יחסי מצרים–עיראק

יחסי מצרים–עיראק
מצריםמצרים עיראקעיראק
מצרים עיראק
שטח (בקילומטר רבוע)
1,001,450 438,317
אוכלוסייה
117,300,944 46,449,784
תמ"ג (במיליוני דולרים)
395,926 250,843
תמ"ג לנפש (בדולרים)
3,375 5,400
משטר
רפובליקה רפובליקה פרלמנטרית

יחסי מצרים–עיראק הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין רפובליקת מצרים הערבית לבין הרפובליקה העיראקית. שתי המדינות הן חברות מייסדות של הליגה הערבית ושתיהן ריבוניות וחברות בארגון האומות המאוחדות. ההיסטוריה של היחסים בין שתי המדינות רצופה בתהפוכות רבות, מיחסים חמים עם כל נשיאי עיראק בתקופת ההפיכות בה ועד יחסים קרירים עם ממשל סדאם חוסיין לאחר הסכמי קמפ-דייוויד שנחתמו עם ישראל. כיום שתי המדינות קרובות אחת לשנייה ונוטות לתמוך אחת בשנייה בפורומים בינלאומיים.

היסטוריה

שנות השישים והשבעים של המאה העשרים

ב-1963 עלה לשלטון בעיראק בהפיכה צבאית עבד א-סלאם עארף, א-סלאם דגל באיחוד מדינתו עם מצרים ונקט בצעדים רבים בשביל להגיע לאיחוד, רוב הצעדים הכלכליים יצאו לפועל בשנת 1966, ביניהם, הלאמת התעשייה הכבדה, מערכות הבנקים וסחר החוץ. האיחוד בין עיראק למצרים לא יצא בסופו של דבר אל הפועל אך צעדי ההכנה לקראתו פגעו קשות במשק העיראקי, בפיתוחה הכלכלי, ובפיתוחה הטכנולוגי.

במאי 1967 הנהיג מוסטפא ברזאני מרד כורדי בעיראק אלים, מצרים בחרה שלא לעזור לעיראק, שכן, היא הייתה שרויה בתקופת ההמתנה ונערכה יחד עם ירדן וסוריה להתקפת ישראל על החלטתה וצעדיה אלו ספגה מצרים גינויים חריפים מעיראק.

ב-29–30 במאי 1967, מספר ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים נערכו הפגנות של אנשים פרו נאצריים בבגדאד בירת עיראק במחאה על הגינויים שקיבלה מצרים מעיראק על כך שלא נלחמה נגד הכורדים יחד איתה. בסופו של דבר היחסים שככו והדבר בא לידי ביטוי בהסכם הגנה מצרי עיראקי אשר נחתם בקהיר ב-31 במאי 1967.

במלחמת ששת הימים שלחה עיראק חיל משלוח ועזר למצרים וירדן, חיל שבסופו של דבר ספג אבדות והפסיד למדינת ישראל במלחמה. לאחר המלחמה, היחסים בין מצרים לעיראק נכנסו לתקופת שקט שנמשכה עד ל-1977 עם חתימת הסכמי קמפ דייוויד.

סוף שנות השבעים ושנות השמונים של המאה העשרים

ב-1977, התנפץ הקשר החם ועיראק ניתקה את יחסיה עם מצרים בעקבות הסכמי השלום בין מצרים וישראל. ב-1978, עיראק אירחה בבגדאד את הוועידה הכלל-ערבית (אנ') כדי ליצור חרם מדיני וכלכלי כלל-ערבי על מצרים וכל זאת בגלל הסכמי קמפ דייוויד של שלום עם ישראל.

למרות מאמצי עיראק לנדות את מצרים ממדינות ערב, מצרים עצמה תמכה בעיראק במלחמתה עם איראן. מחווה זו של מצרים החזירה את שתי המדינות לקשר תקין וחם. עם זאת, לא חודש הקשר ברמת השגרירות. ב-1983, עיראק הצהירה כי קשריה עם מצרים הם בלתי נמנעים עקב "שיתוף הפעולה הטבעי" וה"אחווה ההדדית" שיש בין מדינות ערב. הצהרה זו הובילה בעקיפין לרגיעה ביחסים ובקשרים בין שתי המדינות ולתקופת שקט.

שנות התשעים של המאה העשרים

ב-1990 שוב ניתקו היחסים בין השתיים, הפעם הייתה זו מצרים שניתקה את יחסיה עם עיראק. זאת בעקבות מבצע סופה במדבר ופלישת עיראק לכווית. מצרים הייתה אחת מהמדינות שגינו את הפלישה, לקחו חלק בקואליציית 34 המדינות, ונלחמו תחת דגל האו"ם במלחמת המפרץ. בסופה של המלחמה הקואליציה ניצחה וכבשה את עיראק, החלו שיחות שלום אינטנסיביות בשטחה של המדינה ומצרים לקחה בהם חלק.

המאה העשרים ואחת

בעשורים הראשון והשני של המאה העשרים ואחת, ניכרת התקרבות בין השתיים. הקשר חם במיוחד במישור הכלכלי. הסחר העיקרי בין שתי המדינות הוא הסחר שבמסגרת תוכנית שמן בעד מזון (אנ'),[1] תוכנית של האו"ם בה עיראק מספקת שמן ומשאבי טבע למדינות שונות ובעדו המדינה הענייה והמתפוררת מקבלת מזון וסיוע כלכלי ממדינות אחרות.

מצרים שלחה חיל משלוח להילחם בסוריה ובעיראק נגד ארגון הטרור הסלפי, המדינה האסלאמית ששואף לכבוש את המדינה. מאז 2015 הארגון פועל גם באזור חצי האי סיני וברצועת עזה ושתי המדינות שותפות למלחמה בטרור הג'יהאד הסלפי הקיצוני שמבצע פיגועים וטבחים בכל העולם.

יחסים כלכליים

הסחר בין שתי המדינות שרור ביציבות רבה מאז 2013 כאשר אז הסחר המקיף בין שתי המדינות עמד על כמיליארד דולר אמריקאי[2][3] וב-2015 הסחר נמצא דומה. עיקר הייצוא העיראקי למצרים בשנה זו הוא נפט וחלק מזערי של פירות טרופיים.[4] לעומת עיראק ששרויה במלחמה וכלכלתה כמעט והושתקה, אך ניצלה אודות למשאבי הטבע הרבים בשטחה, מצרים היא כלכלה חזקה בעולם הערבי והייצוא שלה לעיראק נמצא מגוון הרבה יותר מהייצוא העיראקי למצרים. במסגרת הייצוא המצרי לעיראק יובאו לעיראק: פחי פלסטיק, גבינות, מגוון פירות, תה, מגוון ירקות, נייר טואלט, תכשירים לשיער ועוד.[5]

ייצוג

  • עיראק מיוצגת במצרים באמצעות שגרירות בגיזה, פרבר של קהיר, בירת מצרים.[6]
  • מצרים מיוצגת בעיראק באמצעות שגרירות בבגדאד, בירת עיראק.[7]

דמיון בין דגלי המדינות

ערכים מורחבים – דגל מצרים, דגל עיראק

אין זו מקריות שדגלי המדינות דומים כל כך, שני הדגלים, בדומה לרוב דגלי מדינות העולם הערבי, מוטענים בצבעי הלאומיות הכלל-ערבית שהם שחור, אדום, ירוק ולבן. הצבעים מסמלים תקופות שונות בהיסטוריה הח'ליפות המוסלמית: הלבן את בית אומיה, השחור את בית עבאס, הירוק את השושלת הפאטמית והאדום את השושלת ההאשמית, ששלטה בעיראק ובחג'אז בעבר ושולטת עד היום בממלכת ירדן שגובלת בעיראק.[8]

בדגל המצרי לפסים משמעות נוספת, לכל אחד מהפסים בדגל משמעות סימבולית שקשורה לשחרור הערבי. הפס האדום מסמל את התקופה שלפני המהפכה, תקופה שאופיינה במאבק נגד המונרכיה ובכיבוש הבריטי של המדינה. הפס הלבן מסמל את טבעה חסר האלימות של המהפכה עצמה. הפס השחור מסמל את סוף דיכוי העם המצרי בידי המונרכיה ואת סוף ימי האימפריאליזם.[9]

לקריאה נוספת

  • Ruysdael, Salomon (2004). Speeches of Deception: Selected Speeches of Saddam Hussein. iUniverse. p. 328.
  • ברק קמינסקי, יחסי מצרים-עיראק משנות החמישים המאוחרות עד יולי 1968, 2007

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי מצרים–עיראק בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ המסמך שמציג האו"ם על התוכנית שמן בעד מזון (באנגלית)
  2. ^ What does Egypt export to Iraq? (2013), OEC
  3. ^ What does Egypt import from Iraq? (2013), OEC
  4. ^ What does Egypt import from Iraq? (2015), OEC
  5. ^ What does Egypt export to Iraq? (2015), OEC
  6. ^ EMBASSY OF IRAQ IN CAIRO, EGYPT, EMBASSYPAGES.COM
  7. ^ EMBASSY OF EGYPT IN BAGHDAD, IRAQ, EMBASSYPAGES.COM
  8. ^ דגל עיראק, באתר דגלי העולם
  9. ^ דגל מצרים, באתר דגלי העולם