רחבת שער יפו: הבניין בצד ימין הוא מלון אמדורסקיפרסומת למלונות אמדורסקי, ראשית המאה ה-20מלון "בלה ויסטה" ביפובית אמדורסקי, ברחוב הצבי 4 בשכונת רוממה בירושלים
ירחמיאל אמדורסקי היה בנו הצעיר של יוסף אמדורסקי, שעלה לירושלים עם משפחתו מאזור מוהילב של האימפריה הרוסית, ולכן כונה בירושלים ר' יושקה (יוסף) מוהליבר (טופונים(אנ') יידי שפירושו "בן מוהילב"). מוצאו של משפחתו ככל הנראה מהעיירהאמדור. מוהליבר ניהל ברובע היהודיבית תמחוי ומסעדה זולה שבה סעדו גם יהודים שביקרו בירושלים. המבקרים לנו בבתי תושבים מכיוון שלא היו בעיר כל מלון או אכסניה כשרים, בהמשך פתח מוהליבר גם חדרי אירוח במתכונת של אכסניה.[2]
ירחמיאל אמדורסקי קיבל על עצמו את הנהלת המוסד לאחר מות אביו ב-1894, והוא בן 19 בלבד. המלון, שנקרא בלשון הימים ההם "אש"ל" (אכילה, שתייה, לינה),[3] עבר מספר מקומות[4] עד שבסוף המאה ה-19 התמקם במבנה שברחבת שער יפו, מול מגדל דוד, ונקרא מלון מרכזי (צנטרל) – י. אמדורסקי.
בנובמבר 1900 נשא לאשה את טובה גיטל לבית אפשטיין מחברון,[5] בתו של הרב החסיד המקובל אלכסנדר סנדר הלוי אפשטיין, ראש חסידי חב"ד בעיר. גם היא הייתה אשת ציבור ופעילה בחברת עזר יולדות.[6]
ב-1908 הרחיב אמדורסקי את עסקיו ושכר את מלון "בלה ויסטה" המפואר שעל חוף ימה של יפו (בשכונת מנשייה) מאת שלמה פיינגולד. במלון פעלו ראינוע וקזינו. בימי מלחמת העולם הראשונה החרימו העות'מאנים את המלון והפכו אותו לבית מעצר, ששימש לכליאת נתינים זרים עד לגירושם. לאחר המלחמה שכרה את הבניין חברת "קדם", שייסד אלכסנדר לוי. בין אורחי מלון "בלה ויסטה" היה גם חיים נחמן ביאליק בעת ביקורו בארץ ישראל במרץ 1909[7] שאף זכה במלון לקבלת פנים ברוב עם "חסידים ואשכנזים, זקנים וצעירות".
המלון של אמדורסקי בירושלים פנה אל אותם אורחים, יהודים ברובם, שלא יכלו להשתכן במלון קאמיניץ היקר או שרצו להיות קרובים לעיר העתיקה (לכותל, לרובע היהודי או לאתרים אחרים). הנציב העליוןהרברט סמואל, למשל, התגורר במלון בערב שבת לפני תפילתו ההיסטורית בבית כנסת החורבה (שאמדורסקי כיהן בו כגבאי) בשבת נחמותר"פ (25 ביולי1920) ובימי חג ומועד בהם התפלל בבית כנסת זה. גם תיירים נוצרים ואנשי עסקים מוסלמים העדיפו ללון במלון זה.[8] אחד האורחים האחרונים שהתגוררו במלון בעיר העתיקה, לפני שעבר לעיר החדשה, היה יוסף יצחק שניאורסון ("האדמו"ר הריי"צ"), האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד ליובאוויטש ששהה בו בעת ביקורו בירושלים באוגוסט 1929.[9] גם משפחת אמדורסקי התגוררה בדירה בתוך המלון לפני שעברה לבית אמדורסקי בשכונת רוממה.
המלון, שהיה גם מסעדה כשרה (היחידה בירושלים,[10] כיוון שבדרך כלל תיירים יהודים היו סועדים בבתי מארחיהם), שימש גם כאולם לאירועים ואירח חתונות וחגיגות בר מצווה. הזוג איתמר בן-אב"י ולאה אבושדיד התחתן במלון ודוד בן-גוריון ערך בו את חגיגת הבר מצווה של בנו.[11]
אמדורסקי טיפל גם ביהודים שהיו עצורים בקישלה, בית המעצר שליד שער יפו. בשל קשריו עם השלטונות הצליח לשחד שומרים לשחרר יהודים, בעיקר כאלו שנתפסו לעבודת הצבא בעת מלחמת העולם הראשונה, ולהביא לעצורים ארוחות ממטבחו הכשר של המלון.[12]במהלך מלחמת העולם הראשונה גורש על ידי הטורקים מירושלים יחד עם עסקני ציבור אחרים.
בשנת 1924 תכנן הקמתו של מלון גדול ומודרני בירושלים שמחוץ לחומות העיר העתיקה. לשם כך רכש מגרש, תכנן, ואף החל בחפירת היסודות. בעקבות קשיים כלכליים נאלץ למכור את המגרש לג'ורג' שיבר. לימים הוקם ליד המגרש בית פרומין (מקום מושבה של הכנסת) והמקום נודע כבור שיבר או כגן המנורה על רחוב קינג ג'ורג'.[13]
במאי 1931 עבר המלון ל"רחוב יוליאן" (רחוב דוד המלך) במערב העיר וב-20 במרץ1935 (שושן פוריםתרצ"ה) עבר בית המלון למשכנו ברחוב בן-יהודה, בו שכן במשך כ-13 שנה עד שנפגע בהתפוצצות מכונית תופת ברחוב ב-22 בפברואר1948 (פיגוע הידוע כפיגוע ברחוב בן-יהודה). לאחר מכן לא חזר מלון אמדורסקי לפעול עוד. ירחמיאל אמדורסקי עצמו, כפי שנמסר בכתבה בעיתון "הארץ" למחרת,[14] ניצל משום שדקות ספורות לפני הפיצוץ יצא להתפלל שחרית. אמדורסקי הגיש תביעת נזיקין בעקבות הפיגוע אולם במהלך הדיון בבית המשפט העליון ויתר על כל דרישותיו לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של המדינה הצעירה. על כך אמר בית המשפט: "בפעם הראשונה בתולדות בית דין זה והמדינה, מופיע אזרח בעל הכרה לאומית ומוותר לטובת המדינה על אף סבלותיו. הדבר ראוי לציון ולשבח וצריך לשמש לדוגמה ולמופת לכלל".[15]
קשריו עם המנהיגות הערבית
קרבתו של המלון לאוכלוסייה הערבית, הביאה את אמדורסקי לטפח את קשריו עם האוכלוסייה הערבית המקומית ובעיקר עם ראשיה. בשנת 1921, בעת הכתרת הנציב העליון הראשון הרברט סמואל, שעוררה את התנגדות הערבים בשל מוצאו היהודי וגרמה לתסיסה רבה, הסתער המון ערבי לעבר מלונו. אמדורסקי יצא אל ההמון וקרא לעברו: "אחיי, ידידכם אמדורסקי פונה אליכם ומבקש להימנע ממעשי אלימות. לא תוכלו לפגוע באיש, אלא אם כן קודם לכן תעברו על גופתי המתה".
ג'מאל חוסייני, אחיינו של המופתי חג' אמין אל-חוסייני, בעדותו בפני ועדת החקירה שחקרה את מאורעות תרפ"ט, אמר: "אילו היו כל היהודים מתנהגים עמנו כשם שמתנהג עמנו אמדורסקי, המצב היה נראה אחרת, וייתכן שהפרעות לא היו פורצות". כשיושב-ראש הוועדה התעניין לדעת מה כוונתו, סיפר חוסייני, שכאשר נולד אביו - אחיו של המופתי - התקשתה אמו להאכילו, ומי שסייעה לה בכך הייתה אמו של אמדורסקי, שילדה באותה עת את אחיו שמואל.
משפחת המופתי זכרה לטובה את התנהגותה של משפחת אמדורסקי ובמשך כל השנים נהגה להשתתף בשמחותיה, ובתחילת השנה נהגה לברכה בברכת שנה טובה. בחתונת בתו רבקה, עם ד"ר מרדכי בוקסבוים השתתף גם המופתי חג' אמין אל-חוסייני. בעיצומה של החתונה שאל המופתי את אמדורסקי איזו מתנה הוא מבקש לחתונת בתו, ואמדורסקי השיב כי היה רוצה לבקר עם הזוג הצעיר במערת המכפלה. המופתי שיגר מכתב אל הקאדי של חברון ובעקבות זאת התאפשר ביקור השלושה במערת המכפלה, דבר נדיר באותה תקופה.
לזוג ירחמיאל וגיטל אמדורסקי (נפטרה ב-1963)[17] היו שני בנים - ד"ר אלכסנדר אמדור, עו"ד בירושלים; יוסף אמדור, חזן בארצות הברית; ושלש בנות - רבקה, נישאה לד"ר מרדכי בוקסבוים; מרים, נישאה לד"ר יצחק דב ברנר; נחמה,[18] נישאה למשה שיף, בנו של חייקיל שיף.
חתנו של ד"ר בוקסבוים הוא המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר מנחם אלון. בנו של ד"ר בוקסבוים הוא הרב יוסף בוקסבוים, שעמד בראש מכון ירושלים.
ספר היובל למר ירחמיאל אמדורסקי הוצאת "מגנזי ירושלים" חוברת קכ"ב על ידי פנחס בן צבי גראייבסקי תרצ"ו
הערות שוליים
^כך על פי הערך "אמדורסקי, ירחמיאל", בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 52. על פי דוד תדהר (עורך), "ירחמיאל אמדורסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 136: י"ב באבתרל"ו; על פי מגנזי ירושלים (פנחס גרייבסקי), 122,1: "ברכת השנים: ברכה ... לידידנו ... ירחמיאל אמדורסקי לחג שנות הששים להולדתו" (תרצ"ו), עמ' 31: י"ג באב תרל"ו; על פי The Near and Middle East Who's Who מ-1945: אוגוסט 1877; ועל מצבת קברו נכתב כי נולד בשנת תרל"ה.
