PROFILPELAJAR.COM

על פי תיאורי המקרא, יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן הן שם כולל לארבעה כיסויים שכיסו את המשכן. האוהל שימש כתקרה למשכן שלא הייתה לו תיקרה קבועה, ובכך הסתיר את תוכנו של המשכן ואת כלי הקודש מעיני מתבונן חיצוני, הגן על כלי הקודש מאיתני הטבע ואף היה אחד האמצעים ששימשו לפאר את המשכן.

היריעות שימשו "מכסה" לאוהל מועד, כפי שמצוין בספר שמות:

וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה;

— ספר שמות, פרק מ', פסוק י"ט

ארבעת הכיסויים שכיסו את המשכן היו:

יריעות המשכן
יריעות האוהל
עורות אילים מאדמים
עורות תחש

יריעות המשכן

יריעות המשכן היו הכיסוי הפנימי ביותר של המשכן. יריעות אלה עשויות היו מאריגה של עשרים וארבעה חוטים של תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש. היריעות, בדומה לפרוכת נארגו בצורה של כרוב בדמות אריה מצד אחד ובדמות נשר מהצד השני ("כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב"). את היריעות ניתן היה לראות במבט מעלה מתוכו של המשכן, ומתבונן חיצוני לא יכול היה לראותן.

היריעות מתוארות בספר שמות:

(1) וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת: שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם; (2) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת, מִדָּה אַחַת לְכָל-הַיְרִיעֹת; (3) חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת תִּהְיֶיןָ חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָה, וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָהּ;

— ספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים א'–ג'

היריעות היו תפורות במחט זו בצד זו בשתי קבוצות של חמש, שנקראו "חוברות" או "מחברות". לכל אחת מהחוברות היו לולאות תכלת - אליהן הוכנסו קרסי זהב כדי לחבר בין החוברות, כפי שכתוב:

(4) וְעָשִׂיתָ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּחֹבָרֶת, וְכֵן תַּעֲשֶׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית; (5)חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית - מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ; (6) וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב, וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ בַּקְּרָסִים וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד;

— ספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ד'–ו'

הקרסים מזהב נראו מתוך אוהל מועד, כאמור בתלמוד הבבלי^[1]: ”ונראין קרסים בלולאות ככוכבים ברקיע”.

בהתבסס על דברי הבבלי, פירש המלבי"ם^[2] שבאחת החוברות היו הלולאות בקצה היריעה ובלטו ממנה, ובחוברת האחרת הן היו בשטחה של היריעה מבלי לבלוט ממנה, בצד המופנה כלפי אוהל מועד. כך, עת שחוברו היריעות, לא היה ביניהן מרווח, והן חפפו זו את זו: ”משמע שלולאות של צד האחד קבע על השפה מלמעלה, לא על הקצה, ולולאות שבצד השני קבע בשפה, היינו בצידי השפה, וזה מפני שהיה צריך שיתראו הקרסים מלמטה ככוכבים ברקיע... ואם היו הלולאות שבשני הצדדים על השפה מלמעלה לא היו הקרסים נראים למטה, כי היריעה הייתה מכסה אותם, ולכן היו בצד אחד בשפה ולא על השפה.”

היריעות כיסו את כל אוהל מועד וקצוותיהן הגיעו לגובה של אמה אחת מעל האדנים - כך שאמה אחת מהקרשים המוזהבים הייתה נראית למתבונן מן החוץ, אלמלא יריעות האוהל.

יריעות האוהל

השכבה השנייה של כיסויי המשכן, שהונחה מעל יריעות המשכן הייתה יריעות עזים שחורות. יריעות אלה מתוארות בספר שמות:

(7) וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם; (8) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת, מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת; (9) וְחִבַּרְתָּ אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד, וְכָפַלְתָּ אֶת הַיְרִיעָה הַשִּׁשִּׁית אֶל מוּל פְּנֵי הָאֹהֶל; (10) וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת הַקִּיצֹנָה בַּחֹבָרֶת, וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית; (11) וְעָשִׂיתָ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים, וְהֵבֵאתָ אֶת הַקְּרָסִים בַּלֻּלָאֹת וְחִבַּרְתָּ אֶת הָאֹהֶל וְהָיָה אֶחָד; (12) וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן; (13) וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה בָּעֹדֵף בְּאֹרֶךְ יְרִיעֹת הָאֹהֶל, יִהְיֶה סָרוּחַ עַל צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן מִזֶּה וּמִזֶּה לְכַסֹּתוֹ;

— ספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ז'–י"ג

אחת עשרה יריעות עיזים שהיו מחוברות לשתי יריעות - חמש יריעות חוברו ליריעה אחת ושש ליריעה שנייה. שתי אלה חוברו אף הן, בדומה ליריעות המשכן, על ידי קרסים - הפעם - קרסי נחושת (כיוון שקרסים אלה לא ניראו מתוכו של המשכן). יריעות אלה הגיעו עד האדנים, שכן היו ארוכות מיריעות המשכן, ואף היו ארוכות מספיק שאמה אחת נשרכה על הקרקע כך שהמתבונן מבחוץ לא ראה את האדנים.

עורות אֵילים מאודמים ועורות תחשים

מעל יריעות האוהל הונחו יריעות עור:

וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה

— ספר שמות, פרק כ"ו, פסוק י"ד

עורות אילים מאדמים הם עורות אילים הצבועים אדום.

בברייתא דמלאכת המשכן (פרק ג') מובאת מחלוקת לגבי אופן ההנחה של העורות: לפי רבי יהודה, הן עורות האילים המאודמים והן עורות התחש הונחו זה על זה על גג המשכן, ואורך היריעות היה 30 אמות על 10 אמות. לפי רבי נחמיה, מחצית הגג כוסתה בעורות אילים מאדמים ומחצית בעורות תחשים. רש"י, בפירושו על התורה, מחליף בין הדעות:

'מכסה לאוהל' – לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה אחד של עורות אלים מאדמים, ועוד למעלה ממנו, מכסה עורות תחשים. ואותן מכסאות לא היו מכסים אלא את הגג. אורכן ל' ורוחבן י' – אלו דברי רבי נחמיה. ולדברי רבי יהודה, מכסה אחד היה: חציו עורות אילים מאדמים וחציו עורות תחשים.

היינו, רבי יהודה טוען שמחצית הגג כוסתה בעורות אילים מאודמים ומחצית בעורות תחשים ואילו רבי נחמיה סבור ששתי השכבות כיסו את הגג לחלוטין והיו זו על זו.

לרמב"ם^[^{דרוש מקור]} שיטה שלישית, ולפיו כיסו עורות האילים רק את קירות המשכן ועורות התחש רק את גגו של המשכן.