאון עצמו לא היה מרוצה מיחסו של לואי אליה, והוא טען שהוא מנסה "לאלף משמעת לבת זוגו כדרך שהיה מתרגל גדוד חיילים".[1] לואי קיים רומן בסתר עם בת דודתה של הורטנס, אמילי, ולהורטנס עצמה היו מאהבים רבים. היא ילדה ללואי שלושה ילדים:

בעוד ששני הבנים הראשונים היו דומים לאביהם,[2] הבן השלישי (לימים קיסר צרפת) לא דמה לו כלל מבחינה גופנית, אולם סבל מהתקפי דיכאון דומים.[3] עובדה זו, כמו גם העובדה שהוא נולד בתקופה שבה הגיע המשבר בין בני הזוג לשיאו, תרמו ליצירת ספקולציות באשר לאב לא חוקי שלו, והיו אף שטענו שאביו הוא נפוליאון הראשון בעצמו.[4] מכתב של לואי לאפיפיור, בו הוא טוען כי הילד אינו שלו, התגלה מאוחר יותר כזיוף.

מלך הולנד

ערך מורחב – ממלכת הולנד הנפוליאונית

בשנת 1804 מינה את עצמו נפוליאון ל"קיסר צרפת". ב-5 ביוני 1806 החליט נפוליאון שהרפובליקה הבטאווית עצמאית מדי לטעמו, ועל כן הוא ביטל אותה והחליף אותה במשטר מלוכני בשם "ממלכת הולנד". "ממלכה" זו, הייתה למעשה ממשלת בובות צרפתית. נפוליאון מינה את לואי כמלך ממלכה זו, וקיווה שלואי ייצג את האינטרסים שלו בצורה טובה. עם זאת, לואי השתדל בעיקר להיות מלך טוב, ולייצג את האינטרסים של נתיניו ההולנדים. הוא הצהיר שהוא רואה בעצמו הולנדי ולא צרפתי, ובהתאם לכך שינה את שמו לשם הולנדי לוֹדֶוֶוייק.

הוא התאמץ ללא הצלחה ללמוד את שפת נתיניו הולנדית. על פי המסופר הצורה שבה דיבר בשפה זו הייתה כה גרועה, עד שבתחילה הוא כינה את עצמו בהולנדית: "Konijn van 'Olland" ("ארנב הולנד") במקום "Koning van Holland" ("מלך הולנד"). עם זאת, המאמץ הכן שלו ללמוד הולנדית, הקנה לו כבוד בין נתיניו. רבים משריו והחצרנים שלו היו למעשה צרפתים ונשלחו לתפקיד בידי נפוליאון. לואי הכריח אותם לוותר על אזרחותם הצרפתית, ולדבר רק הולנדית. צעד זה הכעיס עוד יותר את אשתו הורטנס. הורטנס לא ששה לעזוב את צרפת מלכתחילה, וקיוותה להיות "מלכת הולנד בפריז". עם זאת, נפוליאון התעקש, ובלית ברירה הורטנס ליוותה את בעלה אל ממלכתו החדשה. היא ולואי גרו בשני אגפים נפרדים בארמון, ונפגשו רק אם הדבר היה הכרחי. במכתביה, הורטנס תיארה את עצמה כאסירה.

עם זאת, לואי לא הצליח להחליט על עיר בירה עבור ממלכתו. הוא שינה את עיר הבירה שלו מעל תריסר פעמים בין אמסטרדם, האג רוטרדם ועוד. באחת הפעמים הוא התארח בביתו של סוחר הולנדי עשיר, והמקום כל כך מצא חן בעיניו עד שהוא רכש את הבית וקבע בו את ארמונו. הוא אילץ את הפמליה והסגל שלו לנדוד עמו ברחבי הולנד, ולא שעה לתחנוניהם לקבוע לעצמו עיר בירה באופן סופי. בשנת 1807 התפוצצה ספינת משא עמוסה אבק שרפה במרכז העיר ליידן, ובשנת 1809 פקד את הולנד שיטפון קטלני. בשני המקרים הפגין לואי יעילות רבה בטיפול בבעיות, ופיקח בעצמו על מאמצי הסיוע. מה שזיכה אותו בכינוי "הטוב".

לנוכח העצמאות הרבה שגילה, היחסים בין לואי לנפוליאון התדרדרו במהירות. כאשר נפוליאון דרש מלואי לשלוח חיילים הולנדיים אל הגרנד ארמה לצורך הפלישה המתוכננת לאימפריה הרוסית, לואי סירב בתוקף. נפוליאון האשים אותו שהוא בוגד בצרפת ומייצג את האינטרסים של ההולנדים. נפוליאון מצדו פינה את מרבית חייליו מהממלכות שתחת שלטונו, וריכז אותן בסמוך לגבולו המזרחי. בכלל זה, הוצא גם מרבית חיל המצב מהולנד, והושארו בה רק 9,000 איש. אלא שב-30 ביולי 1809 ניצלו זאת הבריטים, ויזמו את מבצע ולכרן שבמסגרתו הותקפו ארצות השפלה. לואי לא הצליח לארגן התנגדות יעילה כנגד הכוח הבריטי העדיף, ונפוליאו נאלץ לשגר כוחות מצרפת כדי שיסייעו לו בהדיפת הפלישה. נפוליאון ניצל את הפרשה, וב-1 ביולי 1810 דרש מלואי להתפטר. לואי סרב, וכשכוחות צרפתים החלו לזרום להולנד, הצהיר שממלכתו נכבשה. הוא וויתר על הכתר, ונמלט לאוסטריה. ב-4 ביולי סופחה הממלכה סופית לצרפת.

אחריתו

לואי קיבל את הצעתו של פרנץ השני, קיסר אוסטריה, ועבר לגור בעיר גראץ שבאוסטריה. את שארית חייו הוא העביר בכתיבה ובשירה. לאחר תבוסתו של נפוליאון ברוסיה, לואי כתב אליו וביקש ממנו לחזור ולהמליך אותו על הולנד. נפוליאון דחה את הבקשה. לאחר תבוסתו של נפוליאון וסילוקו מהולנד, סירב וילם הראשון, מלך הולנד לאפשר לו לבקר בהולנד. עם זאת, בשנת 1840 התיר לו וילם השני לבקר בארץ פעם אחת. לואי נסע להולנד פעם נוספת בשם בדוי, אולם האזרחים זיהו את מלכם לשעבר, והתאספו והריעו אל מול בית המלון שלו. לואי התרגש מאוד מהפגנת חיבה זו של נתיניו לשעבר.

לאחר מותו של אחיו ז'וזף בשנת 1844, מרבית התומכים של בית בונפרטה ראו בלואי את הקיסר החוקי של צרפת. עם זאת, לואי עשה אך מעט כדי לקדם את התביעה. לעומת זאת בנו לואי נפוליאון, עתיד היה להגשים אותה. לואי מת בליבורנו, שהשתייכה אז לדוכסות הגדולה של טוסקנה, ב-25 ביולי 1846.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לואי בונפרטה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ גרר, עמ' 14.
  2. ^ גרר, עמ' 15.
  3. ^ מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, "רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר", הוצאת דביר, 2010. עמ' 64.
  4. ^ גרר, עמ' 14-15.