התחום עצמו נחשב לרוב כאחד הענפים של מדע המדינה, אולם מוסדות אקדמיים רבים בעולם מעדיפים להתייחס אליו כאל תחום לימוד עצמאי ונפרד לחלוטין. שכן, ההתפתחות המושגית-תאורטית ביחסים הבין-לאומיים מייחסת חשיבות רבה לרמות ניתוח שונות מלבד המדינה, כמו מגמות טרנס-לאומיות של ארגוני טרור, הגירה, שינויי אקלים ולהיסטוריה של הרעיונות. מגמות אלו, מאפשרות להבין את המערכת הבין-לאומית ומאירות ממדים אחרים, שמחלישים את השפעתה של מדינת לאום על תהליכים בין-לאומיים.
היסטוריה
יש הרואים את תחילת היווצרות היְחסים הבין-לאומיים המודרניים בשנת 1648, אז נחתמו הסכמי שלום וסטפאליה בין מדינות רבות באירופה. ההסכמים ביטלו את המערכת של שלטון הכנסייה הקתולית, ויצרו במידה רבה את המערכת המודרנית של מדינות לאוםריבוניות ותרמו השפעה מכרעת להתפתחות הלאומיות באירופה. ההסכמים הביאו גם למיסוד הדיפלומטיה והצבאות של המדינות. המערכת האירופאית החדשה שנוצרה יוצאה ליבשות אמריקה, אפריקה ואסיה דרך הקולוניאליזם. המערכת הבין-לאומית המודרנית הוקמה סופית לאחר תהליך הדה-קולוניזציה שהתרחש בזמן המלחמה הקרה. אף על פי כן, ישנן מספר מדינות שלא שילבו את מערכת מדינות הלאום.
הוראת תחום היחסים הבין-לאומיים החלה לראשונה, בשנת 1924, בעיקר מהצורך המדעי להבין את הסיבות ותוצאות מלחמת העולם הראשונה. האוניברסיטה הראשונה שחנכה מחלקה ליחסים בין־לאומיים, הייתה בית הספר לכלכלה של לונדון ( The London School of Economics and Political Science – LSE).
תאוריות
בתחום היְחסים הבין-לאומיים התפתחו לאורך שנות המחקר מספר תבניות מחשבה תאורטיות, או 'מסגרות חשיבה', המכונות 'פרדיגמות'. שְלוש פרדיגמות מרכזיות בתחום הן: הריאליזם הפוליטי, הליברליזם והמרקסיזם. בעשור האחרון נוספה לגישות אלו, גישת המחשבה הקונסטרוקטיביסטית. תבניות חשיבה אלו, שואפות להסביר התרחשויות במערכת הבין-לאומית לאורך ההיסטוריה, בעזרת המשגה תאורטית, ובעקבות כך להסיק מסקנות מועילות ומלמדות, על מנת למנוע את הישנותם של אירועים שליליים שהתרחשו לאורך ההיסטוריה האנושית.
בנוסף לכך, חלוקה נוספת שמקובל לשלבה בתאוריות של היחסים הבין־לאומיים, כדי לשפר את הבנתם של תרחישים בין-לאומיים, מתייחסת לרמות הניתוח של התנהגות השחקנים השונים במערכת הבין־לאומית. בהקשר זה קיימות רמות ניתוח מרכזיות שונות התלויות בתוכנית המחקר:
רמת המערכת הבין-לאומית, מתייחסת למבנה המערכת ולדומיננטיות המעצמות (חד-קוטבי/דו-קוטבי/רב-קוטבי), חלוקת העוצמה הצבאית והכלכלית, תפוצת נשק גרעיני וכדומה.
רמת האזור, מתייחסת לאופי האזור מבחינת יציבות פוליטית וכלכלית, בריתות, הסכמי שלום ואינטראקציות עם אזורים אחרים.
רמת המדינה, בודקת את ההשפעה של בעיות ותהליכים פנימיים על קבלת ההחלטות של מדינה בפוליטיקה העולמית, אופי המשטר, יציבות הכלכלה, מיליטרזים ועוד.
רמת החברה, מתייחסת לקבוצות חברתיות, שבטים, עדות ותנועות מחאה אשר עלולות להשפיע על סדר היום הלאומי וכתוצאת מכך יכולות לנבוע השלכות על הסדר האזורי והעולמי.
רמת הפרט, מתייחסת בעיקר למנהיגות היחיד, האדם העומד בראש המדינה, כיצד משפיע מצבו הנפשי, הפיסי והכללי של מנהיג על פעולותיה של מדינה.
מעצמה היא מדינה בעלת השפעה וכוח כלכלי, צבאי או תרבותי, הנותן לה השפעת יתר על היחסים בין-לאומיים, כמו ארצות הברית, צרפת, רוסיה וסין.
ישנם שלושה סוגי מעצמות:
מעצמה צבאית: מדינה בעלת בעלת השפעה צבאי וכוח צבאי רב (כמו ארצות הברית).
מעצמה כלכלית: מדינה בעלת השפעה כלכלית וכוח כלכלי רב (כגון יפן).
מעצמה תרבותית: מדינה בעלת השפעה תרבותית וכוח תרבותי רב (לדוגמה, בריטניה).
מקובל לומר כי קיימות שש מעצמות שמשלבות את כל שלושת הסוגים: ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה. מתוכן ארצות הברית היא מעצמת העל היחידה בעולם (לאחר פירוק ברית המועצות) ואילו בריטניה וצרפת היו בעבר מעצמות על.
אימפריה היא ריבונות פוליטית, למשל מדינה, השולטת על שטחים נרחבים שמתגוררות בהם אוכלוסיות שונות מבחינה אתנית ותרבותית ממרכזה השלטוני. מצב זה נוצר כתוצאה מהתפשטותה של אימפריה אל שטחים חדשים, לצורך הקמת מושבות ותוך אכיפת שלטונה עליהן וניצול אוצרות הטבע וכוח האדם שלהן. מדינות רבות באירופה, כגון איטליה, צרפת, הולנד ובריטניה היו בעבר אימפריות קולוניאליות. בריטניה הקימה את האימפריה הגדולה בהיסטוריה (מבחינות שטח, אוכלוסייה, כלכלה ועוד), אך האימפריה הגדולה ביותר מבחינת שליטה ברצף יבשתי הייתה האימפריה המונגולית, שהיו בבעלותה שטחים נרחבים ברחבי אסיה ואירופה.
דיפלומטיה היא ניהול משא ומתן בין מדינות שונות שלא בדרכי מלחמה או עימות, בעיקר על ידי חתימת חוזים והסכמים.
ישנם מספר סוגי הסכמים וחוזים בין-לאומיים:
הסכם שלום: הוא מצב של יחס דיפלומטי בין מדינות והוא הניגוד של מצב המלחמה. במצב של שלום, היחסים בין שתי מדינות או יותר אינם כוללים עימות אלים ובין הצדדים שוררת הסכמה (בעל-פה או בכתב) ליישב כל מחלוקת שתתגלה ביניהם בהתדיינות ובמשא ומתן ולא באמצעות הפעלת כוח וכפייה.
הפסקת אש: מצב בו הצדדים הלוחמים מחליטים להפסיק את פעולות הלחימה ביניהם, כדי לנהל שיחות על סיום מצב העימות בדרכי שלום.
הפוגה: הפסקת לחימה זמנית, לשם פינוי פצועים, ציון חג חשוב וכדומה, והיא נובעת במידה רבה מעייפות הצדדים הלוחמים. ההפוגה נקבעת בהסכמה בין הצדדים הלוחמים, ולעיתים נקבע לה זמן קצוב ומוגדר מראש.
הסכם שיתוף פעולה:הסכם שנחתם בין מדינות על מנת ליצור שיתוף פעולה בתחום מסוים, לרוב הסכם כזה נוצר בעקבות אינטרס משותף לשני הצדדים.
הסכם שיתוף פעולה צבאי: הסכם בו שני הצדדים מתחייבים לסייע אחד לשני בנושאים צבאיים. לדוגמה תקיפה משותפת של מספר מדינות כנגד מדינה אחת, או סיוע הדדי בעת מלחמה.
הסכם שיתוף פעולה כלכלי:הסכם בו שני הצדדים מתחייבים לסייע אחד לשני בנושאים כלכליים. לדוגמה הקמת פרויקטים משותפים, או סיוע כלכלי הדדי בעת משבר כלכלי.
הסכם הגנה: הסכם בו מדינה אחת מתחייבת להגן במידת הצורך על מדינה אחרת בתמורה לתשלום כלשהו.
הסכם אי-תקיפה:הסכם בו שני הצדדים מתחייבים לא לתקוף אחד את השני, אך לאו דווקא לסייע.
חוזה סחר: הסכם בו מדינה אחת רוכשת סחורות ממדינה אחרת, ומשלמת לה בכסף, בנתינת סחורות אחרות או בחתימת הסכם כלשהו (לדוגמה נפט תמורת הסכם הגנה).
סנקציה היא ענישה למען מטרה מסוימת. לרוב ענישה זאת מתבצעת כאשר מדינה אינה פועלת בהתאם לרצונה של מדינה אחרת. המדינה האחרת אינה רוצה להיגרר למלחמה, אז היא מטילה על המדינה סנקציה על מנת להכריח אותה לפעול על-פי רצונה. סנקציה לרוב תהיה כלכלית, כגון ביטול חוזי סחר ואי שיתוף פעולה כלכלי איתה. לדוגמה: הקהילה הבין-לאומית הטילה בעבר סנקציות על איראן בשל תוכנית הגרעין האיראנית.
מלחמה היא מאבק מזוין (עם שימוש נשק) על מנת להכריע מטרה מסוימת שלא בדרכי שלום. לרוב מלחמה נוצרת כתוצאה מסכסוך בין מדינות שלא הצליחו לפתור בדרכי שלום והידברות. לעיתים מלחמה נוצרת בעקבות רצון של מדינה מסוימת לכבוש מדינה אחרת במטרה לחזק את ביטחונה, להשיג משאבים טבעיים וכו'.
Norman Angell The Great Illusion (London: Heinemann, 1910)
Hedley Bull Anarchical Society (New York: Columbia University Press, 1977)
Robert Cooper The Post-Modern State
Goodin, Robert E., and Hans-Dieter Klingemann, eds. A New Handbook of Political Science (1998) ch 16-19 pp 401–78 excerpt and text search
Robert Keohane After Hegemony
Hans Köchler, Democracy and the International Rule of Law. Vienna/New York: Springer, 1995
Andrew Linklater Men and citizens in the theory of international relations
Reinhold Niebuhr Moral Man and Immoral Society 1932
Joseph Nye Soft Power: The Means to Success in World Politics, Public Affairs Ltd 2004
Paul Raskin The Great Transition Today: A Report from the Future
J. Ann Tickner Gender in International Relations (New York: Columbia University Press, 1992)
Kenneth Waltz Man, the State, and War
Kenneth Waltz Theory of International Politics (1979), examines the foundation of By Bar
Michael Walzer Just and Unjust Wars 1977
Alexander Wendt Social Theory of International Politics 1999
J. Martin Rochester Fundamental Principles of International Relations (Westview Press, 2010)
ספרי לימוד
היסטוריה של היחסים הבין-לאומיים
New Cambridge Modern History (13 vol 1957-79), thorough coverage from 1500 to 1900
Black, Jeremy. A History of Diplomacy (2010)
Calvocoressi, Peter. World Politics since 1945 (9th Edition, 2008) 956pp excerpt and text search
E. H. Carr Twenty Years Crisis (1940), 1919–39
Kennedy, Paul. The Rise and Fall of the Great Powers Economic Change and Military Conflict From 1500-2000 (1987), stress on economic and military factors
Kissinger, Henry. Diplomacy (1995), not a memoir but an interpretive history of international diplomacy since the late 18th century
Schroeder, Paul W. The Transformation of European Politics 1763-1848 (Oxford History of Modern Europe) (1994) 920pp; history and analysis of major diplomacy
Taylor, A.J.P. The Struggle for Mastery in Europe 1848–1918 (1954) (Oxford History of Modern Europe) 638pp; history and analysis of major diplomacy
