PROFILPELAJAR.COM

יוסף שלמה כהנמן
לידה	13 במאי 1888; ג' בסיוון תרמ"ח ; קוהל, ליטא
פטירה	3 בספטמבר 1969 (בגיל 81); כ' באלול תשכ"ט ; בני ברק, ישראל
כינוי	הרב מפוניבז'
מדינה	ליטא, ישראל
השכלה	ישיבת ראדין; ישיבת נובהרדוק ;
תקופת הפעילות	? – 3 בספטמבר 1969
השתייכות	חרדים ליטאים, ישיבת פוניבז'
תפקידים נוספים	ראש ישיבה, חבר סיימאס, רב
צאצאים	אברהם כהנמן
	www.ponevez.co.il

הרב יוסף שלמה כהנמן (ידוע גם בכינויו הַרַב מִּפּוֹנִבֶז', או בהגיה יידישאית: פונביז'ער-רב; ג' בסיוון תרמ"ח, 13 במאי 1888 – כ' באלול תשכ"ט, 3 בספטמבר 1969). ראש ישיבת פוניבז' בליטא לפני השואה. מייסד הישיבה בארץ לאחר השואה, ראשה הראשון וחבר מועצת גדולי התורה. חבר הסיימאס הליטאי בשנים 1923-1925.

קורות חיים

נולד בעיירה קול(אנ') שבמחוז טלז שבליטא לאיטה לאה והרב יהודה ליב כהנמן שהיה ראש הקהל של העיירה. למד בישיבת טלז אצל הרב אליעזר גורדון והרב שמעון שקופ. כבחור כונה "יושע קולר" על שם עיירת מולדתו. הוא הנהיג בטלז את "מרד המוסר" בישיבה ועמד בראש ישיבת טלז המחתרתית שהוקמה בקלויז הקצבים^[1]. לאחר מכן למד שנה בנובהרדוק^[2] ושלוש שנים בישיבת ראדין אצל החפץ חיים, שם היה חברו לחדר של הרב הנזיר^[3]. עוד בבחרותו בלט בכושר ארגון ובעת מרד המוסר הנהיג את בחורי ישיבת טלז במשך חצי שנה מחוץ למסגרת. בשנים ה'תרס"ז-ה'תרס"ח שהה בנובהרדוק והיה מבאי ביתו של רב העיר יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, שהסמיכו לרבנות בחודשי חייו האחרונים. לאחר פטירת הרב אפשטיין באדר ה'תרס"ח, התמנה לממלא מקומו באופן זמני, עד לאחר חג הפסח.

בחודש אב תר"ע (1910) נשא את פייגה בתו של הרב אריה לייב רובין, שכיהן אז כרב בווידז'. כשחמיו מונה לרב העיר וילקומיר נבחר במקומו לרבה של וידז'. ב-1916 עמד בראשות הישיבה בגרודנו, שם נודע כאיש ארגון מעולה, ומאז התחיל בהקמת ישיבות דומות. ב-1919 לאחר פטירת הרב יצחק יעקב רבינוביץ מונה לרבה של פוניבז', ומיד הקים שם ישיבה בשם "אוהל יצחק" על שם הרב הקודם.

הרב כהנמן הקים ועד ידידים שאספו תרומות לישיבה בערים ליטאיות רבות (ב-1934 היו 200 נציגים כאלו), ונסע פעמים אחדות לארצות הברית למסעות גיוס כספים שבאחד מהם הצליח לגייס - תוך כדי המשבר הכלכלי העולמי של 1929 - קרן של 10,000 דולר מאשת העסקים היהודייה ג'ני (פסיה) מילר פיגין מפילדלפיה^[4]. כן טווה מערכת קשרים הדוקה עם הקהילה היהודית-ליטאית הגדולה והאמידה ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, שבה ביקר ונשא דרשות התעוררות לחזרה בתשובה. במהלך ביקורו התאכסן בבית אחיו ישעיהו (חתנו של הרב אליעזר גורדון) ושלום כהנמן שהתגוררו שם, ונפגש עם בעלי הון רבים^[5].

בין השנים 1923–1925 שימש חבר הסיימאס הליטאי מטעם אגודת ישראל.

בתפקידו הרבני בפוניבז' שימש עד לסיפוחה של ליטא לברית המועצות ב-1940. בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב (1939) והשתלטות ברית המועצות ביוני 1940 על ליטא, הורע המצב במדינה כולה. וילנה הייתה למרכז הישיבות כולן וזרמו אליה פליטים יהודים מפולין הכבושה. השלטונות הקומוניסטיים הגלו יהודים וליטאים רבים למחנות עבודה בתחומי ברית המועצות. כדי להפחית את בעיית הפליטים הציעה הממשלה הליטאית החדשה לאגודת הרבנים בליטא לשלוח שני רבנים שיקבלו דרכונים דיפלומטיים לארצות הברית כדי להשפיע על הממשל להעניק אשרת כניסה לכ-5,000 הפליטים. הרב כהנמן יצא לדרך עם הרב אברהם דוב כהנא שפירא, רבה של קובנה, אך כשהגיעו לטריאסטה שבאיטליה, נאלץ הרב שפירא, שהיה חולה במחלה אנושה, לשוב על עקבותיו. הרב כהנמן, שמתחילה פקפק באפשרות הצלחת המשלחת בשל דחיית בקשות דומות קודמות בידי הממשל האמריקאי, ודעתו כי פ' ד' רוזוולט אינו מעוניין לעזור ליהודים בצרתם, החליט שלא להמשיך במסע לבדו. הוא חשש לחזור לליטא כי הוזהר מפני כוונות הקומוניסטים לחסל את האליטה היהודית במדינה, ולכן הודיע טלפונית לאשתו שהייתה בפוניבז' כי החליט לעלות לארץ ישראל ולנסות משם להסדיר את עליית יתר המשפחה. בחסות דרכונו הדיפלומטי הוא עבר דרך ברלין הנאצית ומשם הגיע לארץ ישראל והתיישב בבית אחיו שמריהו ברחוב פרץ בתל אביב, שם שהה כבר בנו הבכור אברהם. הוא לא הצליח לארגן סרטיפיקטים לאשתו וילדיו (לבנו יעקב, הייתה כבר אשרה, אך הוא התעכב בפוניבז' ונרצח עם שאר המשפחה), ואף הוא עצמו נרדף בידי שלטונות המנדט כי שהותו בארץ ישראל לא הוסדרה ונעשתה רק בחסות הדרכון הדיפלומטי^[6]. בשנת 1943 הוא פעל להקמת בתי אבות שע"י ישיבת פוניבז'.

בשנת ה'תרצ"ה היה מהמתמודדים לכהונת רב העיר תל אביב^[7]. ב-1944 החל בהקמת ישיבה בבני ברק על שם קהילתו שנכחדה. מבנה הקבע של הישיבה נשלם רק כעבור כעשר שנים. יום חנוכת המבנה נקבע לכ"ז בסיון תשי"ג (10 ביוני 1953) - יום השנה לכניסת הנאצים לליטא. הוא הזמין את הרב שמואל רוזובסקי לכהן כראש ישיבה. בהמשך הזמין ומינה לראשי ישיבה את הרב דוד פוברסקי והרב אלעזר מנחם שך.

בנוסף לישיבה בבני ברק הקים הרב כהנמן גם את מוסד "בתי אבות" לילדים פליטי שואה, וייסד את קריית פוניבז' באשדוד ואת ישיבת גרודנא. בפרשת ילדי טהראן נלחם נגד הממסד, ודרש שחלק מהילדים, בהתאם לרצון הוריהם שנרצחו בשואה, יעברו לידיים של יהודים דתיים. הוא הצליח לגייס בקרב יהודים בעולם סכומי כסף ניכרים עבור מוסדותיו^[8].

בניגוד לגישה החרדית הנפוצה גילה הרב כהנמן סימני תמיכה בציונות. הוא התבטא מספר פעמים על התקופה שלאחר הקמת מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה^[9] והקפיד להניף כל שנה ביום העצמאות את דגל המדינה על בניין הישיבה (כך נוהגים שם עד היום)^[10]. על פי המקובל הוא גם נמנע מלומר תחנון באותו היום. כאשר נשאל אודות הסתירה במנהגו שלא לומר תחנון וגם לא לומר הלל ביום העצמאות, ענה בהלצה כי הוא נוהג כמו ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שאינו אומר הלל או תחנון^[11].

היה בין "חכמי ישראל" שהשיבו לראש הממשלה בן-גוריון בשאלת "מיהו יהודי". את תשובתו ביסס על אדני ההלכה, הקובעת כי יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או מי שנתגייר כהלכה, והוסיף דברים על אתגר נישואי התערובת בדורו. למכתבו הוסיף נספח אישי אל בן-גוריון, בו כתב: "הנני רואה בחזיון שיבת ציון בדורנו גילוי אור ההשגחה העליונה, המחזיקה בידינו ומוליכה אותנו בין המים הזידונים אשר קמו וקמים לבלענו ...מי כמוהו, הקברניט העומד על יד הגה ספינת האומה, רואה בעליל נסי נסים בכל רגע ובכל שעה"^[12].

לאחר מלחמת ששת הימים פרסם מאמר שבו כתב בין השאר:

אחים יקרים ורחימאים! המותר לנו להיות קטנוניים בשעה גדולה ונשגבה זאת? הלא נבוש וניכלם להישאר בדלות ההשגות וקטנות המוחין בתקופה הרת פלאות, כשאנו מוקפים ממש בניסים, ואף עיוור יכול למשש את הניסים בידיים...הניסים והנפלאות התשועות והנחמות והמלחמות, שנתרחשו בארץ הקודש ובעיר הקודש והמקדש, אף אלה שראו זאת בעיניהם, אף אלה שחזו זאת מבשרם ממש, אינם מצליחים להביע את מעמקי רגשותיהם. ואולי מי אשר כמוני נדד באותם הימים על פני קיבוצי היהודים בגלויות, מסוגל יותר לחוש את תעצומת הניסים ולחשוב יותר על פשר המאורעות המופלאים למאוד

— ירחון בית יעקב,גיליון המאה, אלול תשכ"ז

בשנת ה'תשכ"ח, 1968, חלה הרב כהנמן במחלה קשה. במהלך השנה הבאה הוא טס לארצות הברית ונותח^[13]. בכ' באלול ה'תשכ"ט, 3 בספטמבר 1969 נפטר. ההלוויה התקיימה למחרת בגבעת הישיבה במעמד רבנים אדמו"רים וראשי ישיבות רבים, שרי ממשלה, הרבנים הראשיים לישראל והרב הראשי לצה"ל וכ־40,000 מלווים. ספדו לו ראשי הישיבה, שר הדתות זרח ורהפטיג, בנו הרב אברהם כהנמן, ראש העיר בני ברק שמעון סירוקה ורבני העיר: הרב יעקב לנדא והרב שמואל הלוי ואזנר. בתום מסע ההלוויה נקבר הרב בבית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז' מול קבר החזון איש שבבית הקברות שומרי שבת הסמוך^[14]^[15].

אחריו שימש בנו אברהם כהנמן כנשיא הישיבה עד פטירתו ב-2009. בעקבות מחלוקת שפרצה בישיבה היא חולקה למעשה לשתי ישיבות. באחת משמש נכדו, אליעזר כהנמן, כנשיא הישיבה, וראש הישיבה של השנייה הוא חתנו הרב שמואל מרקוביץ, הנשוי לצפורה בתו של אברהם כהנמן.

על שמו רחוב הרב כהנמן בבני ברק ובשכונת רמת שלמה בירושלים, כמו כן נקראת על שמו שכונת נאות יוסף בבני ברק.

תורתו שבכתב

תורתו ומאמריו של הרב כהנמן נאספו בחלקם בשלושה קובצי 'דברי הרב'. (א'- בני ברק תשס"א; ב' - בני ברק תשס"ג; ג'- בני ברק תשס"ז). קבצים אלו נערכו על ידי בצלאל דבליצקי (נכדו של הרב שריה דבליצקי).

לקריאה נוספת

אחד בדורו: קורות חייו, מאבקו ופעלו של רבי יוסף שלמה כהנמן מאת שמואל קול, תש"ל
הרב מפוניבז’: תולדות חייו של ר’ יוסף שלמה כהנמן רבה של ווידז ורבה האחרון של פוניבז’ שבליטא מאת הרב יואל שוורץ, תשנ"ז
הרב מפוניבז’: פרקי חיים ויצירה של רבי יוסף שלמה כהנמן מאת אהרן סורסקי, תשנ"ט