בעוד שבעולם החלו רשתות התשלומים לפעול כבר בשנות ה-50-60 (דיינרס קלאב אינטרנשיונל החלה לפעול בשנת 1950, אמריקן אקספרס ב-1957, ויזה הוקמה ב-1958 בארצות הברית, וחברת Interbank Card Association (לימים מאסטרקארד) הוקמה והתרחבה לאירופה עוד בשנות ה-60) כניסתן לישראל אופשרה רק בשנות ה-70^[1].

עד היום מתקיימת בישראל הבחנה בין כרטיסי אשראי מקומיים שניתן להשתמש בהם רק בתחומי המדינה, לבין כרטיסים בינלאומיים שבהם ניתן לעשות שימוש במדינות נוספות. שלוש חברות האשראי הישראליות מנפיקות וסולקות כרטיסים מקומיים ובינלאומיים תחת מותגים שונים, כולל שייכות של הוצאת כרטיסי אשראי השייכים לבנק של הלקוח, ולצד זה אפשרות של הוצאת כרטיס חוץ-בנקאי, המאפשר להוציא כרטיס בכל אחת מחברות האשראי ללא קשר לבנק אליו הוא משויך.

ניסויים ראשונים של חלוקת כרטיסי אשראי נעשו בישראל בתחילת שנות ה-70^[2].

כרטיסי אשראי הוצעו לתושבי ישראל לראשונה בשנות השבעים על ידי חברת דיינרס קלאב ישראל, ברישיון מדיינרס קלאב העולמית. כיום בישראל ישנן שלוש חברות המנפיקות וסולקות כרטיסי אשראי:

• ישראכרט - בבעלות בנק הפועלים; הוקמה ב-1975. ישראכרט מעניקה שירותי תפעול גם לחברה האחות, פרימיום אקספרס (בעבר פועלים אמריקן אקספרס), שמשווקת את המותג בארץ מאז 1995.
• כאל (כרטיסי אשראי לישראל בע"מ) - בבעלות בנק דיסקונט והבנק הבינלאומי; הוקמה ב-1978. כאל רכשה את דיינרס קלאב ישראל ב-1992, שהוקמה בשנות השישים על ידי בנק דיסקונט. בשנת 2015, קנתה כאל את 49% הנותרים בדיינרס הישראלית והפכה לבעלת כלל החברה.^[3]
• מקס איט פיננסים (לשעבר לאומי קארד) - בבעלות קרן ההשקעות ורבורג פינקוס; הוקמה בשנת 2000 על ידי בנק לאומי על בסיס התשתית של חברת "אלפא קארד", אשר הוקמה ב-1996 ופורקה בשנת 2000, בשל הפסדים כספיים. לאומי קארד החלה להנפיק כרטיסים ב-2001; אלפא קארד החלה להנפיק ולסלוק ב-1998.

מסיבות היסטוריות, בהן בעלות הבנקים על חברות אשראי, מרבית הכרטיסים בישראל הם בנקאיים: כלומר מוצעים על ידי הבנק ללקוחותיו בצמוד לחשבון בנק מסוים ממנו מתבצע החיוב. במדינות אחרות, נפוצים יותר כרטיסים חוץ-בנקאיים, המונפקים על ידי חברות שאינן קשורות לבנקים שבהם הלקוח מנהל את חשבונותיו. חיוב הלקוח נעשה באמצעות הרשאה לחיוב חשבון עו"ש או המחאה. בישראל, ישראכרט הייתה היחידה שאיפשרה בעבר תשלום באמצעות המחאה עבור כרטיס אשראי, אולם אפשרות זו אינה זמינה יותר.

בשנות ה-80, עוד הוטלו מגבלות על שימוש במט"ח באשראי, והוטלו מגבלות על הפצת כרטיסי אשראי בינלאומיים כדוגמת דרישת דיווח על שימוש מעל להיקפים מסוימים למשרד האוצר^[4][5]. הועלו גם טענות כנגד השימוש בכרטיסי אשראי כיוון שאלה מייקרים את הקניות עבור כלל המשק^[6]. (לרבות אלה שאינם משלמים בכרטיסי אשראי)^[7]. התנגדות נוספת לכרטיסי האשראי הועלתה גם עקב עיכוב התשלומים המתקבלים בעסקים, אשר הייתה קריטית במיוחד בשיא האינפלציה בישראל בשנות ה-80, כאשר הקונה שילם באשראי והעסק קיבל את התשלום רק כמה שבועות לאחר מכן^[8] . (ולעיתים אף מאוחר מכך)

בניגוד למצב ברוב מדינות העולם בהם מספר חברות מספקת שירותי סליקה דוגמת מאסטרקארד, תאגיד ויזה, אמריקן אקספרס, ודיינרס קלאב אינטרנשיונל. ויש הפרדה בין השירות של הבנק הסולק את התשלום לבעל העסק (באנגלית: "Acquiring bank" או "acquirer" (אנ')) לבנק המנפיק או חברת האשראי המנפיקה את הכרטיסים ללקוחות (באנגלית: "Card-issuing bank" או "card issuer"). בישראל הוקמה חברה אחת בבעלות משותפת של הבנקים הגדולים, חברת שירותי בנק אוטומטיים (שב"א), שהקימה תשתית סליקה יחידה בישראל. תשתית אחת לכל הבנקים ושלוש חברות כרטיסי האשראי (שהיו כולם בבעלות מלאה של הבנקים). בנוסף חברות כרטיסי האשראי תיפקדו גם כמנפיק וגם כסולק מול בתי העסק. בתי העסק היו צריכים לחתום על הסכם סליקה גם עם חברת "כרטיסי אשראי לישראל" וגם עם "ישראכרט". "אלפא קארד" שנכנסה לשוק ב-1996 תפקדה תחילה רק כמנפיק.

הממונה על הגבלים עסקיים העניק לשב"א פטור מהסדר כובל בשנת 2002^[9], והפטור חודש מדי כמה שנים^[10][11]. מצב זה הביא לכך שלא הייתה תחרות משמעותית בישראל בתחום כרטיסי האשראי, חסם הכניסה לשוק היה גבוה ולא נכנסו לתחום ספקים חדשים. לבנקים לא היה תמריץ לשפר את השירות או להציע שירותים חדשים^[12]. כך לדוגמה הבנקים לא הפעילו את כרטיסי הכספומט שהנפיקו גם ככרטיס חיוב מיידי לתשלום ישירות בבתי עסק, משום שהעדיפו שהלקוחות ישתמשו בכרטיסי אשראי מהם נגבית עמלה גם מהלקוח וגם מבית העסק^[13].

לאחר שנים רבות של חוסר תחרות בתחום, יישמה מדינת ישראל רפורמה. השינוי הראשון יושם בעקבות מסקנות "הוועדה לבחינת צמצום השימוש במזומן במשק הישראלי", בראשות הראל לוקר, שהמליצה במרץ 2014, לחייב את הבנקים להנפיק כרטיס חיוב מיידי ללא עמלות^[14]. ביוני 2016 הודיע הפיקוח על הבנקים שהבנקים יחויבו להציע ללקוחות כרטיסי חיוב מיידי מסוף 2016.^[15]

ביוני 2015 הוקמה "הוועדה להגברת התחרותיות בשירותים בנקאיים ופיננסיים נפוצים" - שכונתה ועדת שטרום, ביוזמת שר האוצר משה כחלון. מטרת הוועדה הייתה לבחון דרכים לקידום התחרות באשראי למשקי בית ולעסקים קטנים, ובכלל זה את הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים^[16]. בעקבות ועדת שטרום, חויבו שלושה הבנקים הגדולים בישראל לצמצם את אחזקותיהם בחברת שירותי בנק אוטומטיים (שב"א) לשיעור של 10%^[17].

באפריל 2017, העניק בנק ישראל רישיון סליקה לחברה נוספת בישראל - חברת טרנזילה^[18], ובמרץ 2018, העניק רישיון גם לחברת קארדקום^[19].

בנובמבר 2018, מכר בנק לאומי 10% ממניות שב"א לתאגיד ויזה העולמי לפי שווי של 370 מיליון שקל^[20]. באפריל 2019, מכר בנק הפועלים 10% ממניות שב"א לתאגיד מאסטרקארד העולמי לפי שווי של 110 מיליון דולר^[21]. במאי 2019 מכרו הבנקים 44% ממניות שב"א בהליך של הצעת מכר למשקיעים מוסדיים, לפי שווי של 296 מיליון שקל^[22]. מניות החברה החלו להיסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב ב-12 ביוני 2019^[23].

מאז קום מדינת ישראל, שילמו חברות האשראי לעסקים את התשלומים שנסלקו בחודש העוקב (בשונה ממדינות מפותחות אחרות, כדוגמת ארצות הברית ומדינות אירופה), מה שיצר קשיים תזרימיים לעסקים קטנים רבים^[24][25]. עד שבאפריל 2018 דרשה הרשות להגבלים עסקיים מעבר לתשלום יומי לעסקים בתשלום בכרטיס אשראי החל מיולי 2021^[26][27].

פתרון זה נכנס לשוק הישראלי, אך לא אומץ בהיקפים גדולים על ידי העסקים^[28].

במשך שנים רבות לא יושם בישראל תקן EMV אשר שימש ברחבי העולם לאבטחת כרטיסי אשראי וחיוב. אף שהתקן גרם להורדת שיעור ההונאות^{[דרוש מקור]}, הבנקים וחברות האשראי לא ראו כדאיות כלכלית ביישומו. (לצד מניעת ההונאות, הוא דרש מהמיישמים עלויות נוספות, שעלו על הרווח ממניעת ההונאות) התקן דורש מהלקוח להקיש את הקוד הסודי שלו במסוף התשלום (במקום לחתום על הקבלה, אשר לא היה מול מה להשוות אותה, וממילא ויתרו על המנהג ברוב בתי העסק). התקן החל לפעול באירופה כבר ב-2006. בעקבות הוראת בנק ישראל, השימוש בתקן בישראל החל בנובמבר 2020^[29], וצפוי להחליף בהדרגה את קריאת הפס המגנטי בישראל. אפשרות אחרת שנוספה היא שימוש בטכנולוגיית תשלום ללא מגע (אנ') (Contactless payment), המאפשרת קריאה אלחוטית של נתוני הכרטיס בכרטיסים תומכים, ללא מגע במסוף וללא אימות קוד סודי. שתי השיטות באו לתקן את החסרונות האבטחתיים העיקריים של השימוש בכרטיס האשראי: (1) הפס המגנטי חשוף לקריאה, דבר שעלול להוביל לגנבת הנתונים שבכרטיס ולאפשר הונאה באמצעותם (2) שימוש לרעה באמצעות גנבה פיזית של הכרטיס^{[דרוש מקור]}. שתי השיטות מצפינות את נתוני הכרטיס תוך יצירת מזהה חד־פעמי לכל עסקה כך שהנתונים מאובטחים, והשימוש ב־EMV דורש את הקשת הקוד הסודי של הכרטיס כך שהחשש מפני גנבה של הכרטיס קטן. מטעמי אבטחה החליט בנק ישראל להגביל את השימוש בטכנולוגיית Contactless, שאינה דורשת הזדהות באמצעות קוד סודי, לסכום של 200 ש"ח לעסקה, סכום שהועלה בהמשך ל־300 ש"ח^[30]. חברת שב"א הייתה אחראית על הטמעת הטכנולוגיה בישראל.

החל בסוף שנת 2019 ולאורך שנת 2020 יותר חברות אשראי מאפשרות לשלם עם האשראי ללא צורך בכרטיס, אלא באמצעות יישומון המותקן על הטלפון הנייד. השינוי הוא כחלק מניסיון של חברות תשלומים להרחיב את השימוש בשירותיהן באמצעות הקלת התשלומים. מגמה זו קיבלה תמיכה נוספת בתקופת מגפת הקורונה בישראל עקב הניסיון לצמצם הפצת מחלות באמצעות מגע בכרטיסי האשראי.

על פי רוב, משיכת מזומנים בישראל בכרטיס בנקאי מתבצעת על פי הסדר סליקה משותף בין הבנקים (באמצעות חברת שב"א), ולכן מחויבת באופן מיידי ובנפרד ממסגרת האשראי של הכרטיס. היא מאושרת בהתאם ליתרה למשיכה בחשבון העו"ש, וכפופה לתקרת משיכה ליממה - המתאפסת מדי יום בחצות. הדבר תקף גם עבור כרטיסי אשראי מתגלגלים בנקאיים.

שלוש חברות סליקת כרטיסי האשראי בישראל הן: מקס, ישראכרט וויזה כאל, כאשר שתי הראשונות נשלטו היסטורית על ידי בנק לאומי ובנק הפועלים בהתאמה, והאחרונה בבעלות משותפת של בנק דיסקונט (72%) והבנק הבינלאומי (28%).

כל חברות האשראי מנפיקות וסולקות תחת המותגים VISA, מאסטרקארד והמותג המקומי "ישראכרט". המותג ישראכרט סולקת באופן בלעדי את כרטיסי JCB היפניים המשמשים בעיקר תיירים ומעניקה שירותי סליקה לפרימיום אקספרס עבור המותג אמריקן אקספרס. כאל סולקת גם כרטיסי דיינרס קלאב וכרטיסי Discover אמריקאיים.

ערך מורחב – מקס איט פיננסים

חברה לסליקת אשראי בבעלות כלל פיננסים עד 2019 נקראה "לאומי קארד" והייתה בבעלות בנק לאומי, שהחזיק ב 80% ממניותיה^[31]. החל מ 2019 ועד 2023 בבעלות וורבורג פינקוס.

כל העסקאות בכרטיס, מכל הסוגים, בארץ ובעולם כפופות ליתרה הפנויה במסגרת האשראי האחידה של הכרטיס. על פי רוב, ובייחוד בכרטיסים בנקאיים, מסגרת האשראי היא אחידה ומשותפת לכל הכרטיסים המחויבים מאותו חשבון ושהונפקו על ידי אותו מנפיק. בעת מועד החיוב נגרע מהיתרה המנוצלת מתוך מסגרת האשראי סכום העסקאות שחויבו (ללא עמלות, ריביות וכולי). משיכת מזומנים בחו"ל מתנהלת כעסקה בחו"ל - כלומר מנצלת את מסגרת האשראי בכרטיס/לכלל הכרטיסים בחשבון, הן בכרטיס בנקאי והן בכרטיס חוץ-בנקאי.

בכרטיס חוץ-בנקאי אין לחברת האשראי גישה ליתרה למשיכה בחשבון העו"ש המחויב, ולכן גם משיכת מזומן בארץ מנצלת את מסגרת האשראי בכרטיס. מסגרת האשראי חוזרת לקדמותה בתום כשבוע ממועד המשיכה, גם אם החיוב בגינה נעשה כבר קודם, בדומה לתוקף שמעניקה לאומי קארד לעסקה בבית עסק אשר לא מבשילה לעסקה בסופו של דבר.

ערך מורחב – כרטיסי אשראי לישראל

חברה לסליקת אשראי בבעלות משותפת של בנק דיסקונט (72%), והבנק הבינלאומי (28%)^[31]. כונתה בעבר גם כא"ל, כ.א.ל ובלע"ז Cal, אך נותרה לבסוף עם השם כאל בלבד.

לגבי הרוב המכריע של הכרטיסים בכאל, זהה שיטת האשראי לשיטה בלאומי קארד, קרי: מסגרת אשראי אחידה לכל השימושים ולכלל הכרטיסים שהונפקו בחשבון על ידי אותו מנפיק, בלי קשר למספר הכרטיסים. שיטה זו מאפשרת למעשה להנפיק אינספור כרטיסים (לצרכים שונים, מותגים שונים, מועדוני לקוחות שונים, וכולי), מבלי להגדיל את סיכוני האשראי של המנפיק. בכרטיסים שמנפיקה כאל בעצמה ככרטיסים חוץ-בנקאיים ("כאל מנפיק") היא נוהגת לחלק את מסגרת האשראי שהקצתה לאותו חשבון עו"ש במספר הכרטיסים שהנפיקה לחיוב בו^[32].

ערך מורחב – ישראכרט

חברה ציבורית לסליקת אשראי, אשר נסחרת בבורסה מאז הנפקתה ב-אפריל 2019^[31].

תהליך סליקה הוא התהליך המתחיל ברגע קבלת תשלום בכרטיס אשראי בבית עסק מסוים, ועד לקבלת התשלום בפועל על ידי בית העסק. במהלך סליקת האשראי מועברים נתוני התשלום באופן מאובטח בין בית העסק, דרך חברת הסליקה, לחברת שירותי בנק אוטומטיים (שב"א) ומשם אל חברות האשראי. שב"א היא חברה המקשרת בין חברות האשראי לבין בתי העסק המקבלים אשראי בישראל, ומחזיקה את המידע על כל כרטיסי האשראי הישראליים.

תהליך הסליקה מתחיל כאשר לקוח מבצע עסקה באמצעות כרטיס אשראי מול בית העסק, באמצעות מסירת נתוני האשראי בטלפון, באינטרנט או בקופה באמצעות כרטיס מגנטי. לאחר מכן הנתונים מועברים באופן מאובטח אל חברת שב"א - שם נבדקים נתוני העסקה אל מול מאגר כרטיסי האשראי הארצי, והעסקה מאושרת או מועברת לבדיקה מול חברות האשראי. בשלב זה מקבל בעל העסק אישור או סירוב של העסקה. בסוף כל יום שב"א מעבירה פקודות זיכוי וחיוב חשבונות אל חברות האשראי השונות. חיוב חשבונות הבנק של הלקוחות וזיכוי חשבונות העסקים מתבצעים אחת לחודש על ידי חברות האשראי.

באוגוסט 2011 אושרה הצעת תיקון לחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981, הנקראת חוק "ישראכארט", על פיה חברה המחזיקה לפחות ב-10% משוק כרטיסי האשראי תחשב ל"מנפיק גדול" והיא תחויב לאפשר לסולקים אחרים לסלוק עסקאות שבוצעו בכרטיסי האשראי שלה. מטרת החוק הייתה הגברת התחרות בשוק הסליקה והפחתת עלויות הסליקה עבור עסקים קטנים.

כמו כן, מאפשרת הצעת החוק כניסה של מתחרים חדשים לשוק הנפקת כרטיסי האשראי. החוק גם הוריד חסמים לכניסה של שחקנים חדשים לשוק האשראי, בהם חיוב גופים סולקים ברישיון מבנק ישראל, ופתיחת שוק הניכיון כך שעסקים יוכלו לבחור בקלות את גוף הניכיון^{[דרושה הבהרה]}. החוק אפשר גם לחברות כאל ולאומי-קארד (לימים Max) לסלוק את כרטיסי האשראי של המותג המקומי "ישראכרט", אך כרטיסים אלו עדיין מונפקים בבלעדיות על ידי תשלובת ישראכרט.

טרם החוק, שהביא לחתימת הסכמי סליקה בין כל הגופים בשוק, היה פיצול בין אפשרויות הסליקה בין חברות שונות, ולא כל כרטיס יכול היה להיסלק על ידי כל חברה.

לאורך רוב שנות המדינה, העברת התשלומים מחברת האשראי לעסקים נעשתה ברמה החודשית, כך שבעוד שהעסק סיפק סחורות ו/או שירותים במהלך החודש, הוא יקבל את תשלומי האשראי מכלל לקוחותיו רק בתחילת החודש העוקב. ב-24 באפריל 2018 החליטה הרשות לתחרות לדרוש מחברות כרטיסי האשראי להעביר את כספי הסליקה מדי יום במקום מדי חודש. שינוי זה היה יכול לאפשר לעסקים נזילות גבוהה יותר, כמו גם חיסכון בעלויות מימון לזמן עד לקבלת הכספים. במערכת הבנקאית, השינוי היה צפוי להעביר כספים מוקדם יותר לבנקים מחברות האשראי, ובכך לתרום לנזילותם^[33]. מועד כניסת החלטה זו לתוקף נקבע ל-3 שנים לאחר מכן, בשנת 2021^[34][35]. והשינוי אכן נכנס לפעול ב-1 ביולי 2021^[36][37]. עם זאת, בפועל לאחר שנה נצפה אימוץ על ידי פחות מ-10% מבעלי העסק^[38].

• אליצפן רוזנברג, מגהצים אשראי? תתחילו לשנן את הקוד הסודי, באתר ynet, 30 באפריל 2016