אף על פי שהממשלה ההולנדית התכחשה לפעולה, ב-16 בנובמבר1776, מבצר סנט אוסטטיוס העניק את ההצדעה הרשמית הראשונה (שלוותה בתשעה מטחי תותחים) לספינה שהניפה את הדגל האמריקני.[5] ב-19 באפריל1782, ג'ון אדמס התקבל על ידי הפרלמנט של הולנד בהאג כציר הרשמי של ארצות הברית, ובכך הפכה הולנד למדינה השנייה שהכירה בארצות הברית (לאחר צרפת).[6] הבית שאדמס רכש בהאג, הפך לשגרירות האמריקאית הראשונה בעולם.[7]
בין השנים 1861–1863 חיפש ממשל לינקולן מקומות בחו"ל ליישוב העבדים המשוחררים שרצו לעזוב את ארצות הברית. התקיים משא ומתן עם ממשלת הולנד בנוגע ליישובם במושבה ההולנדית בסורינאם בדרום אמריקה, אך ההצעה לא התקדמה ובשנת 1864 היא ירדה מהפרק.[8]
היחסים בין שתי המדינות מבוססים על קשרים היסטוריים ותרבותיים, וכן על מסירות משותפת לחירות הפרט וזכויות האדם. הולנד חולקת עם ארצות הברית תחזית כלכלית ליברלית ומחויבת לסחר חופשי. הולנד היא המשקיעה הזרה השלישית בגודלה בארצות הברית,[9] והסחר וההשקעות ההולנדי-אמריקני תומכים בקרוב ל-860,000 משרות אמריקניות,[10] וטקסס, קליפורניה ופנסילבניה הם המרוויחות ביותר מהקשרים הכלכליים האלה.[11] ארצות-הברית היא המשקיעה הזרה השלישית בגודלה בהולנד.
בארצות הברית ובהולנד יש עמדות דומות בנושאים שונים, והן פועלות יחדיו הן במישור הבילטרלי והן במישור הרב-צדדי במוסדות כמו האו"ם ונאט"ו. ההולנדים עבדו עם ארצות הברית בארגון הסחר העולמי, בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, וכן במסגרת האיחוד האירופי, על מנת לקדם את היעד המשותף של ארצות הברית לכלכלה פתוחה יותר בעולם.
^Michael J. Douma, "The Lincoln Administration's Negotiations to Colonize African Americans in Dutch Suriname." Civil War History 61#2 (2015): 111-137. online
