PROFILPELAJAR.COM

ישראל לוי
לידה	7 בינואר 1841; אינוברוצלב, פרובינציית פוזן, ממלכת פרוסיה
פטירה	8 בספטמבר 1917 (בגיל 76); ברסלאו, הקיסרות הגרמנית
ענף מדעי	חקר התלמוד
מקום מגורים	הקיסרות הגרמנית
מקום לימודים	בית המדרש לרבנים בברסלאו; אוניברסיטת ברסלאו

ערך זה עוסק בחוקר תלמוד יהודי-גרמני. אם התכוונתם לרב צרפתי שכיהן כרב הראשי לצרפת, ראו ישראל לוי (הרב הראשי לצרפת).

הרב ד"ר ישראל לוי (ר"י לוי; Israel Lewy;‏ 7 בינואר 1841, אִינוֹבְרוֹצְלַב, פרובינציית פּוֹזֶן, ממלכת פרוסיה – 8 בספטמבר 1917, ברסלאו, גרמניה) היה חוקר תלמוד יהודי-גרמני, פרופסור לתלמוד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. נחשב למייסד השיטה הפילולוגית הטהורה בחקר התלמוד, לאבי הפילולוגיה התלמודית^[1] ואף למייסד מחקר התלמוד המודרני.^[2] נודע כחוקר מעמיק, קפדן וזהיר, מהראשונים ששילבו טכניקות מודרניות וביקורתיות בחקר התלמוד וחוקר התלמוד הראשון שהשתמש במחקריו באופן שיטתי בכתבי יד. תלמידו הגדול של זכריה פרנקל. התמקד בחקר משנת אבא שאול, מכילתא דרשב"י, ספרי זוטא וירושלמי נזיקין.^[3]

תולדות חייו ומחקריו

ישראל לוי נולד ב-1841 באִינוֹבְרוֹצְלַב (Inowrazlaw) שבפרובינציית פּוֹזֶן (Posen) של ממלכת פרוסיה (כיום Inowrocław בפולין) לנחום בן יצחק הלוי וליהודית בת יצחק הכהן. בין השנים 1864–1869 למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובאוניברסיטת ברסלאו; בשלוש מהן היה תלמידו של יעקב ברנייס, והושפע ממנו. קיבל תואר דוקטור, וב-1872 התמנה למשרת מרצה בכיר שאינו פרופסור (דוֹצֵנְט) בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות שנפתח באותה שנה בברלין.

ב-1 במאי 1883, לאחר פטירתו של דוד יואל, התמנה למופקד הקתדרה לספרות תלמודית ולרב הסמינר (Seminarrabbiner) בברסלאו, וכיהן כראש הסמינר עד מותו ב-1917.

היה מקיים תורה מצוות בדקדקנות קיצונית ומתוך אדיקות רבה.^[4] בקיאותו בתלמוד הייתה רחבה במידה יוצאת-דופן, וגישתו המחקרית התאפיינה ברוח ביקורתית וחדה ובשימת-לב לפרטים.

במחקרו הראשון שהתפרסם, "קטעים ממשנת אבא שאול (Über einige Fragmente aus der Mischna des Abba Saul, ברלין, 1876),‏^[5] הניח לוי את היסוד להבחנה בקבצים הקדומים שבמשנה.^[6]

לוי הלך בעקבות מאיר איש שלום, הראשון שאסף ציטוטים של המכילתא דרשב"י האבודה ממקורות שונים; ב"מילה אחת על אודות מכילתא דר' שמעון" (Ein Wort über die Mechilta des R. Simon, ברסלאו, 1889) – מחקר יסוד בתחום מדרשי ההלכה – הראה שמדרש הגדול מכיל למעשה את רובה של המכילתא דרשב"י וכן קטעים אבודים מספרי זוטא.

לוי, מומחה לתלמוד הירושלמי, היה הראשון שהבחין בהבדלים בין מסכת נזיקין בירושלמי לשאר המסכתות בו, ותלה זאת בעריכות שונות בעלות מאפיינים נבדלים. משנת 1895 ועד 1917 פרסם פירוש לששת הפרקים הראשונים למסכת בבא קמא בירושלמי. יעקב זוסמן מעיר כי עם פרסום החוברת הראשונה, ב-1895,

נפתחה תקופה חדשה בפרשנות הביקורתית של התלמוד הירושלמי ובמחקר הביקורתי של טקסטים תלמודיים בכלל: הוא היה הראשון שהשתמש באופן שיטתי בחיבורו זה בכ"י [=כתבי יד] ובדפ"ר [=דפוסים ראשונים] של המשנה... בתוס' [=תוספתא] מהד' [=מהדורת] צוקרמנדל, בכ"י של מדרשי-ההלכה (כולל מכדרשב"י [=מכילתא דרשב"י]), בדקדוקי סופרים, מדרש הגדול בכי"י [=כתבי יד], ירוש' כי"ל [=כתב יד ליידן]... קטעי גניזה של הירוש'... קונטרס אחרון של הילקוט ונוסחאות הראשונים שאסף באופן שיטתי, ובפרקים האחרונים גם באהצו"י [="אהבת ציון וירושלים"] של ראטנר ובשרד"י [="שרידי הירושלמי מן הגניזה"] של גינצבורג; כמו כן השתמש בכל חיבורי הראשונים וגדולי האחרונים שהיו לפניו – ובמפרשי הירושלמי עד לאחרונים שבהם (נע"י [=נועם ירושלמי], שע"י [=שערי ירושלמי], יפ"ע [=יפה עיניים], נת"י [=נתיבות ירושלים], רידב"ז ועוד).
גם בשימושו השיטתי בכל מרחבי ספרות חז"ל – משנה, תוס', מדרשי הלכה ואגדה, בבלי, ירוש' (מסורת הש"ס שלו ראויה ללימוד) – היה משום חידוש, כמו בביקורת הנוסח שלו (הקיצונית לעיתים...).^[7]

פרסומיו המועטים ידועים באיכותם המחקרית המעולה, ועדיין נחשבים כיום לבעלי ערך רב.

המקורות שהוא רשם במבוא לפירושו על ירושלמי נזיקין, פירוש שפורסם שנה אחר שנה, בשנתון (Yahrbrichte) של בית המדרש לרבנים בברסלאו, החל משנת תרנ"ה (1895), שימשו את חוקרי התלמוד יעקב זוסמן ויעקב נחום אפשטיין כבסיס לבירור השתלשלות חלוקתה של המסכת לשלשה חלקים, אך השערתו שמסכת זו נקראה "דיני ממונות" נדחתה ונבעה בחלקה משגיאה.^[8]

סיפר אודותיו עגנון בסיפורו "שני כסאות":”הרב ר' ישראל לוי מורה לתלמוד בבית מדרש לרבנים בברסלא משרידי גאוני פוזן ואגפיה היה. כל ימיו היה לומד ומלמד לאמיתה של תורה והתרחק מחידושים שכל עיקרם חריפות. מועטים הם מאמריו. אבל כל מה שכתב קב ונקי. גדולה היתה השפעתם על חכמי דורו ועדיין הם משפיעים והולכים. מלבד גדולתו בתורה ובקיאותו בכל מכמניה תמים היה עם ה' וכל הליכותיו באמונה. ומאוד מאוד היה זהיר שלא ליהנות מדבר שאינו שלו ואפילו אבק הנאה. עד היכן? סיפר לי החכם ר' אפרים אלימלך אורבך. שני מיני כסאות היו בחדר עבודתו, שלו ושל בית מדרשו, בא אצלו אורח, אם על עסקי בית המדרש בא הושיבו על כסא של בית המדרש, בא לשם ענין אחר הושיבו על כסא שהיה מוכן לו מביתו. לא דקדק האורח וישב על כסא של בית המדרש והוא לא בא אלא לשם ענין אחר, אמר לו בעל הבית, במחילה מכבודו כסא זה אינו שלי, ישב נא על כסא אחר, והיה מראה לו על אותם הכסאות שבאו מבית דירתו.” (ש"י עגנון, תכריך של סיפורים, הוצאת שוקן תשס"א עמ' 205.)

ועוד סיפר בסיפורו "במילים אלו הוציא את נשמתו":”סיפר לי הרב יעקב דוד וילהלם, סיפר לי החכם ר' מרדכי בראן (גר') (Markus Brann) עליו השלום, אני עמדתי בשעת פטירתו של מורנו הרב ישראל לוי. ראיתי שמרחשות שפתיו. הטיתי אזני ושמעתי קול בכייה, משה רבינו מחול לי על כל התרת הוראה שנתתי, משה רבינו מחול לי על כל התרת הוראה שנתתי. בבכייה זו ובמלים אלו הוציא את נשמתו הטהורה.” (ש"י עגנון, תכריך של סיפורים, הוצאת שוקן תשס"א עמ' 207.)

פרסומיו

מבוא ופירוש לתלמוד ירושלמי בבא קמא: פרקים א-ו (ירושלים, תש"ל) [1895–1917] (בגרמנית: Interpretation des palästinensischen Talmud-Traktates Nesikin).

המבוא של חיבור זה שנכתב בגרמנית תורגם לעברית ופורסם בכתב העת נטועים של מכללת הרצוג, תשנ"ט.

שאר חלקי הספר פורסמו במקורם בעברית במאמרים מתרנ"ה (1895) ועד תרע"ד (1914) בספר השנה (Yahrbrichte) של בית המדרש לרבנים בברסלאו. נראה שבכוונתו היה להוציא פירוש על כל חלקי מסכת נזיקין

Über einige Fragmente aus der Mischna des Abba Saul (Berlin, 1876)

תורגם לעברית בידי אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' (אז"ר) - קטעים ממשנת אבא שאול, בתוך מסלות לתורת התנאים, תל אביב, תרפ"ח (ובמהדורות צילום נוספות).

Ein Wort über die "Mechilta des r. Simon" (Breslau, 1899)
Ein Vortrag über das Ritual des Pesach-Abends (1904)

ספר יובל לכבודו

בשנת תרס"א 1911, במלאת לו שבעים בית המדרש לרבנים בברסלאו הוציא לכבודו ספר יובל וביניהם חוקרי תלמוד ידועי שם. הספר יצא לאור במהדורה נוספת בפריז בשנת תרע"ד 1914 ושוב במהדורה חדשה בירושלים שלאחר קום המדינה בשנת תשל"ב 1972.

תפארת ישראל: מנחת תודה ומזכרת אהבה לכבוד מורנו ורבנו ישראל לוי ביום מלאת לו שבעים שנה / מאת תלמידיו וידידיו ומוקירי שמו; נערך על ידי מרדכי בראנן (גר') [בראן] ויצחק משה עלבאגען [אלבוגן] (נדפס מחדש), ירושלים: מקור, תשל"ב [ברסלאו, תרע"א-1911].

Festschrift zu Israel Lewy's siebzigstem Geburtstag / Herausgegeben von Marcus Brann und Ismar Elbogen (Breslau, 1911)
Compte rendu des mélanges Israël Lewy (Festschrift zu Israel Lewy’s 70. Geburtstag) / par Louis Ginzberg (Paris, 1914)

לקריאה נוספת

'ד"ר ישראל לוי, ברסלאו', בתוך: שמעון פדרבוש (עורך), חכמת ישראל במערב אירופה, ירושלים – תל אביב: הוצאת עוגן שליד הסתדרות העברית באמריקה בשיתוף עם הוצאת ספרים מ' ניומן, תשי"ט 1958, עמ' 291–296.
א"א אורבך, 'זכריה פרנקל, ישראל לוי, שאול הורוביץ, שלושת מורי התלמוד של הסמינר בברסלוי', מחקרים במדעי היהדות ב (תשנ"ח), 851–862.
שלמה זלמן הבלין, 'ר' ישראל לוי מברסלוי', נטועים ה (תשנ"ט), עמ' 89–99.

Das Breslauer Seminar: Jüdisch-Theologisches Seminar (Fraenckelscher-Stiftung) in Breslau: 1854-1938: Gedächtnisschrift [סמינר ברסלאו: הסמינר התאולוגי היהודי של ברסלאו (מכון פרנקל): 1854–1938: ספר זיכרון] / herausgegeben von Guido Kisch (Tübingen, 1963)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ישראל לוי בוויקישיתוף

כתביו

המבוא לפירושו על מסכת נזיקין (בסופו של דבר עם השנים הספיק רק לפרסם את הפירוש על בבא קמא, בתרגום לעברית.
תחילת ספרו פירוש למסכת נזיקין בשנתון בית המדרש לרבנים בברסלאו שנת 1895. (שנתוני ביהמ"ד לרבנים בברסלאו שמורים כיום בארכיון ספריית אוניברסיטת פרנקפורט והם סרוקים ונגישים באתר הספרייה המקוון)
כתביו של ישראל לוי לצפייה ולהורדה בארכיון האינטרנט
, דבר על המכילתא של ר' שמעון, נטועים כג, הוצאת מכללת הרצוג - תבונות; תרגום לעברית: חנן בירנצוויג; עריכה: מתן גלידאי
ישראל לוי (1840-1917), דף שער בספרייה הלאומית

עליו

איזידור זינגר, ‏"ישראל לוי (LEWY, ISRAEL)", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
א"א אורבך, ‏זכריה פרנקל, ישראל לוי, שאול הורוביץ, שלושת מורי התלמוד של הסמינר בברסלוי, פורסם ב: Das Breslauer Seminar, (1963), 175-185, באתר Academia.edu

Julius Lewkowitz, Israel Lewy, Ost und West, Oktober 1917, Vol. 17 Heft 10, page 487-492 (בגרמנית)

ספר היובל

מרדכי בראנן ויצחק משה עלבאגען (עורכים), תפארת ישראל, ברסלוי, תרע"א/1911, באתר היברובוקס

הערות שוליים

^ יעקב זוסמן, אפרים אלימלך אורבך: ביו-ביבליוגרפיה מחקרית, האיגוד העולמי למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית, 1993, עמ' 26.
^ לדברי יונה פרנקל, "ישראל לוי נחשב למייסד מחקר התלמוד המודרני, וכל חוקרי התלמוד מחשיבים עצמם תלמידי תלמידיו עד היום" (יונה פרנקל, מדרש ואגדה, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ז-1996, כרך ג, עמ' 964).
^ יעקב זוסמן, 'ושוב לירושלמי נזיקין', בתוך: יעקב זוסמן, דוד רוזנטל (עורכים), מחקרי תלמוד, א', ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ן-1990, עמ' 114, הערה 212א.
^ יונה פרנקל, מדרש ואגדה, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ז-1996, כרך ג, עמ' 966. מאיר בר-אילן מביא בזיכרונותיו סיפור על אדיקותו היתרה של ר"י לוי (מאיר בר-אילן, מוולוז'ין עד ירושלים, תל אביב: הוועדה להוצאת כתבי הרב מאיר בר-אילן, תשל"א-1971, עמ' 377).
^ תורגם לעברית על ידי אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' בספר מסלות לתורת התנאים, תל אביב: תרפ"ח.
^ אפרים אלימלך אורבך, מחקרים במדעי היהדות (ערכו: משה דוד הר ויונה פרנקל), ירושלים: תשנ״ח, עמ' 728.
^ יעקב זוסמן, 'ושוב לירושלמי נזיקין', בתוך: יעקב זוסמן, דוד רוזנטל (עורכים), מחקרי תלמוד, א', ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ן 1990, עמ' 55–56.
^ ושוב לתלמוד ירושלמי, מאמרו של יעקב זוסמן, מחקרי תלמוד א עמוד 70, הערה 67, וראו כולה נזיקין חדא מסכתא היא מאמרו של אלישיב שרלו המסביר ומרחיב את ההערה הזו (אתר academia.edu).