הרב יוסף יהודה (יאודה) חכים (ה'תק"ף, 1820 - י"ח בכסלו ה'תרנ"ז, 23 בנובמבר 1896) היה רב ומקובל, שכיהן במשרת החכם באשי של איזמיר לתקופה קצרה ולאחר מכן היה חכם באשי בצפת ורבה הראשי של העדה הספרדית בעיר.

נולד בשנת ה'תק"ף (1820) בטורקיה. הרב חיים פלאג'י מינה אותו ליורשו במשרת החכם באשי של איזמיר^[1], ואכן בשנת ה'תרכ"ח (1868), לאחר פטירת הרב פלאג'י הוא התמנה לתפקיד, מינוי שהוכר על ידי הסולטאן אבדילאזיז. אולם, הרב חכים פרש מתפקידו זמן קצר לאחר מכן, משום שהתנגד לשורת רפורמות בהנהגת הקהילה שביקש לבצע מושל המחוז ביד אחת עם ראשי הקהילה, בהם הכנסת לימודי שפות לבתי הספר היהודיים. הוא עלה עם משפחתו לארץ ישראל, והתיישב בצפת. על פי המסופר, בתחילה התבודד במרתף בית הכנסת בנאה ועסק בתורה, ובהמשך התמנה לרב ראשי של העדה הספרדית וחכם באשי, עד לפטירתו בי"ח בכסלו ה'תרנ"ז, 23 בנובמבר 1896. נקבר בבית הקברות היהודי העתיק בצפת, במערת רבי משה אלשיך.

נשא את גרסיא. בסמיכות לקברו בצפת נתגלתה מצבה של אשה בשם גרסיא, אשר תוארה כ"רבנית" ו"מסתופפת בצל הרב". משפחת חכים זיהתה אותה עם גרסיא חכים, ואף ציינה זאת במצבה חדשה שהקימה לצד המצבה הקדומה. אמנם, ניתוח פלאוגרפי של הכיתוב שעל גבי המצבה וכן מיקומו של הקבר בבית העלמין מלמדים כי המצבה קדומה יותר, ככל הנראה מהמאה ה-16. לאור זאת, מספר חוקרים הציעו שזו מצבתה של אשת הרב יוסף מטראני, שנטמן בסמוך^[2].

בנו רבי שלמה, שכיהן בחייו כדיין בבית הדין בצפת, התמנה לממלא מקומו. נהרג בתאונת רכבת במצרים בשנת 1907.

• שמעון ואנונו, אנציקלופדיה לחכמי טורקיה, ירושלים, ה'תשס"ו, עמ' 327–328.

• עמנואל פדהצור, אחרי 120 שנה. ההספד על החכם באשי יוסף יהודה חכים. ועל ימים אחרים בצפת
• ענת קורול-גורדון, כאן סקרנים - תעלומת האשה מצפת, סרטון על קברה של גרסיא בצפת.