יחסי מצרים – ערב הסעודית
מצרים	ערב הסעודית
מצרים	ערב הסעודית
שטח (בקילומטר רבוע)
1,001,450	2,149,690
אוכלוסייה
117,300,944	34,214,467
תמ"ג (במיליוני דולרים)
395,926	1,067,583
תמ"ג לנפש (בדולרים)
3,375	31,203
משטר
רפובליקה	מונרכיה אבסולוטית

יחסי מצרים–ערב הסעודית הם היחסים הדיפלומטיים המלאים שבין רפובליקת מצרים הערבית לבין הממלכה הערבית הסעודית. שתי המדינות הן בעלות השפעה רבה בקרב ארצות ערב. מצרים היא המדינה הערבית הגדולה ביותר (מבחינת גודל האוכלוסייה), בעוד ערב הסעודית היא חברה בפורום ה-G-20, כאחת מהכלכלות הגדולות בעולם.

לפי סקר שנעשה על ידי צוות חשיבה במכון פיו האמריקאי ב-2013, ל-78% מאזרחי מצרים דעה חיובית על ערב הסעודית (ירידה של 13% בהשוואה לסקר דומה שנעשה בשנת 2007).^[1]

בין השנים 1818-1811, ניהל אבראהים פאשא, בנו של שליט מצרים מוחמד עלי, מערכה צבאית כנגד אמירות דירייה, שמה של המדינה הסעודית הראשונה. במהלך המערכה הצבאית, כבש פאשה את אזור חג'אז ונ'גד והביא לחיסולה של האמירות.

התקופה שלאחר מהפכת הקצינים החופשיים במצרים ב-1952 התאפיינה במערכת יחסים חמה וקרובה בין המדינות, אשר נבעה בין היתר מאיבה משותפת לשושלת ההאשמית הירדנית, אשר שלטה בעיראק ואף בחלקים מערב הסעודית (חג'אז) עד לסיפוח אזור זה בשנת 1925 על ידי אבן סעוד, מייסדה של ממלכת ערב הסעודית ומלכה הראשון.

ערב הסעודית התנגדה להסכם השלום בין ישראל למצרים. עם זאת, היחסים בין מצרים וסעודיה התחממו במידה ניכרת בתקופת שלטונו של סאדאת, כאשר לסעודים היה תפקיד מרכזי בשכנוע סאדאת לבצע גירוש של 20,000 יועצים צבאיים סובייטים ממצרים בשנת 1972. הסעודים הכפילו גם את סכום הכסף ששלחו למצרים בסובסידיות בתחילת שנות ה-70 ל-200 מיליון דולר בשנה, קנו מטוסי מטוסים מיראגיים צרפתיים מטעם המצרים כדי לצמצם את ההסתמכות שלהם על טכנולוגיה צבאית סובייטית, והציעו הלוואות בריבית נמוכה למצרים. בשנת 1973 תיאמו ממשלות מצרים וסעודיה את אמברגו הנפט של OAPEC נגד בעלות הברית המערביות של ישראל לאחר מלחמת יום הכיפורים. סאדאת הסכים לסיים את האיסור המצרי על פעילות האחים המוסלמים לאחר בקשות סעודיות לשקם אלפי חברי התנועה שנכלאו או הוגלו, שרבים מהם קיבלו מקלט בסעודיה.

בניגוד למצב בזמן נאצר, מצרים של מובארק - דיקטטורה שמרנית המזוהה עם ארצות הברית - לא ייצגה עוד קוטב אידאולוגי או פוליטי לסעודיה. אף על פי כן, נותרה יריבות בין שתי המדינות, שתיהן שואפות לגדולה בעולם הערבי בכלל, והיו בעלות הברית הערביות הגדולות של ארצות הברית בפרט.

באפריל 2012, נערכה הפגנה מול המוסדות הסעודיים במצרים במחאה על מעצרו של עורך דין מצרי ופעיל זכויות אדם שפעל בערב הסעודית, בחשד לאחזקת סמים. לטענת המצרים, המעצר נגרם בשל פגיעה בכבודו של המלך עבדאללה לאחר שעורך הדין הגיש תלונה נגד הממלכה הסעודית, בשל יחסה לאזרחים המצרים בשטחה.^[2] בעקבות ההפגנות, איימה ערב הסעודית כי תסגור את השגרירות והקונסוליות במצרים כמחאה על "ההפגנות הבלתי מוצדקות" לטענתה.

ב-8 באפריל 2016, לאחר פגישה שקיים עם נשיא מצרים סיסי בקהיר, הכריז מלך ערב הסעודית סלמאן על הקמת גשר שיחבר בין שתי המדינות ויעבור מעל הים האדום וייקרא על שמו של סלמאן (לפי הצעתו של א-סיסי). לאחר ההכרזה, נציגים משתי המדינות חתמו על 17 הסכמים כלכליים ומזכרי הבנות, בשווי כולל של 1.7 מיליארד דולר. כמו כן הוסכם על הקמת קרן גידור שבה הושקעו 16 מיליארד דולר.^[3]

בחודש אפריל 2016 המלך סלמאן נסע לביקור רשמי בן חמישה ימים למצרים. במהלך הביקור שתי המדינות חתמו על הסכמים כלכליים בהיקף של כ-25 מיליארד דולר אמריקאי וחתמו על הסכם שבו מצרים תחזיר את האיים טיראן וסנפיר, שני איים בשליטה ובריבונות מצרית במפרץ אילת, לשליטת ערב הסעודית. ההודעה על העברת האיים עוררה הד תקשורתי וציבורי חזק מאוד, אף אורגנו הפגנות, למשל בחצי האי סיני. היו גם דעות אחרות, כשביעית מהמדינה תמכה בהסכם ובנשיא.^[4]

מהלך חילופי השטחים נתקל בקשיים חוקתיים ובהתנגדות מקומית במצרים ומושהה לעת עתה.^[5][6]

מדיה וקבצים בנושא יחסי מצרים – ערב הסעודית בוויקישיתוף

• י. גרף, יחסי מצרים-סעודיה: מחלוקות מהותיות חרף אינטרסים משותפים, באתר ממרי, 11 בנובמבר 2015
• ירון פרידמן, פעם מעצמה. מצרים בדרך להפוך למדינת חסות סעודית?, באתר ynet, 11 באפריל 2016
• "ישפיע על ההסכם עם ישראל": מצרים וסעודיה במגעים לשינוי הגבול הימי - וואלה חדשות, באתר וואלה, 11 באפריל 2016
• רויטרס‏, חרף המחאות: מצרים אישרה את העברת האיים בים האדום לסעודיה, באתר וואלה, 29 בדצמבר 2016