הקפלה בה שוכן ארון הברית לפי האמונה הנוצרית האורתודוקסית האתיופיתציור קיר של תשעה קדושים בכנסייהפרסקו ה"הבתולה הלבנה" אוחזת בישוע
כנסיית גבירתנו מרים מציון (בשפות האתיופיות: " ርዕሰ አድባራት ቅድስተ ቅዱሳን ድንግል ማሪያም ፅዮን בתעתיק: רעסה אדברת קידיסתה קידוסן דינגל מרין צׄיון") היא כנסייה בעיר אקסום המשתייכת לכנסייה האורתודוקסית האתיופית. הכנסייה היא אחת הכנסיות החשובות והעתיקות ביותר באתיופיה.
היסטוריה
לפי האמונה, הכנסייה המקורית נבנתה במאה הרביעית לספירה, בעיר העתיקה אקסום במחוז תיגראי, בתקופת שלטונו של אזנה, שהיה הקיסר הנוצרי-אורתודוקסי הראשון שבאתיופיה. סביב הכנסייה, שהייתה הכנסייה הראשונה באתיופיה, נבנתה העיר אקסום, לאחר שהעיר הקודמת ששכנה שם בשלטונה של מלכת שבא נחרבה. מאקסום התפשטה הנצרות לכל רחבי אתיופיה.
הכנסייה טוענת שבתוכה שוכן ארון הברית המקורי והעתיק, ובו לוחות הברית שניתנו למשה בהר סיני. לפי המסורת והמסופר בשיר עלילה שנכתב בימי הביניים, מלכת שבא, ששמעה על חוכמתו של המלך שלמה, הגיעה לביקור בירושלים ללמוד שם את תורת ממשלו ושלטונו. שלמה הוקסם מיופייה ומחוכמתה של מלכת שבא, והיא ילדה לו בן למרות שלא היו נשואים. טענתו של שלמה הייתה שעשה זאת במטרה להרבות את עם ישראל בכל רחבי העולם שישרתו את אלוהי ישראל. הבן, מנליק הראשון, חזר בהיותו נער לבקר את אביו בארץ ישראל ושם הכתיר אותו אביו למלך אתיופיה. כתוצאה מכך הורה לכמה מכוהני וזקני הארץ לשלוח את בניהם להיות למנליק יועצים וחכמים (יש המאמינים שזהו מקורם של יהודי אתיופיה, הפלאשים). כתוצאה מהסבל והצער שהביעו הכוהנים הצעירים, הם לקחו עמם את ארון הברית ממשכנו בירושלים לאתיופיה.
לפי חוקי הכנסייה אך ורק הכהן הגדול, ובמקרה זה הכומר הראשי של הכנסייה, מורשה להיכנס ולראות את ארון הברית. מנהג זה מבוסס על הכתוב בתורה. איסור הנגישות לארון הברית נובע גם כן מהתורה, בה כתוב שאך ורק אלה משבט לוי יכולים לראות את הארון ללא סכנה, בעוד כל אלה שאינם לויים יכולים להיפגע ואף למות משהייה ליד הארון. איסור הנגישות, ושאלות רבות אחרות, גורמות לרבים מן החוקרים לתהות בקשר לאמיתות הטענה שזהו הארון המקורי.
הסברה שלוחות הברית המקוריים באמת שוכנים באקסום שבאתיופיה שנויה במחלוקת. הארמני הקדום אבו סאלח מקהיר כתב באחד מכתביו הערביים שהעם האתיופי מחזיק בלוחות הברית, אך על פי תיאור הלוחות שכתב אין הלוחות מעוטרים בעיטורים יהודיים כלשהם, אלא בצלבים. ישנה ההשערה שארון הקודש לא שרד באמת עד היום עקב מזג האוויר הלח שבאתיופיה והיותו עשוי מעץ, אך ישנה סבירות שלוחות הברית המקוריים שרדו כיוון שעשויים אלה מאבן. במכה, למשל, ישנם לוחות עתיקים ששרדו יותר מ־1,600 שנה, ומכאן שאין סיבה שלוחות הברית לא ישרדו.
מחלוקת ובלבול גדול יותר נוצרו עקב אמונתה של הכמורה האתיופית שטוענת שיש יותר מזוג אחד של לוחות הברית שהם באמת אמיתיים. הנחת הכמורה, הבאה להוכיח את ההשערה, היא שבתקופת בית ראשון היה יותר ממזבח אחד ברחבי אתיופיה לצורכי פולחן, ובכל מזבח היה העתק מדויק של לוחות הברית שנחשב ללוחות הברית המקוריים. הכמורה טוענת שאת השערה זו ניתן להוכיח גם על-פי הכתוב בתנ"ך העברי, וגם לפי התרגום והתוספת היוונית.
עקב כינון הבישופות של פרומנטיוס (ידוע באתיופיה כאבונה סלאמה קסטאי בירהן או בעברית "אבינו משכין השלום ומאיר האור"), שהביא לראשונה את הנצרות לאתיופיה, הכנסייה נהרסה ונבנתה מחדש לפחות פעמיים. הכנסייה נחרבה לראשונה על ידי יהודית המלכה (Gudit) במאה האחת עשרה. הכנסייה נחרבה בשנית כמה מאות לאחר מכן על ידי הלוחם המוסלמי הכביר של הרר (עיר באתיופיה), אחמד אבן איברהים אל-גאזי, ולאחר מכן נבנתה מחדש על ידי הקיסר פאסילידס במאה השבע עשרה.
במאה העשרים בנה הקיסר היילה סלאסי, בעזרתה של מלכת בריטניהאליזבת השנייה, קתדרלה חדשה, גדולה ומפוארת יותר, לצד הכנסייה של גבירתנו מרים מציון הישנה והעתיקה. הכנסייה החדשה הייתה פתוחה לגברים ונשים גם יחד (הכנסייה הישנה עדיין מאפשרת נגישות אך ורק לגברים, והאישה היחידה הרשאית להיכנס לשטחה היא מרים הקדושה. בנוסף חלים עליה אישורי הכניסה לארון הברית). מאוחר יותר נבנה במקום מוזיאון שבו ישנה תצוגה רחבה של ספרי תורה, כתרים וצלבים.
לפני שנמסר, ארון הברית הועבר לאחרונה לקפלה קטנה שנקראת "קפלת לוחות הברית" עקב 'חום' אלוהי שנוצר מלוחות הברית וגרם לסדקים במשכנו הסגור הקודם שהיה בכנסייה. למרות זאת, המקום נחשב למרכז עלייה לרגל משמעותי וקדוש מאוד לנוצרים האורתודוקסים האתיופים, במיוחד בתקופת פסטיבל מרים מציון ב-30 בנובמבר (21 בחידר לפי הלוח שנה האתיופי) ובחג ההתגלות (הנקרא באתיופית תימקט) שחל ב-17 בינואר. בחגים אלה מוציאים העתק מדויק של ארון הברית השוכן בקפלה לחגיגות והלולים. המקום בנוסף נחשב לאחד המבנים ואם לא המבנה בעל הערך הדתי השמור והמוגן ביותר בעולם.
