יעל דיין נולדה בנהלל לרות ומשה דיין. אחותם הגדולה של אהוד ואסי. בגיל עשר עברה יחד עם משפחתה לגור בירושלים. בשנת 1952 נשלח אביה ללמוד בבית הספר לקצינים בכירים באנגליה ואמה הצטרפה אליו. בתקופה זאת חייתה בבית סבה וסבתה, ולאחר מכן עברה לגור ברמת גן. בגילאי 12–16 למדה בתיכון חדש בתל אביב.
בשנת 1992 נבחרה לראשונה לכנסת. עם כניסתה לכנסת הוציאה לפועל את המלצתה של אורה נמיר, משנת 1978, להקים ועדה למעמד האישה בכנסת, וכיהנה כיו"ר הראשונה של הוועדה לקידום מעמד האישה, תפקיד שבו כיהנה בשנית בכנסת ה-14, ובפעם השלישית בכנסת ה-15. ב-1998 הביאה לחקיקת החוק למניעת הטרדה מינית. במהלך שנות כהונתה בכנסת שימשה כחברה בוועדת החוץ והביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט.
ב-1993 נפגשה דיין עם יאסר ערפאת בתוניס, מבלי לעדכן מראש את ראש הממשלה רבין, ועוררה בכך תרעומת רבה מצידו ומצד שרי הממשלה. ב-22 באוקטובר1996, בעת ביקורה בחברון, שפך עליה ישראל לדרמן כוס תה חם, על כך נידון לשלוש שנות מאסר והוגשה נגדו תביעת פיצויים אזרחית.[5]
דיין נודעה בזכות מאבקיה למען נשים, ובהיותה יו"ר הוועדה למעמד האישה הקימה את ועדת המשנה למניעת אפליה על רקע העדפה מינית. דיין הייתה גם בין הפוליטיקאיות הראשונות שהשתתפה באירוע גאווה ציבורי, והעלתה לסדר היום את הנושא הרגיש בימים שפחות דובר בהם על נושא זה.[1]
יעל דיין מרצה על ספרה החדש "מנגד" במסגרת תוכנית הרצאות על "נשים ופועלן" בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת חיפה ב-12 בנובמבר 2014[6]יעל דיין ב-2006
פעילות מוניציפלית בתל אביב
בבחירות לרשויות המקומיות ב-2003 עמדה בראש ברשימת מרצ תל אביב-יפו למועצת העיר תל אביב-יפו. הרשימה זכתה בחמישה מנדטים והייתה הסיעה השנייה בגודלה במועצת העיר. דיין נבחרה לתפקיד סגנית ראש העירייה, רון חולדאי, ומונתה למחזיקת תיק הרווחה בעיר ויושבת ראש הוועדה לזכויות האדם בתל אביב.
במאי 2008 נוצחה דיין בבחירות המקדימות לראשות רשימת מרצ בתל אביב יפו על ידי מיטל להבי. בעקבות ההפסד, פרשה ממרצ באוגוסט אותה שנה, וחודש לאחר מכן הצטרפה לרשימתו של ראש העירייה רון חולדאי והוצבה במקום החמישי בסיעתו תל אביב אחת.[7] בבחירות המקומיות זכתה רשימה זו בחמישה מנדטים ודיין נבחרה בשנית למועצה.
בקדנציה השנייה שלה במועצת העירייה מינה אותה חולדאי לתפקיד יו"ר מועצת העיר והיא הייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד הזה בעיריית תל אביב. דיין ניהלה את ישיבות המועצה, סדר היום ומתן רשות דיבור לחברי המועצה. במקביל, שימשה דיין כמחזיקת תיק הרווחה בעירייה.
לקראת הבחירות המוניציפליות בשנת 2013, הודיע לה ראש העיר חולדאי כי לא תשולב ברשימתו למועצה[8] והיא פרשה מפעילות פוליטית.
פרסים והוקרה
בשנת 2002 קיבלה את תואר "יקירת הקהילה" – תואר כבוד המוענק על ידי הארגונים הגאים לאנשים מוערכים על ידי קהילת הלהט"ב בכל התחומים.
ביוני 2015 במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב נכללה דיין בין 40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב.[9]
זמן קצר לאחר חזרתה לישראל, נישאה לדב שיאון, שנפטר ב-2003. לשניים נולדו בן ובת, דן ורחלי. בתה, רחלי שיאון שריד, מנהלת יחידת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים וולפסון,[12] נשואה לישי שריד, בנו של יוסי שריד.
פנים חדשות במראה, 1959(הספר בקטלוג ULI), הספר ראה אור באנגלית, עורר סערה זוטא כשתורגם לעברית, ובו תיאור שירותה הצבאי כחיילת בצה"ל, ופרטים על חייה האישיים[15]
שני בנים למות, 1968, הוצאת עם עובד. (הספר בקטלוג ULI), ספר פרוזה על ילד ניצול שואה שבילדותו נבחר לחיים על ידי הגסטאפו בורשה, על פני אחיו שהוצא להורג, כאשר על אביו היה להחליט מי משני האחים יישאר בחיים ובחר דווקא באחיו. ועל הפגישה המחודשת ביניהם לאחר שגדל בקיבוץ ללא משפחה. הספר יצא לאור תחילה באנגלית ואחר כך תורגם לעברית[16]
אבי, בתו, 1986, הוצאת עידנים / ידיעות אחרונות. (הספר בקטלוג ULI) ספר בולט נוסף שלה הוא הביוגרפיה/אוטוביוגרפיה "אבי, בתו", בו הציגה את תולדות חייו של אביה משה דיין מילדותה שלה, תוך כדי התייחסות לדרכו הפוליטית הייחודית, ליחסיו המשפחתיים המורכבים, היחסים שקיים מחוץ לנישואין, גירושיו ונישואיו השניים והידרדרות בריאותו עד למותו.
.jpg)
.JPG)
