ישעיה וולטפרייד

רבי ישעיה וולטפרייד מפשדבורז' (ה'תקי"ח-ד' באלול ה'תקצ"א) היה רב אדמו"ר חסידי, אבי שושלת פשדבורז'.

ביוגרפיה

נולד בשנת ה'תקי"ח לרבי מאיר מלאסק[1], לאחר נישואיו לנעכא בתו של רבי דן לוינברג עבר לפשדבורז'. בעיר זו למד בחברותא עם היהודי הקדוש מפשיסחא. לבקשת החוזה מלובלין השפיע עליהם רבי דוד מלעלוב לנסוע אל החוזה שחיבבו ביותר וקרא לו "ארון הספרים שלי".

בשנת ה'תקמ"ח, בעקבות הוראתו של רבי נטע אייבשיץ (רבה האחרון של העיר), מונה לרבה של פשדבורז'[2]. בשנת תקע"ה התרכזו סביבו עדת חסידים ומינוהו לאדמו"רם. היה ידוע בדורו כבעל רוח הקודש ורבים נהרו לפתחו.

נפטר בד' באלול ה'תקצ"א, ונקבר בפשדבורז'. לאחר השואה שוקמה המצבה על קברו בפשדבורז'. בנו, רבי עמנואל, מילא מקומו.

דברי תורתו נלקטו בספר "דברות חיים". כן הובא מתורתו בספרים: "תורת החסידות", "בית יעקב", "ביאורי החסידות", "תפארת שלמה על התורה".

צאצאיו

מתלמידיו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בנו של רבי אליקים געץ בעל "אבן שהם"
  2. ^ מסופר שלאחר עשרים שנה ללא רב, בא הרב הקודם לאחד מפרנסי העיר בחלום והורה להם לבחור בו כרב העיר[דרוש מקור].