יעקב (קובה) צִים (צימבֶּרקנוֹפּף) (Zim; 1920, סוסנוביץ, פולין – 27 בדצמבר 2015, ט"ו בטבת תשע"ו) היה צייר ומעצב גרפי ישראלי, זוכה פרס משרד החינוך ופרס בתחרות בינלאומית של ציור בול השואה, יוצרם של סמלים רבים, 5 בולים, וכן שטרות ומטבעות של בנק ישראל.
קורות חייו
ראשית דרכו
יעקב בן צבי צים נולד בשם יעקב צימברקנופף (Jakob Cymberknopf) ב-1920 בעיר סוסנוביץ שבזגלמביה, בדרום פולין, בבית בעל דעות סוציאל-דמוקרטיות ליברליות. אמו גבריאלה לבית ברמן, ניהלה נכסים בעיר. מאביו, הרמן (צבי), בן דודה של אמו, ירש יעקב את כישרונו האמנותי ואת עיסוקו המקצועי. אביו היה אמן וצייר שלטים. הוא ושני אחיו היו פעילים בתנועת "הנוער הציוני". בגיל חמש נשלח ל"חדר", אך למד שם שבוע בלבד. את השכלתו השלים בבית ספר יהודי ובעזרת מורה פרטי. בהמשך התקבל לבית ספר לאמנות, שמוריו היו אמנים מהאקדמיה לאמנות בקרקוב. הוא היה אחד משלושת היהודים היחידים במחזור.
קורותיו בתקופת השואה
עם תחילת הכיבוש הגרמני ניצל משילוח לעבודת כפייה בזכות כישרונו האמנותי, ועבד כשרטט במרכז המשטרה בעיר. בהמשך נלקח תחת חסותו של נאצי צעיר, שפתח עסק למכירת אריחים מקושטים. הודות לכישרונו הפך למנהל העבודה במקום, והעסיק שם 120 צעירים וצעירות, רובם מתנועת "הנוער הציוני". הוריו ואחיו, עמנואל, נשלחו לאושוויץ ונרצחו שם. צים שהה בגטו סוסנוביץ וניצל מחיסול הגטו שהחל ב-1 באוגוסט 1943. הוא צורף לקבוצות שיועדו למחנות עבודה ונשלח למחנה אננברג שבשלזיה. ב-1944 נשלח למחנה "בלכהמר", שם התאחד עם אחיו נתן.
עם התקרבות הצבא האדום, נשלחו הוא ואחיו נתן לצעדת מוות. האחים הגיעו לבוכנוואלד, שם שוחררו. הם הועברו לשיקום בכפר אקואי (Écouis) בנורמנדי שבצרפת, ועלו לארץ ישראל ביולי 1945 עם "ילדי בוכנוואלד" בספינה "מטרואה".
אחרי המלחמה
לאחר עלייתו ארצה חידש צים את לימודיו באקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים עד שנת 1947. הוא למד ציור, חיתוך עץ, לינולאום ואיור אצל מרדכי ארדון, רישום אצל איזידור אשהיים, גרפיקה אצל רודי דויטש (ראובן דיין) ואלברט קארל הנשל, כתב אצל ירחמיאל שכטר וצילום אצל לו לנדאואר. אצל המלחין יוסף טל לקח שיעורים במוזיקה. לאחר שסיים לימודיו עבד בעבודות מזדמנות וכן בדפוס הממשלתי של המחלקה המטאורולוגית בירושלים. במלחמת העצמאות גויס לש"י ובמהלך ההפוגה נשא לאשה את רות לבית יולס, חברתו ללימודים ב"בצלאל". לאחר מכן עבר לתל אביב, ועברת את שם משפחתו לצים.
בשנת 1975 יצא למסע באירופה ושהה תקופת מה בפריז על מנת להשתלם ולצייר. בשנת 1977 הציג לראשונה ציורי שמן על בד בתערוכת יחיד במשכן לאמנות בחולון. ב-1982 זכה בפרס משרד החינוך על מפעל חיים במסגרת הארגון הבינלאומי לחינוך באמנות (InSEA).
צים זכה במוניטין של מעצב גרפי וצייר, הציג מיצירותיו בתערוכות בישראל ומחוצה לה וזכה בפרסים רבים, בהם פרס אמן ותיק מטעם אגודת הציירים בתל אביב ופרס בתחרות בינלאומית של ציור בול השואה. הוא יצר סמלים רבים, שטרות ומטבעות של בנק ישראל.
צים צייר חמישה בולים עבור השירות הבולאי הישראלי: אחד משני הבולים הראשונים שהונפקו בישראל בנושא השואה (לאחר משפט אייכמן) "השואה והגבורה" 30/04/1962; בול "שחרור מחנות הריכוז" 27/04/1965 [בשובל בול זה מופיע מספרו האישי ממחנה הריכוז]; בול "הרוגי מלכות" 05/06/1968; בול האר"י 06/06/1972; ובול "באבי יאר" 07/06/1983.
בשנת 1990 הגיע לביקור ראשון בפולין ובסוסנוביץ לאחר 48 שנים.
צים היה נשוי לרות לבית יולס. לשניים ארבעה בנים משותפים, שמונה נכדים ונינים.
נפטר ב-2015, בגיל 96. נקבר בבית העלמין ירקון.[1]
מעבודותיו
-
סמל העיר נתניה בעיצובו, 1951
-
בול ישראלי בעיצובו, לרגל יום השואה, 1962
-
בול שחרור מחנות הריכוז בעיצובו, 1965
-
בול הרוגי מלכות בדור התקומה בעיצובו, 1968
-
שטר בן 5,000 שקלים בעיצובו. שימש בשנים 1984–1985
תערוכות יחיד בארץ ובעולם
- 1977 - ציורי שמן על בד. המשכן לאמנות, חולון
- 1978 - "ציורים" בגלריה גרפיקה 3, חיפה
- 1980 - המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן
- 1981 - בית אגודת הציירים והפסלים, תל אביב
- 1984 - מוזיאון יד-לבנים, פתח-תקווה
- 1985 - המשכן לאמנות, חולון
- 1991 - "שתי פנים", המשכן לאמנות, חולון
- 1993 - תערוכה מקיפה במוזיאון העצמאות (Museum Niepodleglosci), ורשה; תערוכת יחיד בגלריה העירונית אקסטרווגאנס (Extravagance) בסוסנוביץ
- 1994 - "מסע אל האוויר החלוד", במוזיאון לאמנות ב"יד ושם", ירושלים
- 1996 - "הצל המתמשך" בבית אגודת הציירים והפסלים, תל אביב (אוצר ומשתתף); "ציורים חדשים" במשכן לאמנות, חולון
- 2001 - "יעקב צים: עבודות". תצוגת שישה ציורים גדולים באכסדרת המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב
ספריו
- על פי עיטורים אלו עוטרו ההגדות בהוצאת הרבנות הצבאית משנות החמישים עד שנות השבעים.
- יונה פישר (עורך), יעקב צים; מבואות מאת אריאל הירשפלד ואירית הדר; עיצוב והפקה: יעקב צים; תצלומים: אברהם חי, ישראל צפריר, רן ארדה; עריכת טקסט: דפנה רז; תרגום לאנגלית: שרה קיטאי, דריה קסובסקי, תל אביב: משכל, 2003. (עמ' 186–192: תולדות חיים, בעברית ואנגלית)
- יעקב צים (צימברקנופף), שברים ואור; עריכה יעקב בוציאן, ירושלים: יד ושם, תשס"ד 2004
- יעקב צים, ציורים 2004-2014; מבואות מאת אהובה ישראל; עיצוב והפקה:דפנה גרייף; תצלומים: אברהם חי, רן ארדה; עריכת טקסט: דפנה רז; תרגום לאנגלית: שרה קיטאי, דריה קסובסקי, תל אביב: משכל, 2016. (עמ' 74–82: תולדות חיים, בעברית ואנגלית)
קישורים חיצוניים
- פרטים על האמן ויצירתו, באתר "ישראלים"
- מדליקי המשואות 2010: יעקב צים, באתר יד ושם
- מרב יודילוביץ', מת הצייר יעקב צים, באתר ynet, 27 בדצמבר 2015
- ערוץ 7, הלך לעולמו הצייר יעקב צים, באתר ערוץ 7, 28 בדצמבר 2015
עופר אדרת, 2015-1920 | הדרך הארוכה מאושוויץ לבצלאל, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2015 
- מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל (ארכיון מקוון)
- אתר התאחדות בולאי ישראל בערך "יעקב צים"
- יעקב צים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
