בעת הדפסת דפוס ונציה של הירושלמי כתב המוציא לאור שאין תחת ידיו את הירושלמי לקדשים והוא מקווה שימצא. החיד"א, במאה ה-18, סבר שהיה קיים ירושלמי על קודשים והוא נעלם[1]. בקרב אנשי חכמת ישראל ורבני המאה ה-19 ניטש ויכוח בנושא. בין הסבורים שאכן חובר תלמוד ירושלמי על קדשים היו יום-טוב ליפמן צונץ, בער ראטנער[2][3], זאב וולף רבינוביץ מבריסק[4] ואברהם אהרן רבינוביץ[5]. בין השוללים את קיומו נמנים זכריה פרנקל[6], יעקב רייפמן[7] ושלמה בובר אשר פרסם בשנת 1872 מאמר הטוען שמעולם לא היה ירושלמי על סדר קדשים[8]. ההנחה הרווחת היום, במיוחד לאור ממצאי הגניזה הקהירית, היא שלא היה קיים ירושלמי לקדשים שהועלה על הכתב. עם זאת, ישנן ראיות מתוך מקבילות בתלמוד הירושלמי עצמו וכן מהתלמוד הבבלי, שאמוראי ארץ-ישראל למדו את מסכתות סדר קדשים, ואף נערך תלמוד לסדר זה בעל פה.[9]
טענות נגד
ראיות הטוענים שלא היה קיים ירושלמי על קודשים:
כתב יד ליידן על כל הירושלמי, שנכתב בזמן הראשונים, אינו מכיל סדר זה.
בגניזה הקהירית, שנמצאו בה קטעי ירושלמי לכ-20% ממנו[10] מכ-30 מסכתות שונות, חלקם מהמאה השמינית[דרוש מקור], לא נמצא אף קטע אחד מסדר קדשים.
בספרי הראשונים אין כמעט ציטוטים מסדר קדשים של הירושלמי. מספר ציטוטים זעום שמיוחסים לירושלמי היווה מושא לדיונים. מצד אחד היו שטענו שהם מוכיחים שבפני הראשונים היה ירושלמי לסדר קדשים. לעומתם השוללים התייחסו לציטוטים וטענו שמדובר על אי הבנה או טעויות סופר[11].
הרמב"ם שמשמע מדבריו שכן היה תלמוד ירושלמי על סדר קדשים אינו מצטט ממנו אף לא פעם אחת, אף על פי שהוא מתייחס לירושלמי בסדרים האחרים.
באיגרת פרקוי בן באבוי, שהיה תלמיד תלמידו של רב יהודאי גאון מהמאה התשיעית, כתוב שלבני ארץ ישראל נשתכח תלמודם על קדשים וטהרות[12].
טענות בעד
ראיות הטוענים שהיה קיים ירושלמי על קדשים:
הרמב"ם כתב בהקדמתו למשנה: "וכן עשו חכמי ארץ ישראל מה שעשה רב אשי וחיברו התלמוד הירושלמי ומחברו הוא רבי יוחנן, ונמצא מן הירושלמי חמישה סדרים שלמים, אבל סדר טהרות לא נמצא לו תלמוד בשום עניין לא בבלי ולא ירושלמי אלא מסכת נדה כמו שזכרנו". מדברים אלו יש המסיקים שבפני הרמב"ם עמד כתב יד של הירושלמי על סדר קדשים. כמו כן, מביאים התומכים מובאות של המאירי[13] ושל הרשב"ץ[14], שמהן נראה שבפניהם היה ירושלמי על קדשים[15]. אזכורים של ירושלמי על מסכתות מסדר קדשים מובאים גם בהשגות הראב"ד[16] ובחידושי הריטב"א[17].
מקבילות רבות במסכתות התלמוד הירושלמי על סדרים אחרים וכן סוגיות ארץ ישראליות רבות בתלמוד הבבלי לסדר זה מצביעות על לימוד מסודר ושיטתי של סדר קדשים על ידי אמוראי ארץ ישראל. אך ככל הנראה התלמוד לסדר זה לא הועלה על הכתב מעולם.[9]
שמועות על מציאת "ירושלמי על סדר קדשים" נפוצו מספר פעמים במהלך השנים. בשנת 1872 נשאל ב"הלבנון" על שמועה שבוותיקן יש כתב יד של ירושלמי על סדר קדשים[18]. בירורים שנעשו עם ספריית הוותיקן העלו שאין בטענה ממש[19].
מעשה הזיוף
בתחילת תרס"ו (1905)[20] החל אדם שהציג עצמו כ"שלמה אלגאזי המכונה פרידלנדר", אשר כתב לפני כן פירוש בשם "חשק שלמה" על מסכת יבמות של הירושלמי, ללקט משאר סדרי הירושלמי סוגיות וקטעים הקרובים לסדר קדשים. פרידלנדר סיפר שלידי אחיו שבטורקיה נפל כתב יד עתיק של הירושלמי על סדר קדשים, והוא הורשה להחזיק בו אך זמן קצר, ולהעתיקו. פרידלנדר גרם לבעל בית דפוס בעיירה סעאיני שבחבל סאטמר, טרנסילבניה, להאמין בתגלית ולהסכים להדפיס את הספר. הוא פרסם "קול קורא" המודיע לרבני הגולה על מציאת כתב היד, ועל הדפסתו הצפויה בתרס"ז[21]. פרידלנדר ציפה שה'מציאה' תתקבל בזרועות פתוחות, והוא ירוויח כסף רב ממכירת הספרים. אכן, רבנים ששמעו על 'גילויו' של הירושלמי האבוד, ובהם הרב שלום מרדכי שבדרון והרב אליעזר דייטש, הוקירו מאוד את הגואל, וכתבו המלצות חמות בשבחו של פרידלנדר.
בתחילת אותה שנה התפרסמו כרכים של הירושלמי המזויף על המסכתות חולין ובכורות שבסדר קדשים, מלווים בפירוש שכתב פרידלנדר, ובעלילותיו המומצאות של כתב היד. הכרכים נרכשו על ידי אברכים ורבנים שהביעו שמחה על הוצאת הספר. אולם, זמן קצר לאחר מכן התפרסם מאמר מאת החוקר בנימין זאב באכר, שטען לדברים תמוהים בסדר הירושלמי. רבה של רוטרדם, הרב ד"ר דב אריה ריטר, כתב במפורש שהסדר מזויף[22].
הרוכשים שקודם שמחו על הוצאת הספר התלבטו כיצד להתייחס לספרים שרכשו. הרב מנחם זמבה, התלבט האם לשרוף או לגנוז את הספר ולבסוף החליט שבכל זאת מדובר על ליקוט טוב, אך בהמשך מכר את הספר[23]. הרב ירוחם פישל פרלא כתב שאמנם רובו מזויף, אך בכל זאת נראה שמשולבים בתוכו כמה קטעים של ירושלמי קדשים אמיתי מכתב יד[24].
בהמשך התברר גם כי פרידלנדר, שהציג עצמו כ"ספרדי טהור", הוא יליד רוסיה ובעל כישרון לשפות, ואחרים, ביניהם הרב מאיר דן פלאצקי (בספרו "שאלו שלום ירושלים") הצטרפו לטענות. בנוסף, פרידלנדר כבר הסתבך בשנים קודמות עם סיפורי רמייה וכחש[25].
פרידלנדר החל להפיץ, בשמות בדויים, ספרים המגנים על התגלית ותוקפים את הרבנים שטענו כי מדובר בזיוף. אחד מהם הוא קונטרס "חרב נוקמת", שנתפרסם תחת השם "יוסף בן י. הכהן", ובה אסף הסכמות רבות מגדולי ישראל (אחד מהם הוא החפץ חיים, שאף החל להניח תפילין דרבינו תם בעקבות הירושלמי, אך בהמשך חזר בו)[26], שמעידים על כשרותו ואמינותו של הירושלמי סדר קדשים שלו. עם זאת, בסופו של דבר סדר הירושלמי הובא לפני גדולי רבני אירופה, ובראשם הרוגוצ'ובר, הרב מאיר שמחה מדווינסק והאדמו"ר מגור, בעל ה"אמרי אמת", ואלו פסקו פה אחד שהספר מזויף מעיקרו; הפרשה דעכה בשנת תרע"ג. גם לאחר מכן, היו מחברים שהמשיכו להאמין במהימנותו של הירושלמי ועשו בו שימוש בספריהם, בהם הרב יצחק שבדרון בחיבורו "מנחת יצחק" על התוספתא. יש אומרים שמאוחר יותר הודה פרידלנדר על דבר הזיוף, והתוודה ששמו אינו שלמה אלא זוסיא, והוא יליד ביישינקוביץ.
מאמרים אודות הירושלמי קדשים המזויף והמו"ל שלו מאת הרב ברוך אבערלאנדער שליח חב"ד בבודפשט, נדפסו בקובץ "אור ישראל" (מאנסי) בחוברות הבאות, ומצויים לעיון חופשי באתר HebrewBooks:
חוברת יב (תמוז תשנ"ח) עמודים קנד-קסח: "הוויכוח סביב הדפסת הירושלמי לסדר קודשים (א)". תמונת שער הירושלמי למסכת חולין, ואסופת מכתבים של אלגזי (פרידלנדר) המוכיחה שהמממן העיקרי של ההוצאה היה זלמן שכטר.
חוברת יג (תשרי תשנ"ט) עמודים קלד-קנד: "הוויכוח סביב הדפסת הירושלמי לסדר קודשים (ב)". צילום שערי הספרים "חרב נוקמת" ו"קשר בוגדים", ואסופת מכתבים של אלגזי (פרידלנדר) בתקופה של תחילת החשדות בדבר הזיוף, כולל דיון על "תלמידו" המדומה, אברהם רוזנברג.
חוברת יד (טבת תשנ"ט) עמודים סב-פב: "הוויכוח סביב הדפסת הירושלמי לסדר קדשים והמו"ל שלו" - אסופת מכתבים של פרידלנדר, מרגע שיצאו עוררין על מהימנותו ועד לניתוק הקשר של זלמן שכטר. כמו כן דיון בשמות והכינויים שבהם חתם.
חוברת טז (תמוז תשנ"ט) עמודים קס-קעג: "השלמות לתלמוד" - מקורותיו של פרידלנדר: ליקוטים מלאכותיים וניסיונות להשלמת חלקים חסרים בתלמוד ובמשנה שהיו בזמנו ובדור הקודם לו. כמו כן ניסיון לברר את מקור הסגנון שלו. הדיון בירושלמי קדשים המזויף מתחיל בעמ' קע"א.
^רבי מנחם המאירי, בית הבחירה על מסכת אבות, ירושלים – ניו יארק: חכמת ישראל, תש"ד, עמ' 60: "וחבר (רבי יוחנן) "התלמוד ירושלמי" בכל השישה לבד טהרות"
^רבי שמעון בן צמח דוראן, חדושי הרשב"ץ, ליוורנו תק"ה (הדפסה מחודשת: ירושלים תש"ל), עמ' כא (עמוד אחרון בפרשנות מסכת קינים): "הסדר החמישי... הוא סדר קדשים... ובכל זה הסדר יש תלמוד בבלי גם ירושלמי זולתי מסכת מדות"
