סאבו לאיוש נולד בבודפשט במשפחה יהודית כבנם של יאקאב סאבו (מקודם: גאנסל) (1867–1937)[1] ושל אאוגניה ברגר. בשנת 1919 גורש מבית הספר התעשייתי הגבוה. בתחילת שנות העשרים השתתף בתנועה הקומוניסטית הבלתי חוקית במשך כמה חודשים. במחצית הראשונה של שנות ה-20 של המאה ה-20 היה שוליית מוכר ספרים בבודפשט ובווינה. בין השנים 1928–1930 היה חבר בחוג כתב העת "העבודה" (Munka) של לאיוש קשאק. הוא כתב שני מאמרים לכתב העת (אחד עם פאל יוסטוס). בערך בתקופה זו הכיר את הפילוסוף הגרמני המרקסיסיטי קרל קורש. בשנת 1930, יחד עם כמה מחבריו, גורש מ"חוג-העבודה". הם הקימו תנועה שכונתה "אופוזיציה" בהונגריה. תנועת שמאל בלתי חוקית אנטי-קפיטליסטית ואנטי-בולשביקית זו נקשרה גם למרקסיזם הבלתי-שקוף של קרל קורש. בנוסף לסבאו, מנהיגיו האינטלקטואליים היוקרתיים ביותר היו פאל יוסטוס, פאל פרטוש ואנדור סירטש (מקודם: שוורץ). בשנת 1930 פגש את בלה טאבור (מקודם: גרינברג), איתו ניהל יחסי עבודה וידידות קרובים מאז. בשנים 1931–1932, פעמיים, בילה כמה חודשים בברלין ובפרנקפורט. הוא למד ב-Institut für Sozialforschung בפרנקפורט. בשנים 1933–1934 ערך מסע לימודי לווינה ולפריז (שם התגורר עם לאיוש ויידה).
לאיוש ויידה: מונטאז' עם לאיוש סאבו 1930–1933, פסטל, קולאז' תמונות, על קרטון, 49.6 על 54.6 ס"מ
בשנת 1936, יחד עם בלה טאבור, כתב ופרסם את ספרו "כתב אישום נגד רוח הרפאים". בשנת 1937 פורסמה החוברת הראשונה שלו "הגיון האמונה - ההיגיון התיאוצנטרי". החוברת השנייה, שהושלמה בשנת 1948, הופיעה זמן רב לאחר מותו. הוא כתב מספר מחקרים (הערות לביקורת על המרקסיזם, ביקורת על הסוציאליזם המדעי, ההיסטוריה הטבעית של ממוניזם, תוספות לשאלות של תורת הקבוצות, ניטשה), שכולם הופיעו בדפוס רק לאחר מותו, כמו גם עבודה חשובה שנערכה מהרצאתו ב-1941, "התנ"ך והרומנטיקה".
בשנת 1938 נשא את מגדה פאלוש, שמתה בשנת 1946. הוא נלקח לשירות העבודה בשנת 1940 (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) אך שוחרר כעבור כמה שבועות בגלל מחלת ריאות. ממאי 1941 בילה כמה חודשים בבית החולים סנט יאנוש החדש יחד עם לאיוש ויידה. באביב 1944 גורש לאושוויץ, הצליח לשרוד ושוחרר בסוף ינואר 1945.
אחרי מלחמת העולם השנייה סאבו לקח חלק פעיל באירועי בית הספר האירופי. תחת הסטליניזם נוצרו קשרים הדוקים בין בית הספר המחתרתי בבודפשט לבין אמני האוונגרד שנאסרו, במיוחד חברי בית הספר האירופי. מאמצע שנות החמישים הפך סאבו עצמו לקליגרף. בשנת 1954 נולדו "הקליגרפיות" הראשונות שלו, "מדיטציות ציור". בשנת 1956 ברח מהונגריה עם אשתו. התגורר תחילה בווינה עד סוף 1957 ואז עבר לבריסל עד 1961. הוא סייר בגרמניה בשנת 1960 והקליגרפיות שלו הוצגו במינכן, דורטמונד, המבורג והאגן. התיישב בדיסלדורף בשנת 1962. תערוכתו נפתחה בפריז בשנת 1966.
תערוכותיו
1955 – בודפשט, תערוכת סטודיו של הקליגרפיות הראשונות
1956 – בודפשט, תערוכת סטודיו
1957 – בריסל, Palais des Beaux Arts, Peintres Hongrois
Vádirat a szellem ellen – Tábor Bélával, Az Idő könyvei, 1936; 2. kiad.: Comitatus, Veszprém, 1991
A hit logikája – Teocentrikus logika, Az Idő Könyvei, Budapest, 1937
Megjegyzések a marxizmus kritikájához, 1934
Biblia és romantika, 1941-43
A mammonizmus természetrajzához
Trinitárius világfelfogás
Irodalom és rémület, Diárium, 1946
Művészet és vallás, Mouseion, 1946
Hommage à Szabó Lajos – Életünk (Szerk.: Kőszegi Lajos és Várhegyi Miklós), Szombathely, 1989. 9-10. szám
Szemináriumi előadásai 1946-1950 (Közr.: Kotányi Attila, Kunszt György, szerk.: Surányi László és Tábor Ádám), Typotex, Budapest, 1997
Tény és titok – összegyűjtött írások és előadások, (Szerk.: Kotányi Attila-Kunszt György-Kőszegi Lajos), Pannon Panteon könyvsorozat, Medium Kiadó, Veszprém, 1999
EIKÓN A képíró Szabó Lajos spekulatív grafikái - Die spekulativen grafischen Bildschriften von Lajos Szabó (magyar-német), Ernst Múzeum, Budapest, 1997 (Szerk: Kotányi Attila)
