יעקב אוטו פינס נולד בעיר הקסטר(אנ') שבגרמניה. על אף שמשפחתו הייתה דתית, נשלח פינס לבית ספר חילוני. בנוסף, קיבל חינוך יהודי ממורה פרטי. בנעוריו התעניין באמנות והחל לצייר, על אף התנגדות משפחתו.[1]
בשנת 1941 החל ללמוד בבית הספר הפרטי של יעקב שטיינהרט בירושלים בעזרת מלגה שקיבל מן המחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית. בירושלים התקרב פינס אל קבוצה של אמנים יוצאי גרמניה, שהיוו את המרכז האמנותי באותה עת בירושלים.[2]
בשנת 1942 יצר לראשונה הדפסים בטכניקה של חיתוך לינולאום. יצירתו המוקדמת מאופיינת בהשפעת יצירתו של שטיינהרט. בנוסף, ניכרת גם השפעתו של וינסנט ואן גוך.[3] במחצית שנות הארבעים החל פינס לפתח סגנון עצמאי, שהתבטא בשימוש בלוחות עץ גדולים, בנטייה לשימוש בקומפוזיציות אקספרסיביות ובשילוב שבין חיתוך עץ ותחריט עץ.[4]
ב-1945 החל להתעניין באמנות יפנית ובמיוחד בהדפסים יפניים ואף החל לאסוף הדפסים אלו. במהלך שנות החמישים הלכה והתחזקה השפעת אמנות זו על יצירתו. הדבר התבטא בשילוב צבע בהדפסיו, תוך שימוש בלוחות נפרדים לכל צבע וצבע, בתמצות של המוטיב המרכזי, בשימוש בחללים ריקים בקומפוזיציה ולעיתים ביצירת קומפוזיציות נועזות בפורמטים בלתי שגרתיים.[5]
מרבית הדפסיו של פינס נוצרו במספר מצומצם יחסית של העתקים, מרביתם על נייר יפני. בראיון משנת 1971 הסביר פינס כי המהדורות הקטנות של הדפסיו נבעו ממחסור בנייר יפני ומהעובדה כי הוא הדפיס את העותקים בהדפסה ידנית (בדרך כלל באמצעות כף עץ) ולא במכבש דפוס.[7] בשנת 1979 הוא עשה הדפס "תרנגול לבן".
בנוסף להדפסיו יצר איורים לספרו של היינריך פון קלייסט - "מיכאל קולהאס" (1953) ולספרו של עמוס עוז "עד מוות" (1971). החל מסוף שנות השבעים הרבה ליצור ציורים בצבעי שמן, המאופיינים בשימוש במשטחי צבע גדולים.
בשנת 1999 היה פינס אחד משני האמנים החיים היחידים שיצירותיהם נכללו בתערוכה הגדולה The Apocalypse and the shape of things to come שנערכה על ידי המוזיאון הבריטי בלונדון לרגל שנת המילניום הממשמשת ובאה; תערוכה אשר סקרה את ייצוג נושא האפוקליפסה באמנות מימי הביניים ועד ימינו. בתערוכה הוצגו חיתוך העץ "מחול המוות" (1945) ושני חיתוכי עץ מסדרת "האפוקליפסה" (1946) שיצר פינס על רקע סיום מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה.
פינס נפטר בשנת 2005 בירושלים ונקבר במעלה החמישה. בעיר הולדתו הקסטר שבגרמניה הוקם מוזיאון לזכרו, אליו הועבר עיזבונו האמנותי. לוחות ההדפס של פינס שמורים בסדנת ההדפס ירושלים. את אוסף האמנות המרשים של מזרח אסיה, בדגש על אמנות יפנית של המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה, כמו גם את ספרייתו העשירה בנושא זה, תרם פינס למוזיאון ישראל. המוזיאון מחלק מדי שנתיים לזכרו את פרס יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי לאמן הממשיך את מורשתו.
2000 "רישומים וציורי שמן, 2000-1942", בית האמנים, ירושלים
2000 "פינס: חיתוכי-עץ, 2000-1942", מוזיאון ישראל, ירושלים
2006 "קלאסיקה ירושלמית - תערוכה לזכר יעקב פינס", גלריה נורה, ירושלים
אלבומים וספרים הכוללים חיתוכי עץ מקוריים של יעקב פינס
יערי, יהודה, שלומיאל מצא צל, הוצאת תרשיש, ירושלים, 1948 (סדרה בת 11 הדפסים, אחד לא נכלל בספר. הספר ראה אור במהדורה בת 300 עותקים. כל ההדפסים בספר נעשו מלוחות העץ המקוריים). הלוחות עצמם נשמדו בשריפה שפרצה בבית הדפוס של הפלסטיין פוסט (לימים הג'רוזלם פוסט) ימים אחדים לאחר שנשלמה שם הדפסת הספר. פינס הדפיס סט אחד ויחיד של כל חיתוכי העץ טרם שמסר את הלוחות לבית הדפוס[10].
פון קלייסט, היינריך, מיכאל קולהאס, הוצאת תרשיש, ירושלים, 1953 (12 הדפסים; מהדורת אלבום של 25 עותקים שנדפסו ביד, חתומים וממוספרים. הספר ראה אור במהדורה בת 1200 עותקים. רק שתי הוינייטות בעמ' 1 ובעמ' 111 נדפסו מלוחות העץ המקוריים).
סדרת הדפסים בהזמנת חברת ממגורות דגון, חיפה, 1968 (סך הכל שישה חיתוכי עץ. מהדורת אלבום של 50 עותקים ועוד 100 הדפסים בודדים שהוזמנו על ידי החברה).
עוז, עמוס, עד מוות, עם עובד, תל אביב, 1971 (סדרה בת 9 הדפסים, מהדורה של 40 עותקים. המהדורה הראשונה של הספר, והיא בלבד, נדפסה מלוחות העץ המקוריים).
Essays on Japanese Art - Presented to Jack Hillier, Robert G. Sawers Publishing, לונדון, 1982, חיתוך עץ ("מטריות יפניות בגשם לונדוני". פרי-להמן, חיתוך עץ מס' 269). הודבק בעמוד מול דף השער (Frontispiece) של כל אחד מעותקי הספר.
תערוכות מאוספיו
אמנות המזרח הרחוק באוסף יעקב פינס; [הקטלוג נערך על ידי יעקב פינס], ירושלים: בית הנכות הלאומי בצלאל, 1964.
The Pins collection: Chinese and Japanese paintings and prints; text: Jacob Pins, Jerusalem: Israel Museum, 1980.
The Pins collection: Chinese and Japanese paintings and prints: the Israel Museum, Jerusalem, January 1980, the Tel Aviv Museum, November 1983, 2 ed, Tel Aviv: Tel Aviv Museum, 1983.
Hashira-e: From the Jacob Pins collection and the Museum collection; [curator of the exhibition: P. Rosenberg], Haifa: Haifa Municipality, Tikotin Museum of Japanese Art, 1987.
The Jacob Pins collection of Japanese prints, paintings, and sculptures, Jerusalem: Israel Museum, 1994.
ספרו בנושא הדפסי עמוד יפניים
Jacob Pins, The Japanese pillar print Hashira-E, London: R. G. Sawers, 1982
^ראו: שורק, רונית (אוצרת), פינס: רישומים וציורי-שמן, 2000-1952, בית האמנים, ירושלים, 2000, עמ' 4.
^ראו: תמוז, בנימין (עורך), סיפורה של אמנות ישראל, מסדה, 1980, עמ' 103, 121-122.
^ראו: פרי-להמן, מאירה (אוצרת), פינס: חיתוכי-עץ, 2000-1942, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2000, עמ' 5.
^ראו: פרי-להמן, מאירה (אוצרת), פינס: חיתוכי-עץ, 2000-1942, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2000, עמ' 5. וגם תמוז, בנימין (עורך), סיפורה של אמנות ישראל, מסדה, 1980, עמ' 114.
^ראו: פרי-להמן, מאירה (אוצרת), פינס: חיתוכי-עץ, 2000-1942, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2000, עמ' 5, 13.
